תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה וברדיו הן המקור התקשורתי המשמעותי ביותר לציבור הישראלי בבואו להכריע בעבור מי להצביע - כך עולה מסקר שערכה חברת יפעת מחקרי מדיה באמצעות חברת מידע שיווקי CI בעבור "גלובס", אשר בדק מהו מקור המידע העיקרי של הציבור בנושאים פוליטיים.
מהסקר עולה תמונה אשר עשויה להפתיע את מי שעוקב אחר כוחה ההולך וגדל של המדיה הדיגיטלית והשיח הסוער ברשתות החברתיות. על-פי הנתונים, המדיה הממוסדת, הערוכה ובעלת הכוח לקבוע את הררכית סדר היום, היא חזקה יותר מהרשתות החברתיות, גם בקרב צעירים שיממשו לראשונה את זכותם האזרחית וייצאו להצביע. ועם זאת, באופן טבעי יותר, השפעת התוכן החברתי הולכת וקטנה עם הגיל.
>>מתלבטים למי להצביע? ענו על השאלון שקובע איזו מפלגה מתאימה לדעות שלכם
32% מקרב בני ה-18 עד 25 שנבדקו השיבו כי תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה וברדיו הן מקור המידע הפוליטי המרכזי. המספר נמוך ביותר בקרב גילאי 26-33 ועומד על 26%, אך מתחזק שוב בגילאים המבוגרים יותר עד שבקרב בני ה-57 ומעלה, אשר בעבורם הרדיו והטלוויזיה הם מקור המידע העיקרי המובהק.
כשהמאבק הפוליטי-אידיאולוגי בין "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מחריף, מעניין להבחין כי מעמדה של העיתונות המודפסת איתן בכל הקשור להנעת הציבור פוליטית. בקרב בני 26-44, טורי הדעה והכתבות בעיתונות הפרינט הם מקור המידע השני לאחר התקשורת האלקטרונית, כמו גם אצל בני הגיל השלישי.
ועדיין, כוחה של הרשת הממוסדת - לתשומת-לב עורכי וואלה, ynet והאתרים החדשותיים הדומיננטיים האחרים - מרשים. 12% מבני ה-18-25 טוענים כי הם שואבים מידע פוליטי מאתרי האינטרנט (לעומת 5% מהעיתונות המודפסת ו-20% מהרשתות החברתיות).
המסך עדיין בר-סמכא
הסקר מתיישב כהלכה עם הרגלי צריכת המדיה הישראלית. המבוגרים הצעירים, שאך זה עתה היו עדיין בני-נוער, צופים בטלוויזיה לרוב, ונוכחים מאוד ברשתות החברתיות. המסך הטלוויזיוני עדיין נתפס כמקור בר-סמכא לכל מה שקשור ל"חדשות", והמהדורות המרכזיות הן עדיין מדורת השבט. גם מיעוט קריאת העיתונות ניכרת בגילאים אלה.
"הסקר מפתיע", אומר שחר גור, מנהל יפעת מחקרי מדיה. לדבריו, "למרות כמות המידע העצומה שיש ברשת, יש בכל זאת התכנסות למדורות השבט המסורתיות - הטלוויזיה והעיתונים. כבר בקמפיין הנשיאות של 2008 הכריז אובמה בארה"ב שאלה 'בחירות הרשת', ובישראל בשנת 2015 המדיה המסורתית מולכת. גם בקרב שתי הקבוצות הצעירות כשמציבים את המדיה המסורתית מול החברתית, המסורתית עדיין שולטת".
אולי אופי התכנים הוא שמשמעותי במקרה זה ולא בא להצביע על מידע באופן כללי?
"יש בזה משהו, בהחלט ייתכן שבתכנים בידוריים תראה יותר נוכחות של הרשת, אבל בכל הקשור לצרכנות למשל, המחקרים שלנו מראים שהרשת אולי יכולה להניע דברים, אבל אם הדבר זה לא יקודם על-ידי עיתון או ערוץ טלוויזיה, זה ידעך.
"הציבור רוצה עדיין את ההיררכיה, שמישהו יגיד לו מה חשוב ומה יותר. הדבר החשוב ביותר הוא שעם כל הביקורת על התקשורת שאנחנו שומעים במערכת בחירות זו, כנראה שהאמינות עדיין יותר גדולה מהרשת. אחרת אי-אפשר להסביר למה הציבור מגיע לשם".
הרי בתוכניות האקטואליה אנחנו לא באמת מקבלים את מידע מעמיק. המשחק שם הוא יותר של כותרות ולעבור מסך. זה מדאיג שמקור המידע העיקרי הוא בידורי למעשה?
"כן. אנחנו יודעים שהטלוויזיה מנגישה את המידע, שמגיע לפני התוכנית שאתה צופה ויותר קל לעיכול. העיתונות עשתה יפה בשנים האחרונות כשהחליטה להשקיע יותר בטורי הדעה, וזו ההערכה שלי לגבי ההצלחה של העיתונות להישאר מצליחה ולרלוונטית. כי הרי גם ברשת - חלק ניכר מהשיח כולל פולוו-אפ על עיתונאים. ואם אם נתייחס גם להופעות של העיתונאים מהפרינט במדיה המשודרת, הכול מתחבר למשהו אחד - התקשורת המסורתית כגוף אחד חזקה יותר מהרשת בתחום זה".
האם היית מייעץ למפלגה, שמשקיעה יותר ויותר בסרטונים ויראליים ובתגובות בפייסבוק, להפסיק במאמצים?
"קמפיין רשת הוא מאוד חשוב, אבל טווח ההשפעה של הרשת בפני עצמה מאוד מוגבל. אם אתה לא יוצא ממנה ומקבל פולוו-אפ, אתה לא מצליח. ראה את התשדיר של נתניהו כבייביסיטר, הוא הוכתר כמצליח רק כשקיבל פולוו-אפ בטלוויזיה. יש מקום להשקיע ברשת, אבל המטרה היא להגיע למדיה המשפיעה יותר".
צופים עם סלולרי ביד
"אני לא רואה בשטח את נתוני הסקר", אומר אדם שוב, העומד בראש חברת הסושיאל "רפרש". "אני מסתכל סביבי, מדבר עם אנשים ורואה איך שלל הערוצים הדיגיטליים משפיעים. אל תשכח, שגם כשאנשים יושבים מול החדשות, בזמן הפרסומות ואפילו תוך כדי, הם גולשים במכשיר הסלולרי בפייסבוק ובטוויטר".
אבל האם בסופו של יום הם לא צריכים אנשים כמו אמנון אברמוביץ' או את נחום ברנע, שיסייעו להם לגבש את עמדתם המוחלטת?
"יש מובילי דעה במובן של העולם הישן - עיתונאים ופיגורות עיתונאיות שאני סומך על דעתם, והדבר הזה לא השתנה וגם לא ישתנה בעתיד הקרוב. אבל דעה של אנשים מתגבשת מאיסוף אינפורמציה משני מעגלים עיקריים - מפיגורות עיתונאיות מחד, והמעגל השני זו סביבתם החברתית, וזו מתקיימת בארוחת ליל שבת ובפייסבוק.
"המעגלים האלה מזינים האחד את השני, אני לא מזלזל במידת השפעתם, אבל לדעתי ההשפעה של מעגלים חברתיים גדולה מהשפעתן של פיגורות עיתונאיות. לא במקרה לשמאלנים יש הרבה חברים שמאלנים - סטטיסטית מרבית המשפחות והמעגלים החברתיים נמצאים באותו מקום אידיאולוגי".
הסקר של יפעת בדק את הנוכחות של הסביבה הקרובה, ולפיו, זו משפיעה בעיקר בקרב צעירים בני 18-25, אשר 16% מהם השיבו כי בני משפחה וחברים הם מקור מידע משמעותי. בקרב הגילאים האחרים, השיבו הנשאלים באופן גורף כי סביבתם משפיעה במידה המועטה ביותר.
"היתרון של אינפורמציה ברשתות החברתיות הוא שהוא לא ערוך ומסונן", אומר גיא סודרי, סמנכ"ל חדשות 2 ועורך המהדורה המרכזית של החברה, שהיא אולי מקור המידע התקשורתי הדומיננטי והמשפיע בישראל.
לדבריו, "אנשים מייחסים חשיבות מאוד גבוהה לכלי התקשורת המסורתיים, כי הם עדיין זקוקים שמישהו ינסה לסנן בעבורם את המידע".
סודרי מסכים שגם צפייה במסך הטלוויזיה צריכה להיות ביקורתית, ועדיין, "אנשים מייחסים משנה חשיבות לנאמר על המסך, כי יש מערכת יחסים עם הפרשנים והכתבים שלנו, ויש מוכרות שמתרגמת לאמינות ומהימנות. זו מערכת יחסים שמגיעה עם רקע.
"מעבר לזה, בכל הקשור לטלוויזיה מול עיתונות מודפסת יומית, אנחנו פחות צבועים בצבע פוליטי מסוים. כשמביטים על המלחמה בין 'ידיעות' ל'ישראל היום', קוראים רבים מתייחסים בחשדנות גם לידיעות תמימות, אשר נראות בעיניהן ככאלה שמסתירות אג'נדה מאחוריהן".
לדברי אהרלה גולדפינגר, העורך הראשי של התוכנית הפוליטית של ערוץ 10, "המטה", "ממצאי הסקר מדאיגים", לא פחות. "המידע שאתה מצליח להעביר בטלוויזיה הוא גם מסונן וגם קצר, וכמו שלא היית שולח את ילדיך ללמוד בטלוויזיה, לא כדאי להסתכל על זה כמקור מידע פוליטי עיקרי. יש בתוכניות האלה בהחלט אלמנט בידורי, ואני מקווה שכדי לקבל החלטות שיש להן כזו השפעה על חיינו ועל חיי ילדינו, יש לכל אדם מטען ידע נוסף פרט לטלוויזיה".
סודרי מסכים בכל הקשור למגבלות המדיום. "זה נכון לכל דבר, לא רק לבחירות", הוא אומר. "טלוויזיה היא לא מדיום אקדמי, והוא לא מצליח להביא את כל הרבדים והעומקים. ברור שטלוויזיה לא יכולה להתמודד עם שצף המידע שיש בנמצא, והצופה צריך לדעת שיש עוד רבדים, וצריך לדעת שיש לו מאיפה לשאוב אותם".
