כינסנו חמש ח"כיות ושתי מתמודדות לכנסת ממפלגות שונות, להתעמת (באופן וירטואלי, כל אחת מהן השיבה לחוד) בנושא משנתן המגדרית: איך מצמצמים את פערי השכר בין נשים לגברים, מה צריך לעשות עם מכת ההטרדות במשטרה, והאם צריך להעלות את גיל הפרישה לנשים. מלבד ישראל ביתנו שלא רצתה לשלוח נציגה, כל המפלגות מיוצגות. הפרויקט המלא מתפרסם במגזין מיוחד של TheMarker Women לקראת יום האשה. בתגובה לדברים, אמר הבוקר המפכ"ל יוחנן דנינו בכנס: "צריך להפסיק לבלבל את השכל - הטרדות מיניות לא הומצאו במשטרה". דבריו של הפכ"ל שודרו בגלי צה"ל.
1. איך תפעלו לצמצום פערי שכר בין גברים ונשים, האם תקדמו חקיקה בנושא?
אחד הנושאים הכי מקוממים בשוק העבודה של ישראל 2015 הוא פערי השכר הגדולים שיש עדיין בין נשים לגברים. השכר החודשי של נשים נמוך ב–30% מזה של גברים ובחישוב לפי שעה נמוך ב–15%. שאלנו את המועמדות כיצד הן מתכוונות לפעול לצמצום הפערים.
עליזה לביא: "חוקקתי שני חוקים משמעותיים: חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, שקובע שבית הדין לעבודה רשאי לפסוק פיצויים, גם אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. המשמעות: אשה שהופלתה בשכר תפוצה לא רק בגין פערי השכר עצמם, אלא גם על עצם הפגיעה בכבודה ובמעמדה המקצועי. החוק השני הוסיף את החברות הממשלתיות לרשימת הגופים הציבוריים המחויבים לכלול התייחסות ופילוח מבוסס מגדר בדיווחיהם. אחד המהלכים המשמעותיים שהובלתי כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה ולשוויון מגדרי היה קביעת תקציב מגדרי".
גילה גמליאל: "כסגנית שר במשרד ראש הממשלה, קידמתי הצעה שלפיה מקום העבודה יוכר כתומך משפחה - ואמשיך לקדם זאת. אני גם ממתינה לתשובותיה של נציבות שירות המדינה לדרישתי להכיר בחלקיות עבודה מהבית. בנוסף, יש לשנות את תנאי השכר ולקבוע שחלק מהשכר יהיה לפי התפוקה האישית של העובד. הכללת שני הנושאים הללו יגרמו לצמצום פערי השכר בין גברים ונשים.
"צריך לזכור שברוב המקרים נשים רבות לא מצליחות לעשות הרבה שעות נוספות. כמו כן, יש לאפשר את השיח והיכולת להציג רמות שכר של נשים וגברים בתפקידים זהים ולאסור על המעסיקים בסקטור הפרטי למנוע הצגת הסכמי שכר".
מרב מיכאלי, תמר זנדברג ועאידה תומא־סלימאן השיבו שלושתן כי הבעיה בישראל אינה חקיקה - החוק קיים ולכן הבעיה היא באכיפתו, שחייבת להיות אפקטיבית יותר. תומא־סלימאן הדגישה כי "מספר המפקחים במשרד הכלכלה קטן וסדר העדיפויות של פקחי המשרד בעייתי. כנראה לשר או למנכ"ל חשוב יותר לפקח על עבודה בשבת מאשר לבדוק אי־שוויון מגדרי". זנדברג הוסיפה כי "יש לפעול להעלאת מספר המפקחים במשרד הכלכלה לאכיפת החוק". שולי מועלם־רפאלי ציינה כי לדעתה יש לעודד נשים וגברים לעמוד על הזכויות לקבל שכר שווה".
2. האם תקדמו הצעת חוק לשוויון מגדרי בתפקידים הבכירים בשירות הציבורי?
