אחד מכל שישה משתתפים בפרויקט הבחירות המיוחד של N12, עמותת 121 וקרן רש"י הצביע על נושא החינוך כנושא החשוב ביותר לטיפול בממשלה הבאה. תחום החינוך היה חשוב מאוד לאנשים מכל אזור, אבל המודאגים ביותר מהחינוך היו גולשים מבפרדס חנה-כרכור ובאר יעקב, שם בחרו בו אחד מכל ארבעה מצביעים.
כולנו שמחים על חזרתם של התלמידים לבתי הספר, גם אם באופן חלקי, אבל ברור שמערכת החינוך ספגה בשנה האחרונה מהלומה קשה, שקשה להעריך את נזקיה לטווח הרחוק. למה מצפה הציבור בנושא? אלה הנקודות המרכזיות שעלו ב"מפת הדרכים החברתית", שאנחנו יוצרים יחד איתכם בפרויקט #לי_זה_משנה ושתוצג לממשלה הבאה.
החזרה לשגרה
בראש ובראשונה, הציבור רוצה שכל התלמידים יחזרו ללמוד באופן מלא בבתי הספר. "בתקופת משבר הקורונה החינוך הופקר, ולא יצרו איזון בין המשבר הבריאותי למשבר בחינוך", ציין ארז מרמת-גן. מיה מג'וליס, תלמידת כיתה ז', ציינה כי "המדינה הפקירה את תלמידי כיתות ז'-י' ושכחה אותנו בבית".
בהסתכלות לעתיד, אתם שואלים, כמו אלה מרמת-גן, "מי יחזיר לילדים שלנו את שנת הלימודים האבודה ואיך?" דורון מחיפה כתב: "נדרשת תכנית לאומית שתטפל גם בהשלמת הפערים שנוצרו בקורונה בהיבטים פדגוגיים וגם במתן מענה לצרכים החברתיים". תמר מגבעתיים חושבת ש"הדגש צריך להיות הפן הרגשי של הילדים כרגע, ופחות השלמת פערים לימודיים."
הדרישה שלכם מהממשלה הבאה ברורה וחדה: החינוך צריך לקבל עדיפות הרבה יותר גבוהה. בהנחה שחוזרים לשגרה, אי אפשר פשוט להמשיך מאיפה שהפסקנו. יש להשקיע יותר בתלמידים, כולל באמצעות תקציב נוסף, כדי לפצות אותם על הזמן שאבד. צריך לשנות את סדר העדיפויות של המערכת, ולהתמקד יותר בשיקום החוסן של התלמידים ופחות בלימוד החומר.
>> על מה אתם מצביעים בבחירות האלה? הצביעו והשפיעו
עדכון תוכניות ושיטות הלימוד
רבים מאוד הלינו על מה שמלמדים במערכת החינוך ואיך שמלמדים. גלעד מיקנעם עלית חושב ש"החינוך נשאר בשנות ה-80." העובדה שהתכנים מיושנים ואינם מכינים את התלמידים לחיים, חזרה שוב ושוב בתגובותיכם.
ויש לכם גם הצעות קונקרטיות לשינוי. שקד מירושלים רוצה "חינוך מותאם לכל ילד וילדה, מותאם לתקופה ונותן מקום לשינוי ולחשיבה". קרן מחדרה כותבת: "ללמד את ילדנו תקשורת בין-אישית, סקרנות וקבלת האחר." לא מעט הזכירו שצריך להיות דגש על החינוך במובן הרחב, לא רק על השכלה ורכישת ידע.
שינוי יסודי מסוג זה הוא מטלה משמעותית. לשם כך, לא די בבחינה מחדש של תוכניות הלימודים. צריך לתקן את המבנה הבסיסי של המערכת. יש לתת למורים חופש ואחריות לחנך בצורה יצירתית ומותאמת לצרכים של תלמידיהם. בנוסף, צריך לשחרר את המערכת מעול המבחנים. רבים מכם ציינו את העומס האדיר שיוצר ריבוי הבגרויות, המצמצם את הלמידה למה שנכלל במבחן. בסופו של דבר, המערכת צריכה להימדד בהתפתחות האישית של כל ילד ונער, ומבחנים יכולים להעיד רק על חלק קטן מכך.
שיפור שכר המורים
המורים, מעמדם ותנאי עבודתם הם המפתח לשינוי המערכת מבחינת רבים מהגולשים. כמו הדס מראש העין, רבים ביקשו "שכר הגון למורים". יוסי מאלפי מנשה, כותב: "טיפול במעמד המורה ושכר הולם יכניסו אנשים ראויים למערכת החינוך הזקוקה לריענון".
על אף השיפור שחל בעשור האחרון, רבים מכם מרגישים, בצדק, שיש עוד הרבה מה לעשות בכל הנוגע לשכר המורים. מורים עדיין מתחילים בשכר נמוך יחסית, ובמשרה חלקית, ומגיעים להיקף מלא ולתנאים טובים רק אחרי שנים רבות במערכת. המצב הזה מקשה למשוך אנשים למקצוע, ואכן קיים מחסור ניכר במורים לאנגלית, למתמטיקה ולמדעים למשל.
