אחרי הקמפיינים, ההשמצות והעימותים - מחר מגיע רגע האמת של המועמדים והמפלגות שמבקשים מאזרחי ישראל לבחור בהם. בני ובנות הזוג של ראשי המפלגות השונות כותבים ל-N12 למה לבחור בבן הזוג שלהן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
>> בחירות 2021: המועמדים לכנסת ה-24
ליהיא לפיד
הוא האיש שאני סומכת עליו. בכל צומת בחיי, בימים שקשה לי, בימים של התלבטות אני מחכה לפגוש אותו בסוף היום ולהתייעץ איתו. יש לו דרך רגועה, חכמה וישרה לראות את החיים ולכוון אותך להקשיב ללב ולאמת.
הוא האיש שסומכים עליו עשרות אלפי אנשי יש עתיד. מנהיגות ומנהיגים מקומיים וראשי מטות שכבר שנים איתו בשטח. בכל מפגש עם יאיר, בבתים ובצמתים ובכנסים, הם פוגשים איש שמכיר אותם, שאכפת לו מהם, שעומד במילה שלו. איש שעמד מול קשיים ובחר תמיד את הבחירה ההגונה, הישרה והחכמה והם גאים לייצג אותו מול הקהילה והמשפחה שלהם.
הם סומכים עליו כי הם רואים שהוא נלחם על מה שהוא מאמין בו. כבר תשע שנים הוא מוכיח להם את זה. מוכיח להם שהוא איתם במסע הזה כי הוא אוהב את ישראל והיא יקרה לו.
הוא האיש שסומכים עליו כל מי שנכנסו לצידו למאבק. הם נוכחו לדעת שהוא נחוש וישר והגון. הוא כרת בריתות וקיים הבטחות. הוא הוכיח שהוא עומד במילתו. שהוא מקיים מה שהבטיח. הוא האיש שהאנשים שעובדים איתו אומרים עליו רק דברים טובים. כן, הוא דורש מכולם סביבו להתאמץ עד הקצה, אבל הוא עושה את זה גם בעצמו.
תמיד מרגש אותי לגלות כמה חברים ומכרים ושותפים לדרך פונים אליו לקבל עצה לדרך. או כתף להישען עליה.
יש לי זכות גדולה להיות לצידו של יאיר. מעל 30 שנה אנחנו יחד וכל שנה אני רק גאה בו יותר. על הדרך, על החכמה ועל הלב הגדול. על הכתף והחיבוק שתמיד היו שם כשהיה לי קשה. הוא תמיד היה שם, עבורי, עבור הילדים והמשפחה המורחבת. תמיד עם אהבה גדולה ונדיבות.
זכיתי לחיות עם מישהו שאני סומכת עליו ושהוכיח לי ולכל כך הרבה אנשים שהוא ראוי לאמון הגדול בו.
גאולה אבן סער
ב-8 בדצמבר הודיע גדעון, בעלי, על עזיבת הליכוד, הקמת מפלגת תקווה חדשה ועל מועמדותו לתפקיד ראש הממשלה.
לא בלב קל עשה זאת. ההחלטה גמלה בליבו אחרי שהבין שהשלטון הקיים מקבל החלטות לא מתוך ראיית טובת האזרחים אלא על בסיס טובתו האישית של אדם אחד, שהשלטון הנוכחי לא שואל מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם אלא מה אנחנו נעשה בשבילו. גדעון ראה איך מרחיבים את השסעים בעם ומעמיקים שיח שנאה רעיל.
הליכוד היה ביתו כל חייו הבוגרים ומקומו בהנהגתו היה מובטח ונוח. אז למה ללכת אל הלא נודע? כל מי שמכיר את גדעון יודע שהוא לא יכול היה לנהוג אחרת.
מה דעתך, שאל אותי? אבל אני ידעתי שהוא כבר החליט שלא ייתן שירסקו את המדינה האהובה שלו.
בידיים נקיות ויתר על הכול, התפטר מהכנסת ויצא למלחמה של חייו על פניה ועתידה של ישראל – בשבילנו, בשביל כולנו. הוא האיש האמיץ ביותר שאני מכירה. הוא מנוסה, אין תחום שהוא לא בקיא בו לעומק - פרי ניסיון של עשרות שנים בשירות הציבור ובצמתי קבלת החלטות.
הוא חכם, שקול, אחראי ואוהב אדם. לעולם לא חושב על טובתו, לעולם לא מבטיח הבטחות שלא יוכל לקיים גם אם זה ישתלם לו. ולכן, כשהוא משרטט תוכניות לעשור הקרוב היו סמוכים ובטוחים שאין סיכוי שיזייף. הוא היחיד שיכול למנוע את המשך הידרדרות המדינה.
"את יודעת שהמערכה תהיה קשה ואין רפש שלא יוטח בנו", הזכיר לי כאילו היה צורך בכך. אני יודעת, אבל גם יודעת בלב שלם שהוא המנהיג שהעם הזה זקוק לו כדי להחלים, כדי להתחבר מחדש.