תומא־סלימאן: "בתור מי שנבחרה ב–2007 כאשה הערבייה הראשונה בוועדת המעקב העליונה, גוף גברי לחלוטין עד אז, אני בהחלט חושבת שצריך לקדם נשים בתפקידים בכירים".
מועלם־רפאלי: "איני יודעת אם החוק הוא המענה הדרוש לנושא. לא הייתי רוצה שנבחר אשה שיש סימן שאלה על המקצועיות שלה. עם זאת, יש לבצע תהליכים שיאפשרו הגברת הייצוג של נשים במשרות בכירות. צריך להגיע לנשים הללו, למשל באמצעות פניות יזומות של ועדות איתור לאיוש משרות בכירות בשירות הציבורי. צריכים ליצור 'נטוורקינג', המקביל ל'חבר מביא חבר', ויש לקבוע שיעור מינימלי של נשים המתמודדות במכרזים לתפקידים בכירים. אם לא יהיה שיעור כזה - אזי המכרז לא ייצא לדרך. יש לנקוט פעולות יזומות, על מנת להניע אותן להתמודד".
יפעת שאשא־ביטון: "יש הוראה של היועץ המשפטי לממשלה לקדם מינוי נשים - אך היא לא נאכפה. עם זאת, יש לקדם מינוי נשים לא בשל היותן נשים אלא אם יש לה את הכישורים".
גמליאל: "הגיע הזמן לעגן את הנושא בחקיקה או בהחלטת ממשלה. בשנתיים האחרונות אנו רואים השתלבות של נשים בתפקידים בכירים בשירות הציבורי, אבל זה עדיין רחוק מהנדרש. יש לחייב את כל המשרדים הממשלתיים להציג ביום האשה הבינלאומי את שיעור הנשים בתפקידים הבכירים ולקדם תוכנית חומש שתוביל לשוויון בין נשים לגברים בתפקידים הבכירים, שהם בעיקרם משרות אמון".
זנדברג: "אני בעד רגולציה בתחום אבל לא בטוחה שהיא צריכה להיות כל כך ישירה. צריך להנהיג מנגנון חכם לטובת ייצוג משמעותי כמו בדירקטוריונים. למשל, יש להבטיח ייצוג בהנהלות הבכירות, במועצות מנהלים של חברות בורסאיות - לא רק בחברות הממשלתיות. בעולם כבר הבינו שגיוון סביב שולחן הניהול מתבטא בתוצאות העסקיות, אז אפשר לחשוב גם על מנגנוני תמרוץ כלכלי".
מיכאלי: "קידום חוק כזה הוא רעיון מצוין שיש בהחלט לבחון. עם זאת, אני רוצה לפעול גם לייצוג של גברים בדרגות הנמוכות ובתפקידים שנחשבים 'נשיים', במסגרת השאיפה לטשטוש הפערים ההיררכיים בין נשים לגברים ובמסגרת הרצון להגיע לעולם עבודה שוויוני ומגוון יותר".
לביא: "בהחלט. הגשתי הצעת חוק עם ח"כ דב חנין (חד"ש) לייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות, אבל היא לא קודמה. כמו כן, קידמתי בקריאה טרומית הצעת חוק להבטחת ייצוג הולם לנשים בוועדות ציבוריות מקומיות, בחברות העירוניות ובוועדות העירוניות".
3. מה עם שוויון ברשימות המפלגתיות?
לכנסת ה–19, זו שמסיימת כעת את כהונתה, נבחר מספר שיא של 27 נשים, כולל שלוש נשים שעמדו בתחילת הקדנציה בראשות מפלגה: ציפי לבני (התנועה), זהבה גלאון (מרצ) ושלי יחימוביץ' (העבודה), שהוחלפה במהלך הקדנציה על ידי מפלגתה ביצחק הרצוג. במפלגות החרדיות: ש"ס, יהדות התורה ויחד, לא מכהנות נשים.
עם זאת, בממשלה היוצאת כיהנו רק ארבע נשים כשרות - לבני היתה שרת המשפטים; לימור לבנת, שרת התרבות; סופה לנדבר, שרת הקליטה; ויעל גרמן, שרת הבריאות. ועדיין מדובר בגידול: בממשלת נתניהו 2009–2013 כיהנו רק שלוש נשים כשרות.
לנסות לטפל באי־השוויון במגזר הציבורי זה אולי פשוט יותר מלטפל באי־השוויון מבית? הפנינו למועמדות את השאלה.
שאשא־ביטון (ברשימת כולנו יש שלוש נשים בשמונת המקומות הראשונים): "לא מדובר בשינוי שיש להנהיג בחקיקה, אלא בתהליך חברתי שאנחנו צריכים לעבור כחברה. במפלגת כולנו, 40% מהרשימה עד למקום 20 הן נשים. הבעיה היא שמעט מאוד נשים מוכנות להצטרף לפוליטיקה, כי יש לכך מחיר".
גמליאל (ברשימת הליכוד יש ארבע נשים ב–24 המקומות הראשונים): "צריך לטפל בזה בחקיקה. הבעיה היא שיש מפלגות כמו המפלגות החרדיות שבהן אין כלל נשים ברשימה. לכן יש לתגמל את המפלגות שיש בהן ייצוג הולם לנשים".
מיכאלי (במחנה הציוני יש שמונה נשים ב–24 המקומות הראשונים): "ממש לפני פיזור הכנסת הגשתי הצעת חוק לייצוג של מינימום 40% לכל מין בכל רשימה שמבקשת לרוץ בבחירות. 33 חברות וחברי כנסת חתמו עליה. אני מקווה שבכנסת הבאה נוכל להעביר אותה".
זנדברג (במרצ יש שלוש נשים בששת המקומות הראשונים): "אני מאמינה מאוד ביצירת מנגנונים להבטחת הייצוג. במרצ, הבחירות האחרונות היו הוכחה שהבטחת הייצוג עובדת כי הנשים שנבחרו בפעם הקודמת בזכות הבטחת ייצוג - נבחרו הפעם בכוחות עצמן. אם נמתין לשוויון בלי הבטחת מנגנונים בחקיקה, זה לא יקרה".
לביא (ברשימת יש עתיד יש ארבע נשים ב–13 המקומות הראשונים): "אני לא בטוחה שמנגנון כפייה יהיה המנגנון הנכון, אלא דווקא מנגנון עידוד הדומה יותר לזה שקיים בחוק שהעברתי יחד עם ח"כ יפעת קריב (יש עתיד). לפי המנגנון, בבחירות המוניציפליות יקבלו רשימות שבהן שליש נשים תוספת מימון מפלגות של 15%. במועצות הדתיות שהדירו נשים מחברות בהן במשך שנים מצאו נשים טובות וראויות ברגע שהצעת החוק שלי חייבה אותן לייצוג נשי בהרכב המועצות".
מועלם־רפאלי (בבית היהודי יש ארבע נשים ב–14 המקומות הראשונים): "במפלגתי נבחרה אשה, ח"כ איילת שקד, במקום הראשון בפריימריס שבהן התמודדו 37 מועמדים גברים ו–10 נשים. יש להביא יותר נשים להתמודדות במפלגות שיש בהן פריימריס. אני בעד ביטול השיריונים לנשים בבית היהודי כאשר מחצית מהמתמודדים ברשימה יהיו נשים. עד שנגיע למצב הזה, יש לקבוע שיעור ייצוג לנשים ברשימה.
תומא־סלימאן (ברשימה המשותפת יש שתי נשים ב–12 המקומות הראשונים): "ברשימה המשותפת עשינו קפיצה של 100% ממועמדת אחת (ח"כ חנין זועבי) לשתיים - אבל זה לא מספיק. הייתי רוצה לראות ייצוג אמיתי של נשים שיפעל לטובת צורכי הנשים. יש להעניק מימון מפלגות גבוה יותר לרשימות שיבטיחו ייצוג הולם לנשים".
