מתוך קרוב ל-50 אלף הגולשים שהצביעו בשבועיים וחצי האחרונים בפרויקט הבחירות המיוחד של N12, עמותת 121 וקרן רש"י, כ-8% בחרו באלימות בחברה כנושא החשוב ביותר לטיפול הממשלה הבאה.
הנושא כואב במיוחד לתושבי באר שבע וסביבתה והגליל המערבי והעליון, שם כמעט פי 2 מהממוצע הארצי בחרו באלימות כנושא החשוב ביותר. אבל לא רק שם: לפחות 12% מהמצביעים מתל-מונד, קריית ביאליק ורמלה חשבו שסוגייה זו צריכה להיות בראש העדיפויות.
אלימות, כמובן, היא נושא קשה וקיומי, במובן המילולי ביותר. מה מצפים הישראלים שהממשלה תעשה בנושא? אלו הנקודות המרכזיות שהעליתם למפת הדרכים החברתית, שאנו יוצרים יחד איתכם בפרויקט #לי_זה_משנה, אשר תוצג לממשלה הבאה.
>> היכנסו והצביעו - על מה אתם באמת מצביעים בבחירות האלה
אלימות נגד נשים
אחת הסוגיות הבולטות שהטרידו את הגולשים הייתה האלימות נגד נשים. ליאור מבאר שבע כתבה: "אלימות במשפחה, אלימות כלפי נשים. אני, כאישה, מפחדת. יש צורך להשקיע בחינוך בנושא", עמית מאשדוד הלינה על "תרבות האונס והענישה המזלזלת", ואילו הדר מניר בנים דרשה "תוכנית לאומית למניעת פשעי אלימות נגד נשים והחמרת העונשים".
החדשות הטובות הן שיש כבר תוכנית לאומית, שהוכנה על ידי צוות בין-משרדי ואושרה על ידי הממשלה כבר ב-2017. היא כוללת מגוון רחב של צעדים, כולל תיקון החוק, כדי לשפר יכולות אכיפה, מרכזי הגנה וסיוע לנשים, מענים למצבי חירום, מערכי הסברה, טיפול ושיקום.
החדשות הרעות הן שהתוכנית קיבלה רק חלק קטן מהתקציב הנדרש. מתוך 250 מיליון שקלים (פחות מאלפית מתקציב המדינה) שאושרו, בשנת 2020 התוכנית קיבלה רק 60 מיליון שקלים. מבחינתכם, המסר לממשלה הבאה הוא חד-משמעי: יש לממן את התוכנית במלואה.
"לפי ההערכות, כ-200 אלף נשים בישראל לכודות במעגל האלימות", אומרת מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י, "והמציאות של השנה האחרונה – של סגר אחרי סגר ולחצים כלכליים ונפשיים – הפכה בתים רבים בישראל לבתי כלא של ממש עבור נשים. לא ייתכן שיש עלייה של מאות אחוזים בדיווחים על אלימות במשפחה, והנושא לא נמצא בעדיפות לאומית גבוהה".
>> היכנסו והצביעו - על מה אתם באמת מצביעים בבחירות האלה
אלימות בחברה הערבית
האלימות בחברה הערבית גואה בחודשים האחרונים. מתחילת השנה - בסך הכול חודשיים וחצי - נרצחו כבר 24 בני אדם ברחובות היישובים הערבים בישראל. מנתוני "יוזמת אברהם", 14 מהנרצחים היו עד גיל 30. סמיחה ממג'ד אל-כרום רוצה "להרגיש בטוח כשאני הולכת ביישוב". מרתה מג'ש מבקשת "ביטחון לילדינו, יש לטפל במשפחות הפשע".
בדומה לאלימות נגד נשים, הממשלה חזקה יותר בתוכניות מאשר במימושן. החלטות שהתקבלו בעבר דיברו על פתיחת תחנות משטרה ביישובים ערביים וגיוס שוטרים מהמגזר הערבי. בפועל, רק שליש מההיקף המתוכנן יושם בפועל. בשבועות האחרונים הועברה החלטה נוספת, הכוללת צעדים דומים, אבל תקציבה נמוך משמעותית מהצורך שהוגדר על ידי המומחים.