ואני משוכנעת שהאיש האהוב הזה שהופך אותי יום יום למאושרת יהפוך את המקום הזה לטוב יותר עבור כולנו עם תקווה חדשה, אם תתנו לו את הכוח לעשות את זה.
גילת בנט
למה לבחור בנפתלי? כי הייתי רוצה שתחזרו, אנשי העם הזה, להאמין בטוב. שהאדם הזה שניצב בפניכם, שהוא האדם המוכשר, האמיץ החזק ביותר שתפגשו, באמת כאן למענכם ורוצה בטובתכם. ולעצמו, הוא לא מבקש דבר.
הוא מעוניין - והוא יכול - להילחם את מלחמותינו באויבים הגרועים ביותר - בחכמה, בתחבולה ובאומץ, ולנצח!
כמו שעשה כאשר הציל את המדינה מהאסון שתכנן לנו חמאס במנהרות, כמו שפתר את טרור הבלונים, כמו שהפסיק את העברת כספי הטרור למחבלים. הוא מעוניין - והוא יכול - להזניק את המדינה הזו לגבהים כלכליים שכנראה לא העזנו לחלום שאפשריים, אבל לילדים שלנו זה קריטי שנגיע לשם. הוא מעוניין - והוא יכול - למנף כל תחום במדינה, מרווחה, דרך בריאות, תיירות וחינוך, פשוט כי הוא יודע לרתום את האנשים המוכשרים ביותר בכל תחום, לנסח להם מטרה ברורה ולתת להם לעוף קדימה. הוא מעוניין - והוא יכול - לדבר עם כל חלקי החברה, מחילונים ועד חרדים, ולגייס אותם לשתף פעולה למען מטרה מאוחדת. הוא יכול, כי לעולם אינו מרים ידיים, וגורם לבלתי אפשרי לקרות.
תבחרו בנפתלי, כי כשביקשתי מחברים לעזור לי לכתוב את הטור הזה, הם שלחו לי רשימת הישגים כל כך ארוכה ועוצרת נשימה, לא פחות - בחינוך, בכלכלה, בביטחון, בשמירה על ארץ ישראל, בחיזוק הזהות היהודית בארץ ובתפוצות - שהבנתי שההקרבה שאנחנו, המשפחה שלו, עושים כל השנים האלו - שווה את זה.
תבחרו בו כי למרות עור הפיל שהוא צריך כדי לעמוד בלחצים שהוא עומד בהם, בבית הוא ממשיך להוציא את הזבל ולשטוף כלים, להישאר צנוע ולזכור מה באמת חשוב בחיים.
תבחרו בו כי האדם המוכשר הזה כל כולו מונחה מטרה אחת: לחזק, לשקם, לתקן ולהצעיד קדימה את הארץ האהובה הזו. ואני יודעת, כמה הוא מדיר שינה מעיניו עבור המטרה הזו, וכמה הלב שלו פועם עבור כל אחת ואחד מהאזרחים של המדינה שלנו.
יפה דרעי
אריה ואני נשואים למעלה מ-30 שנים, שבמהלכן עברנו המון. אנו מגדלים את ילדנו היקרים, וזכינו לנכדים מקסימים ולנחת וברכה גדולה מהם ברוך השם. אריה בחר בעשייה ציבורית ולנו כמשפחה זה לא קל. לא קל לי, לא קל לילדים, לא קל לאף אחד.
אבל, יחד עם זאת עם ישראל נמצא אצלנו בראש סדר העדיפויות, בלי ההסתכלות הזו לא היינו מצליחים.
הקרבתי הרבה בחיים למען תנועת ש"ס, לא עברתי חיים קלים והמשכתי לחזק את בעלי למרות כל מה שעברנו. אבל, אני מבינה את השליחות הגדולה והעצומה שיש לבעלי ולתנועת ש"ס כלפי עם ישראל. אם לא הייתי מאמינה שהשליחות הזאת חיונית לעם ישראל לא הייתי נכנסת לזה.
אני יודעת שבעלי עובד יום יום שעה שעה, למען עם ישראל כולו, למען האוכלוסיות החלשות, אני יודעת שזה בנפשו וכמה הוא רגיש לכך שיש משפחות שאין להן לחם. הוא מוסר את נפשו על זה.
ש"ס היא המזוזה של הליכוד. היא תשמור על הצביון היהודי של המדינה, בשביל זה הרב עובדיה יוסף זצ"ל שלח את אריה לפוליטיקה - להילחם על השבת, על המסורת ועל הזהות היהודית.
יש לנו הפעם מאבק קשה מול כאלו המבקשים "לזרוק אותנו למזבלה", כלשונם, ולמחוק את הזהות היהודית של המדינה. אבל ש"ס חזקה תתמוך בבנימין נתניהו ותשמור על ממשלת ימין. ש"ס חזקה תשמור על הליכוד שידאג למסורת ישראל ולאוכלוסיות החלשות.
יש לנו מערכה חשובה מול החלטת בג"ץ בעניין הגיור הרפורמי. אוי ואבוי לנו שמערך הגיור ומערך הכשרות לא יהיו תחת המסורת היהודית הנצחית. מדינה יהודית היא הבסיס האיתן שלנו כעם בארץ ישראל, אין לנו מקום אחר.
חילוניים, דתיים, מסורתיים, ספרדים, אשכנזים - כולנו עם אחד במדינה אחת ואנו חייבים ש"ס חזקה שתשמור על האינטרס היהודי בתוך הממשלה.
אריה הוא בהחלט המבוגר האחראי, הוא צבר ניסיון עצום בשנותיו בפוליטיקה ואת כל הניסיון הזה הוא מקדיש לציבור כולו. להצביע לש"ס ולאריה זה להרוויח פעמיים, גם מקבלים את ביבי כראש ממשלה וגם שומרים על מדינה יהודית ודואגים לאוכלוסיות החלשות.
רויטל סמוטריץ'
"נו, אז מה אתה אומר אבא???", שאלתי אחרי שבצלאל יצא. זאת הייתה הפעם הראשונה שישבנו יחד לארוחת ערב רשמית כדי שההורים שלי יכירו אותו. "מה אני אומר? הוא נראה בחור נחמד, אבל אחרי שאפגוש את ההורים שלו אגיד לך מה אני אומר".
19 שנה חלפו מאז המפגש המכונן ההוא, מאז שאבא שלי לימד אותי איך לבחור. 19 שנה שבהם אני בוחרת בכל יום מחדש לחלוק את חיי עם בצלאל, בוחרת להמשיך בדרך.
אבא שלי לא חיפש אצל ההורים שלו גינוני נימוסים, או חשבון בנק מנופח שישלם את הדירה. אבא שלי חיפש ומצא בקלות, כמו שרק הוא יודע, את הדרך שבה הם הלכו ושאותה הם סללו עבור ילדיהם.
כשיש דרך, כך למדתי בבית הורי, בבית חמי וחמותי, ובביתנו הפרטי שזכינו להקים יחד, אז בוחרים ללכת בה בכל יום מחדש.
בצלאל הוא בן להוריו היקרים, אבל לפני הכל הוא בנו של ריבונו של עולם, ואצלו ואותו הוא עובד. אחריו הוא הולך. בצלאל הוא נצר לשושלת ענפה שהצמיחה שורשים מתוקים, אבל היא רק חלק קטן מהמפעל הגדול והמפואר שנקרא הציונות הדתית, ואותה הוא נושא על כתפיו גם בעליות הקשות.
בצלאל גדל בדרך של עם ישראל כולו. מסע ארוך ומשותף של הרבה יחידים, שהם חלק מהשלם הגדול. הוא צועד יחד עם כולם, אבל הוא בעיקר צועד בשביל כולם. בשביל כל אחד וכל אחת מאיתנו. הוא לא עוצר לרגע, אפילו כשהדרך ארוכה ומפותלת, אפילו כשאני כבר מתעייפת.
כמו אבא שלי, גם הוא, לא מחפש את גינוני הכבוד ולא את השכר, אלא רק את הדרך האמיתית שבה צריך ללכת.
כמו אבא שלי, גם אתם לא תצטערו שתבחרו בו.
עידו ריקלין
כשניצן עזב את העיתונות לטובת הכנסת, לא הבנתי איך הוא מוותר על הקריירה היפה שלו, בשביל הכאב ראש שהוא פוליטיקה ישראלית. כשראיתי את הלהט, את המסירות לעקרונות של מרצ, של שוויון וחופש אזרחי, את התשוקה לעשייה ולשינוי - התחלתי להבין.
אני זוכר את ניצן אומר לי ערב אחד, באוגוסט 2009 "היתה תקרית בבר-נוער, אני אגש לראות מה קורה שם". הוא חזר מאוחר בלילה, מזועזע וכואב וסיפר על הרצח הנורא, ועל צעדת מחאה ספונטנית. "פתאום הבנתי", הוא אמר, "אין שם מישהו אחר, שינהיג. אני זה שצריך להוביל את המצעד הזה".
הוא הלך לשם בלי פמליה ובלי עיתונאים, מתוך כאב, מתוך תחושת דחיפות ושליחות. כמו שהלך אחר כך להגן על העשוקים של הדיור הציבורי, לסייר במוקדי העימות בשטחים, או לבקר במחלקות הקורונה. הוא הולך למקום שבו קורים הדברים הקשים, הבוערים - מפני שהוא חייב לראות במו עיניו. וכאשר הוא רואה את המצוקה - הוא חייב לעשות משהו.
לא תמיד קל לי לראות את האיש שלי הולך בראש, פגיע וחשוף לסכנות. אבל אני כל-כך גאה בו על האומץ. נכון, הוא ח"כ מצוין ומנוסה. אבל, ובעיקר, גם אחרי שנים בפוליטיקה, הוא עדיין אידיאליסט. הוא עדיין נלחם - לא על כיסא, לא על כבוד, ובטח לא על כוח - אלא על הדברים שהוא מאמין בהם.
ביום שלישי נצטרך לקבוע שוב באיזו דרך אנחנו הולכים, איך יוצאים מהתקופה הקשה שעברנו, ולאן רוצים לצעוד. אנחנו, בישראל, צריכים אנשים כמו ניצן, שיובילו את המצעד.