4. בעקבות ההטרדות המיניות במשטרה - מה צריך לעשות?
בחודשים האחרונים נחשפים עוד ועוד מקרים של בכירים במשטרה הנחשדים בעבירות מין. ארבעה ניצבים כבר עזבו את תפקידם לאחרונה עקב חשד לעבירות מין ובהם סגן המפכ"ל, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, מפקד מחוז ש"י לשעבר ומפקד מחוז חוף.
בנושא הזה נדמה כי אין הרבה ויכוח בין המתמודדות השונות. כולן סבורות שהמשטרה זקוקה לניעור רציני.
זנדברג: "התופעה שהתגלתה מצביעה על צורך בניקוי אורוות כללי. המפכ"ל/ית החדש/ה לא יכול/ה לבוא מתוך המשטרה, כי מי שהיה בתוך הארגון וידע על ההטרדות, לא יכול לעמוד בראשו. אפשר גם למנות שרה לביטחון פנים".
לביא: "ההטרדות המיניות של בכירים במשטרה מחייבות ארגון מחדש של גוף שהתנוון. אי־אפשר להסתפק בהדחות ובהשעיות בלי לעשות בדק בית ושינוי יסודי. יש לבחון טיפול בתלונה על הטרדה מינית לפי בחירת המתלוננת ולא באמצעות פנייה אוטומטית למח"ש. יש למנות ממונות למניעת הטרדה מינית במשטרה לא רק במטה המרכזי אלא גם ביחידות".
מועלם־רפאלי: "יש לדבר על תרבות ארגונית חדשה, אחרת בשל העובדה ש'בחורינו הטובים' במשטרה לא הבינו שהעולם השתנה במיוחד אחרי שהנשיא לשעבר (משה קצב) נשפט לשבע שנות מאסר. במקביל המשטרה חייבת להתחיל לגבות את המתלוננות. חשוב להחמיר את הענישה עם שוטרים וקצינים המבצעים הטרדה מינית. לא די בהפסקת עבודתם, ניתן גם להוריד בדרגה ולפגוע בזכויות הכספיות־פנסיה שעמם הוא הולך הביתה.
"לטעמי, בתקופה הקשה הזו צריך למצוא מועמד מבפנים שיהיה לו האומץ לעשות את הניעור הערכי והארגוני, כי מי שבא מבחוץ לא באמת מכיר את הארגון. אגב, איילת שקד יכולה להיות שרה מצוינת לביטחון פנים".
תומא־סלימאן: "המערכת המשטרתית היא גברית, היררכית וכוחנית. המאפיינים האלה מהווים נוסחה פשוטה לביצוע תקיפות מיניות. כך מנצלים את הכוח בצורה לא נכונה. יש לי מכרה שהיא חוקרת במשטרה שעזבה בסופו של דבר לאחר שהתלוננה על הטרדה מינית שספגה, ואיש לא טיפל בכך. מה שקרה במשטרה הוא שנתנו לחתול לשמור על השמנת. יש להעביר את הטיפול בתלונות בגין הטרדה מינית במשטרה אל מחוץ למח"ש. לא יכול להיות שאותה מערכת תבדוק את התלונות".
גמליאל: "הצעד הראשון הוא מינוי שרה לביטחון פנים ומפכ"לית. צעד זה יהיה הצהרה ברורה והוא יחלחל ליתר הדרגים במערכת. המפכ"לית שתמונה אינה חייבת להיות משורות המשטרה. יש ליצור שוויון במערכת שאמורה להיות מקום עם טוהר מידות ויושר".
מיכאלי: "הדבר המיידי והדחוף ביותר לעשותו הוא להעביר את כל המפקדים והשוטרים - מהמפכ"ל ומטה - הכשרות וסדנאות אינטנסיביות בנושא פגיעה מינית והחוק למניעת הטרדה מינית. בשלב שני, החלפת החלק של עבירות המין בחוק העונשין בחוק למניעת כפייה מינית, וכמובן, לקדם הרבה יותר נשים לתפקידי פיקוד במשטרה, לאורך כל שדרת הפיקוד".