הממשלה הבאה תצטרך להשקיע תקציבים, ולתקן את שיטת ההעסקה במערכת, כדי להבטיח שהמורים יקבלו שכר ראוי ומשרה מלאה כבר בראשית דרכם. בראייה רחבה יותר, מערכות חינוך מצליחות בעולם עושות זאת באמצעות העלאת יוקרתו של המקצוע. שכר גבוה הוא חלק מהעניין, אבל כך גם תנאי קבלה מאתגרים, עצמאות ואמון.
>> על מה אתם מצביעים בבחירות האלה? הצביעו והשפיעו
חינוך לגיל הרך
גולשים רבים ציינו את חשיבות ההשקעה בחינוך בגיל הרך, ובפרט גילאי לידה עד שלוש. דפנה מעתלית ביקשה "להעביר את האחריות על הגיל הרך ממשרד הרווחה למשרד החינוך". חן מירושלים רוצה "חינוך לגילאי 0-3 של אנשי מקצוע, שמבינים בקריטיות הרגשית והקוגניטיבית של הגיל".
אין ספק שהכשל הממשלתי בתחום הזה חמור ביותר. אף שמדובר בשנים הקריטיות ביותר להתפתחות הילד, ההשקעה בחינוך בגילאים הצעירים בישראל היא מהנמוכות בעולם.
התקצוב הנמוך מבטא השקפת עולם שלפיה ילדים בגילאי לידה עד שלוש זקוקים לבייביסיטר, כדי לפנות את הוריהם לעבודה, ולא לחינוך של ממש. התוצאה צפויה: מחסני ילדים, עומס בלתי נסבל, וצוות שרובו המכריע לא הוכשר למקצוע ומרוויח רק מעט יותר משכר המינימום.
מיכל כהן, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך וכיום מנכ"לית קרן רש"י הפועלת לצמצום פערים חברתיים, מציינת כי "בעוד שהורים בעלי אמצעים יכלו לממן לילדיהם בשנה האחרונה שיעורים פרטיים ו'הום סקולינג', במשפחות רבות אין אפילו מחשב אחד שבאמצעותו יכלו הילדים ללמוד מרחוק. המחסור בשגרה חינוכית ובמסגרות חברתיות הוביל ילדים והורים רבים למשברים נפשיים, וגם כאן התחדד הפער בין מי שיכול לאפשר לעצמו מענה טיפולי לבין מי שלא. הממשלה שתיבחר תצטרך לסגור את הפערים האלה, ולהתאים את מערכת החינוך לעידן החדש, בין השאר באמצעות השקעה בתשתיות טכנולוגיות והכשרת מורים לשיטות הוראה חדשות.
"קיים צורך דחוף בגיבוש תוכנית לאומית ליום שאחרי הקורונה. מערכת החינוך תהיה חייבת לבצע קפיצת מדרגה, ובמיוחד בהיבט הרגשי מול התלמידים. זה מטריד אותי כרגע הרבה יותר מהחומר שהפסידו במתמטיקה או באנגלית".
לדברי טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי, "אם הממשלה הבאה תקשיב לקריאתכם לתעדף את התחום, היא תצטרך לבצע שינוי כיוון חד. יש להציב סטנדרטים להכשרת הצוותים במסגרות לגיל הרך וליחס המספרי בינם לבין הפעוטות. כדי שהעלויות הנוספות לא יפלו על ההורים, יידרש שינוי בהיקף ובמבנה הסבסוד של שכר הלימוד, הניתן כיום רק לחלק מהמשפחות הזקוקות לכך. יהיה גם צורך בהקמת מנגנון נרחב ואיכותי של פיקוח, ליווי והדרכה שיאפשר בקרה אמיתית על אלפי המסגרות ברחבי הארץ".
ומה עם השוויון?
החינוך אמור לתת הזדמנות שווה לכל ילד, בלי קשר למשפחה ממנה הוא בא או למקום שבו הוא גדל. רבים מכם מרגישים שזו אינה המציאות כיום. איגור מבאר שבע כתב: "נדרש מתן חינוך שוויוני בכל אזורי הארץ, לכל שכבות הגיל, שיספק כלים ומיומנויות", ואילו זמיר מראש הנקרה רוצה "חינוך שווה בכל אזורי הארץ גם לערים ולמועצות העניות".
הבעיה היסודית היא חלוקת התקציב. הממשלה אמנם מקצה קצת יותר כסף לכל תלמיד באזורים מוחלשים. אבל התקציב הממשלתי הוא רק חלק מההוצאה על חינוך. לצידו, יש גם החלק של הרשויות המקומיות ותשלומי ההורים. אלה מביאים לכך שבמקומות העשירים יותר, מושקע יותר כסף פר תלמיד, והפערים מתרחבים.
כדי לשנות את המצב, הממשלה חייבת להגדיל משמעותית את התקציבים לאזורים המוחלשים, באופן שיגשר על הפער הנוצר מהתקציבים המקומיים והפרטיים. הדבר נכון גם בחינוך הבלתי פורמלי, כמו תנועות וארגוני נוער. נדרש גם מתן עצמאות מוגברת למוסדות החינוך ולרשויות המקומיות, כדי שיוכלו לעצב את הפתרונות המתאימים לאתגרים שעומדים בפני האוכלוסייה שהם משרתים.