מעבר לכך, התוכניות אינן מתייחסות למרכיבים קריטיים במאבק נגד אלימות. בילאל מבסמ"ה מדבר על "רשלנות המשטרה בלחימה בעולם הפשע." עדנאן מכפר קרע חושב ש"מיגור הפשיעה במגזר הערבי" יושג באמצעות "תעסוקה לצעירים הערביים, תוכניות מתאר והיתרי בנייה".
הממשלה הבאה תידרש לאמץ גישה רחבה ותקציבים הולמים, המתייחסים לכל ההיבטים הללו, ולסוגיות חשובות נוספות כמו השקעה בבני נוער, פיתוח כלכלי וחינוך.
שינוי השיח הציבורי
אבל לאלימות הפיזית יש גם ביטוי כללי בחברה הישראלית - נדמה שבתקופה האחרונה השסעים בחברה הישראלית הגיעו לשיא. נעמה מאריאל כתבה: "הפכנו למדינה אלימה. הכנסת אלימה, המשטרה אלימה, האזרחים אלימים". לימור מכפר ורדים מדברת על צורך ב"שינוי השיח הציבורי. האלימות מתחילה בדיבור, בכתיבה ברשת וכדומה."
בתחום זה, הדרישות שלכם מהפוליטיקאים צנועות בהחלט. לא נדרשים תקציבים משמעותיים או תוכניות מורכבות. כל מה שאתם מבקשים הוא שנבחרי הציבור, בכנסת ובממשלה הבאה יהוו דוגמה אישית.
מיכל מבית שמש, כמו רבים מכם, רוצה "לסיים עם ההסתה". יהונתן מרחובות מבקש "שהפוליטיקאים יפסיקו להסית נגד חלקים בעם". אם הממשלה הבאה תהיה מחויבת למיגור האלימות, כדאי שתקשיב לקולות האלה.
מניעת אלימות
רבים מכם דיברו על אכיפה ככלי מרכזי במאבק באלימות בחברה. אלא שדווקא בתחום זה הממשלה כבר משקיעה לא מעט.
תקציב המשטרה עומד על 14 מיליארד שקלים, או קרוב ל-150 שקל על כל ילד ומבוגר בישראל. זה לא כולל את תקציב שירות בתי הסוהר, המוציא מדי שנה כמעט רבע מיליון שקלים על כל אסיר, או יותר מההכנסה הממוצעת לנפש בעשירון העליון.
לעומת סכומי עתק אלה, תשומת הלב והתקציבים המושקעים במניעת אלימות הם זניחים. במקום להתמודד עם האלימות לאחר שהיא פורצת, היינו יכולים לטפל בסיבות השורש שלה ולמנוע אותה מלכתחילה.
רבים מהמבוגרים האלימים היו ילדים ובני נוער שגדלו בתנאים קשים, ללא תמיכה משפחתית מספקת. בשנים האחרונות אמנם פועלת תוכנית לאומית לצעירים הנמצאים בסיכון, אך ניתן לעשות הרבה יותר.
לדברי טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי: "אם הממשלה הבאה תרצה להתמודד באופן עמוק עם הגורמים לאלימות, יש לה הרבה מה לעשות: הפניית משאבים נוספים למניעת נשירה ולבתי ספר של "הזדמנות שנייה"; השקעה במסגרות חינוך בלתי פורמלי, כמו תנועות וארגוני נוער, במיוחד בפריפריה; הגדלת מספר היועצים החינוכיים בבתי הספר והגדלת המשאבים הטיפוליים הזמינים לילדים ובני נוער".
רוצים להמשיך ולהשפיע על מפת הדרכים החברתית שלנו? היכנסו והצביעו - על מה אתם באמת מצביעים בבחירות האלה