שאשא־ביטון: "יש להגביר את חומרת הענישה נגד עברייני מין. אפעל לתיקון חקיקה בנושא".
5. מה עמדתך לגבי העלאת גיל הפרישה לנשים?
גיל הפרישה לנשים ולגברים בישראל הוא 67, אך נשים יכולות להתחיל לקבל קצבת פנסיה בגיל 62. בשל העלייה בתוחלת החיים והחשש מכיסוי פנסיוני נמוך עלתה הצעה להעלות את תחילת קבלת הפנסיה של נשים ל–64. בלחץ כלל הח"כיות בכנסת הקודמת וארגוני הנשים ההצעה נדחתה. אלה טענו כי במצב שוק התעסוקה הנוכחי הנשים ייפגעו מהמהלך. פנינו למועמדות כדי לבדוק מה דעתן בוויכוח הלוהט.
שאשא־ביטון: "השאיפה החברתית שלי היא שיורידו את גיל הפרישה למה שהיה בעבר - 65, תוך מתן אפשרות לעובד לבחור אם ברצונו להמשיך ולעבוד עד גיל 67. גיל הפרישה עולה כי מישהו לא דאג לשמור על הפנסיה שלנו. הרעיון הוא שבשלב זה של החיים אנשים יוכלו לבלות עם משפחתם, לפתח תחומי עניין חדשים או קריירה שנייה. רבים לא עושים זאת כי אין להם ביטחון כלכלי, ודווקא מכיוון שתוחלת החיים מתארכת צריך לאפשר להם לבחור מה ברצונם לעשות בשלב זה של חייהם. זו השאיפה. הלוואי שננצח".
לביא: "הנושא מורכב ויש ללמוד אותו. תוחלת החיים עולה, הפנסיה לא מספיקה, רבים מהאזרחים והאזרחיות שאין להם פנסיה בכלל כי עבדו לפני התקופה שבה הונהגה פנסיית חובה, הסדרי הפנסיה המיטביים כבר אינם ואנו חייבים לדאוג ולנהוג באחריות כלפי האזרחים בגיל השלישי, לוודא איכות חיים, וחיים בכבוד".
מיכאלי: "בכנסת הקרובה אגיש את חוק ביטול גיל פרישת חובה. גם גברים וגם נשים יוכלו להמשיך לעבוד כל עוד כוחם במותניהם והם מסוגלות לכך וחפצים בכך. גיל המינימום לזכאות לפנסיה או קצבת זקנה יישאר כרגע על כנו, עד שנראה שמבוגרות ומבוגרים אכן ממשיכים להשתכר מעבר לגיל הזה".
תומא־סלימאן: "אין להעלות את גיל הפרישה לנשים. זכות הנשים לבחור מתי לצאת לפרישה ואין לכפות עליהן את הפרישה. יש לחוקק חוק שיבטיח קיום מכובד לאנשים שעבדו כל החיים גם לאחר הפרישה ויוכלו ליהנות משירותי בריאות ועוד".
מועלם־רפאלי: "באוטופיה, העלאת גיל הפרישה הוא נכון. אבל כיום, כשאין שוויון בשוק העבודה, לא נכון להעלות את גיל הפרישה, מאחר שנשים מוחלשות ייאלצו לחכות עוד שנים עד לפנסיה".
גמליאל: "להפסיק את הקביעה שיציאה לפנסיה מדודה לפי מגדר ולא על בסיס תפקידים. גיל הפרישה צריך להיות 67 לנשים ולגברים. מצד שני, במקצועות מסוימים שבהם יש צורך בשימוש יתר של כוחות נפשיים פיזייים, כמו סיעוד, גננות ועבודה סוציאלית, יש לקבוע גיל פרישה נמוך יותר".
זנדברג: "אני נגד העלאת גיל הפרישה במציאות הנוכחית. אין אפשרות להתחיל בשוויון פורמלי במקום כל כך בלתי שוויוני, ובמציאות שבה כיום נשים עובדות במקצועות שוחקים פורשות לפני גיל הפרישה, כלומר בגיל 50 ומטה. במציאות הנוכחית העלאת גיל הפרישה תגרום עוול להרבה נשים".
6. מהו החוק המזיק ביותר כיום לנשים?
לפעמים קל יותר להגיד אילו חוקים חסרים. זה גם נשמע יותר טוב, אבל במצב הנוכחי חשוב להבין גם מה החוקים הקיימים המזיקים - ולטפל בהם. הפנינו את השאלה למועמדות.
גמליאל: "לדעתי חוק חזקת הגיל הרך הוא ארכאי. החוק קובע כי במקרה של גירושין יש זכות מוקנית לאם שהילדים יועברו אליה אוטומטית עד הגיעם לגיל שש. אפעל לביטולו ולמתן זכויות שוות לאימהות ואבות. החוק הזה מהווה פגיעה גם בהיבט של שוויון בזכות המוקנית לאבות וגם בזכות של ההורים להורות שוויונית. הקביעה שהנשים צריכות לשמש דמות האם, כולל הגידול בילדים, אינה שוויונית או פמיניסטית".
זנדברג: "חוק בתי הדין הרבניים המפלה נגד נשים בדין האישי ובפרט הפוגע בנשים בהסדרי מזונות בגירושין, בעיקר בנשים המוחלשות. יש להפריד את הדת מהמדינה ולאפשר בחירה של נישואין אזרחיים במקביל למסלול הרבני. יהיה קשה מאוד להגיע לשוויון בתחום המגדרי בלי לפתור את החסם הזה".
לביא: "מרוץ הסמכויות בישראל בין הערכאה הדתית והאזרחית בעת פנייה לפתיחת תיק גירושין. ההצעה שלי קובעת שלא הקודם בזמן הוא שיבחר את הערכאה אלא שתהיה ברירת מחדל מוסדרת וברורה. ההצעה הזו נחסמה בכנסת הקודמת על ידי הבית היהודי. במקביל יש לפעול נגד מנגנוני קצבאות בחוק הביטוח הלאומי המעניקים תמריץ שלילי ליציאה לעבודה כמו התניית קבלת דמי מזונות מהביטוח הלאומי לאם חד־הורית. נוצר מצב שעדיף להישאר בבית כי היציאה לעבודה מחסלת את הקצבה".
מיכאלי: "התעלמות מהערך הכלכלי של עבודות הבית וגידול הילדות והילדים; אי־הפרדת דת ממדינה שמובילה להדרת נשים מהמרחב הציבורי; ההגדרה הארכאית והפטריאכלית של עבירות המין בחוק העונשין ועוד".
שאשא־ביטון: "בשוק העבודה החוק המזיק כיום לנשים הוא חוק כוח אדם שבא להסדיר את תנאי עובדי הקבלן, אבל יצר בעיה, למשל בתוך מערכת החינוך. בחדר המורים יושבים עובדי מדינה ועובדי קבלן ואנחנו מפסידים פעמיים - הילדים שלנו פוגשים עובדי הוראה לא מפוקחים, ובשל האפליה רמת המוטיבציה שלהם שונה. פעם שנייה אנחנו מפסידים כשאנחנו יוצרים אפליה על רקע מגדרי מאחר שרוב עובדות קבלן במערכת החינוך הן נשים.
"בנוסף קיימת תקנה שלפיה ככל שאשה עובדת בהיקף משרה גדול יותר, כך גדלה הנחה במעונות היום. יוצא שבעיקר באזורי פריפריה, אשה שעובדת בחצי משרה מרוויחה פחות, אבל משלמת יותר. המצב צריך להיות שונה: כל אשה שיוצאת לעבוד, ללא קשר להיקף משרתה, תהיה זכאית להנחה. במקביל יש להעסיק מורים ועובדים סוציאליים בהעסקה ישירה בלבד".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות: