לפני כשש שנים עמד מנהיג מחנה המרכז-שמאל בפני דילמה קשה - שבועות לפני סגירת הרשימות, הרצוג היה צריך להחליט אם לחבור לציפי לבני גם במחיר רוטציה. הרצוג קיבל אז בסקרים 17-14 מנדטים ולבני הייתה לא רחוק מאחוז החסימה - לא רחוק מהמצב כיום שבו לפיד מקבל 16 מנדטים ושאר השותפים הפוטנציאליים שלו לחיבור מגרדים את אחוז החסימה. אז התשובה הייתה חד משמעית: חיבור בין הרצוג ללבני נתן מכת חשמל למחנה המרכז-שמאל, וה-17 (בערך) הפכו יחד ל-24 מנדטים. זה לא הספיק לנצח את נתניהו, אבל בהחלט הצדיק את המחיר.
אלא שסוף שנת 2014 איננה דומה לשנת 2021. כל החיבורים של סבב ג' הסתיימו במפח נפש, כשחלק אחד של המפלגה רץ לזרועות של נתניהו, והאחר - להילחם בו מהאופוזיציה. זה קרה בימינה עם הרב רפי פרץ, זה קרה בחיבור של העבודה-מרצ-גשר כשאורלי לוי, פרץ ושמולי נכנסו לממשלה, זה קרה כמובן בכחול לבן וזה כמעט קרה אפילו ברשימה המשותפת, כשעבאס דרש לשתף פעולה עם נתניהו. אגב, החוק בישראל אמור למנוע את זה. החוק קובע כי חבר כנסת שנבחר במפלגה אחת לא יכול לרוץ לזרועות אחרת בלי לשלם מחיר כבד. בין הסנקציות: איסור על התמודדות במפלגה קיימת בבחירות שלאחר מכן.
זו הסיבה שכל חבר כנסת ששווה משהו בסקרים מנסה להקים מפלגה משלו כדי שאחר כך יוכל להתפצל באופן חוקי ולסחור בכוחו. לפיד מבין זאת היטב. הפעם, אם יהיו חיבורים, הם יהיו רק במסגרת הצטרפות לרשימה של לפיד. יו"ר יש עתיד לא מוכן יותר לקרוא לאנשים להצביע לו - ואז לגלות שהקול שלהם נדד בדיוק למקום שהתחייב לא להיות בו. בתנאים האלה הרבה יותר קשה להתחבר.
ויש כמובן גם את הממד האישי. אם חולדאי יפרוש, לפיד עשוי למצוא את עצמו עם מפלגה בתוך מפלגה. ניסנקורן אומנם אינו חשוד בחבירה לנתניהו אבל החבירה שלו לחולדאי הוכיחה שהוא שחקן עם אמביציה גדולה. הוא בחר את חולדאי, מתוך הערכה שראש עיריית תל אביב עשוי לפרוש וניסנקורן יוביל את השאריות. על שלח בכלל אין על מה לדבר: מי שלא רצה להיות בכיר ביש עתיד, לא יחזור אליה ככזה ממפלגה אחרת.
אולי זו הסיבה שבבחירות סבב ד' גם הציבור כבר לא מתלהב מחיבורים. הסקרים האחרונים מראים שכל החיבורים מביאים את סך החלקים שלהם ולא יותר. לפיד וחולדאי שווים יחד את מה שהסקרים מנבאים להם, כ-18 מנדטים, אם כי עד שחיבור לא קורה קשה באמת לאמוד את האפקט שלו. בנוסף, בגוש המרכז-שמאל יש עדיין קהל לא מבוטל שמסתייג מלפיד ואולי יעדיף לתת את קולו לחולדאי או מיכאלי - מי מהם שיגיע לקו הגמר עם הראש מעל המים.
לפיד חזר השבוע מפגישות ההתייעצות עם הסוקר מארק מלמן בארה"ב עם שורה של תובנות. אחת מהן היא שלפיד צריך להצטייר כראש המחנה, המבוגר האחראי, זה שמהנדס אותו כרצונו, אבל הוא לא בהכרח צריך להיות בעצמו חלק מהחיבורים. בתוכנית שלו גנץ לא יעבור את אחוז החסימה, ושאר השחקנים - מיכאלי, חולדאי, שלח ואחרים - יקימו גוף חזק שיהיה בטוח מעל אחוז החסימה כשמרצ משמאלם, וכך בחזונו של לפיד יש עתיד תמשיך לבד עד הסוף.
הבעיה בתוכנית הזו שהיא יפה על הנייר, וברגע האחרון עשוי להיות סחף לכיוון המועמד שיראה בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לנצח את נתניהו. בתוכנית של לפיד יש לפחות שלוש מפלגות בגוש המרכז-שמאל, וזאת מבלי להחשיב את כחול לבן שעומדת על כך שתרוץ עד הסוף. במקרה כזה, לפחות אחת המפלגות בגוש אם לא שתיים או שלוש מהן עשויות להימחק. לפיד רוצה להיות בעל הבית, בלי לשלם בחלקים מהנכס, אבל גם עלול לגלות שהוא זה שהחריב אותו.
