כשמגיע רגע האמת, קבע פעם אפרים קישון, זה הזמן להתחיל לשקר. ורגע האמת הגיע, בתום מערכת בחירות מוזרה וחריגה, שאחריתה, כנראה תוצאות מוזרות וחריגות. השקרים ממלאים בימים האחרונים את מסכינו, וספק אם מישהו טורח כלל להקשיב: למשל, אמירתו של נתניהו שחלומו רב השנים הוא להקים ממשלת ימין על מלא, חלום שאותו סירב להגשים שנים כשיכול היה. למשל, צניעותו המזויפת של יאיר לפיד שתפוג הערב (שלישי) בעשר ודקה בדיוק, אם רק תסתמן אפשרות לממשלה חלופית. למשל, ההצהרות של נפתלי בנט וגדעון סער לפיהם הם עומדים לכבוש את בלפור בסערה, ולא נאבקים במגמה שלילית הולכת ומחריפה.
מה אפשר ללמוד, מבעד לענני הספינים, על מערכת הבחירות הזו, בשעות המוזרות של השקט אחרי סערת הקמפיין ולפני סערת התוצאות? שזו הייתה מערכת הבחירות הראשונה זה עשרות שנים שממנה נעדר כל מרכיב מדיני או ביטחוני. זו אולי התופעה הבולטת ביותר של בחירות 2021, תופעת לוואי של הקורונה. אירן נשכחה, עזה נעלמה, הפלסטינים נגוזו, ביידן התאדה. במקום השאלה מי ירים את הטלפון בשלוש בבוקר לטיפול במשבר ביטחוני, עסקו בשאלה למה התקשר נתניהו בשלוש בבוקר למנכ"ל חברת תרופות.
נתניהו, שבמשך שנים נמנע מעיסוק בכלכלה, האגף החלש יחסית של מחנה הימין, העמיד הבטחות כלכליות במוקד מסע הבחירות הקצרצר שלו. בריאות, מיסים וכלכלה היו מה שהזניק את נפתלי בנט לקידומת 2 בתחילת הקמפיין, מה שהבטיח ליפעת שאשא-ביטון את המקום במפלגה החדשה של גדעון סער, מה שמתמקד בו יאיר לפיד. אפילו משפט נתניהו התאדה.
היעלמות הנושא המדיני-ביטחוני איפשרה גם את החיזור חסר התקדים של מפלגות יהודיות אחר קולות הערבים. מה שהחל כאן, לפני חצי שנה, בהכרזה של מנסור עבאס "אני רוצה להשפיע, לא בכיס של אף אחד", הפך לתחרות פרועה על מצביעי המגזר. המונופול של הרשימה המשותפת נשבר, יחד עם עוד כמה טאבואים על שילוב נציגי החברה הערבית בשלטון. חוסר הוודאות סביב תוצאות הבחירות הערב נובע גם מהמסתורין הקבוע סביב שיעור ההצבעה הערבי. באפריל 2019 הוא התרסק בניגוד לכל הציפיות בגלל הפיצול, בהמשך עלה דרמטית בגלל האיחוד. עכשיו מצד אחד יש פיצול אבל מצד שני – הרבה יותר עניין. כל שינוי בשיעור ההצבעה באום אל-פאחם עשוי לקבוע מי יישב במשרד ראש הממשלה בירושלים. הם עשויים לקבוע גם הפעם את תוצאות הבחירות.
התוצאות שנראה הלילה נובעות ישירות משני אירועים שהתרחשו בשבוע האחרון של דצמבר: במוצאי שבת ננעץ מזרק ראשון עם חיסון של פייזר בכתפו של אזרח ישראלי, האזרח נתניהו. יומיים אחר-כך ננעץ המסמר האחרון בארונה של הכנסת היוצאת, באירועי ליל החניונים המפורסם. התחלואה הייתה אז בשיא, סגר שלישי עמד להתרגש על ישראל, ושתי המפלגות שהציעו אלטרנטיבה לראש הממשלה ולניהול משבר הקורונה של ממשלתו – ימינה ותקווה חדשה – נהנו מיותר מנדטים מאשר הליכוד. בנט וגם סער רצו בחירות בהקדם.
בהדרגה התחוור שהבחירות האחרונות לא היו מירוץ בין סער ובנט לבין נתניהו, אלא בין עקומת התחלואה ועקומת המתחסנים. אפשר להגיד בביטחון שלולא הסתמן בשבועיים האחרונים ניצחון ברור לחיסון על הנגיף, נתניהו לא היה מתקרב למספרים שבהם מרכיבים ממשלה. בזכות חזרת המשק לחיים הוא התקרב אליהם, התקרב מאוד. הערב נדע אם התקרב מספיק.