בן גביר

המנצח הגדול של הבחירות הוא איתמר בן גביר. האיש שלפני שנתיים וחצי לא ראה את אחוז החסימה עם משקפת חגג השבוע 14 מנדטים לרשימה המאוחדת שלו ושל בצלאל סמוטריץ'. עוד ידובר רבות בתהליך הזה, אבל נקודת המפנה שלו הייתה ללא ספק תקופת מבצע "שומר החומות", גם בהיבט הביטחוני, אבל גם בזה הפוליטי. בן גביר ירד לשטח, הקשיב למצוקת התושבים ולא זנח את הנושא בכל השנה החולפת שבה כיהן בכנסת.

הצבעה לבן גביר הייתה הצבעה לחיזוק הביטחון האישי, אבל גם הצבעת מחאה פוליטית – בוחריו התקשו לעכל כיצד מחנה "רק לא ביבי" העדיף ממשלה עם רע"ם על פני כל שיתוף פעולה עם נתניהו. התת-מודע ביקש לומר: "אם אתם חושבים שעבאס הוא שותף הגיוני, אז אנחנו חושבים שבן גביר הגיוני". פעם אמר נתניהו ש"שקט ייענה בשקט", הגיע הזמן שמחנה "רק לא ביבי" יבין שגם הקצנה נענית בהקצנה.

בן גביר עצמו יצטרך להחליט בקרוב מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול – האם לחתור להנהגה ולהתמתן מעט או להמשיך להיות הילד הרע של הפוליטיקה, זה שנצמד לאידאולוגיה בכל מחיר, בעוד האחרים נצמדים לכיסא.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן

לפיד

לא פחות משהיה זה ניצחונו האדיר של נתניהו, היה זה ה-הפסד של לפיד. מי כמוהו יודע שזו הייתה ההזדמנות האחרונה בהחלט של נתניהו לשוב לשלטון, וגם הדמוגרפיה, איך נאמר, לא בדיוק משחקת לטובת הגוש שלו. מספירת הקולות עולה שמספר הקולות שקיבל כל מחנה היה כמעט זהה, רק שצד אחד הצליח למקסם את כוחו והשני כשל בכך כישלון מחפיר ומיותר.

לפיד שקע והתאהב בתפקיד ראש הממשלה, וכנטיית אנשים מאוהבים, לא הבין איך שאר העולם לא רואה את מה שהוא רואה. זה לא היה כל כך מגוחך אלמלא רק שבועות בודדים קודם לכן עשה בנט את אותה טעות, והיה זה לפיד שלעג לו על הקריאה השגויה של המפה והזנחת השטח.

לפיד גם עשה שתי טעויות קמפיין קריטיות, שנובעות גם הן מניתוק מהשטח. ראשית, הוא חשב שהציבור כבר גיבש דעה על בנימין נתניהו, ואין שום צורך להסביר לו שוב מה עלול לקרות אם ישוב לשלטון. זו הייתה טעות קשה: סקרי עומק שנערכו בפתח מערכת הבחירות הראו שמידת ההתנגדות לנתניהו פחתה באופן משמעותי.

בנט ולפיד בכנסת (צילום: AP)
חזר על הטעות של קודמו. לפיד ובנט | צילום: AP

בעוד ליברמן, לפיד וסער המשיכו לראות בו דמון גדול, חלק מתומכיהם החליפו דיסקט. אולי מלכתחילה אותם בוחרים העריכו את נתניהו אבל חשבו שהוא יותר מדי זמן בשלטון, תחושה שמטבע הדברים התפוגגה אחרי שנה וחצי שלו באופוזיציה. לפיד סירב לעשות קמפיין נגטיבי על נתניהו ושותפיו, וביקש שרק ידגישו שוב ושוב את תפקודו כראש ממשלה. ואי אפשר לומר שלא היה חומר גלם: גולדקנופף, בן גביר וחברי רשימת הליכוד סיפקו ללפיד התבטאויות בשפע לטוות מהם זהב.

בחירות 2022 - הזירה הפוליטית

לפיד גם לא הבין על מה מערכת הבחירות הזו – על יציבות. בעוד שנתניהו סיפר סיפור פשוט (רק לנו יש ממשלה, 1+1 שווה 4 שנים יציבות), לפיד גמגם כל הדרך אל ההפסד. הוא טען שאם הצליח להרכיב ממשלה בעבר, יצליח גם בעתיד, אבל הקהל לא השתכנע. הוא היה צריך להבין שממשלת שינוי נוספת כבר לא תקום, ולהשאיר מרחב תמרון גם לשותפות עם נתניהו. אם לא בשביל לקיים, אז בשביל ליצור תקווה לבוחרים שהתבקשו להגיע לקלפי בשביל לחלץ תיקו חמוץ.


אבל מי שאשם עוד יותר מלפיד הוא בני גנץ. במקום לקבל את הבכורה של לפיד, לחבור אליו ולעקוף את נתניהו, הוא נתן לאמביציה האישית שלו להפוך לראש ממשלה להכתיב את מהלכיו. גנץ ספח אליו את מפלגת הימין היחידה בגוש שיכלה באמת למשוך מצביעים, לא מינף את החבירה להגדלת העוגה, ובעיקר תרם תרומה מכרעת לתחושה שללפיד אין ממשלה. דווקא מי שנפגעה יותר מכולם, זהבה גלאון, הייתה הכי פחות אחראית למפלת הגוש. היא הייתה מוכנה לוותר על ראשות המפלגה, זעקה געוואלד בזמן וניסתה לעורר את לפיד - אך נותרה בחוץ. 

הגיע הזמן לומר ביושר – למנהיגי גוש המרכז-שמאל חשובה יותר האמביציה הפרטית שלהם להפוך לראשי ממשלה מאשר ניצחון הגוש. גם האמביציה המגוחכת של מרב מיכאלי לכבוש את לשכת ראש הממשלה ביום מן הימים היא שמנעה ממנה את החיבור המתבקש עם מרצ. 

נתניהו

נתניהו רשם ניצחון מזהיר. לאן פניו מועדות? האם הגיע לסגור חשבון ולהיחלץ מהמשפט או שבא כדי לכתוב את הפרק האחרון במורשת שלו? מה חשוב יותר לבנימין נתניהו ב-2022, דין השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים, או דין ספרי ההיסטוריה?

דפנה ליאל (צילום: N12)
דפנה ליאל | צילום: N12

סיקור נרחב: