גם בחלומותיה הפרועים ביותר לא דמיינה מיקי חיימוביץ' שכך תיראה הכנסת מהצד השני. "אני חושבת ששום דבר - גם 30 שנה בתקשורת, גם לראיין את הפוליטיקאים, גם להבין אקטואליה ולחיות את הפוליטיקה הישראלית – לא מכין אותך להיות שם ממש, ובטח שלא בתקופה הזאת", היא אומרת. "וזאת דווקא התקופה שהחלטתי להיכנס לפוליטיקה".
אז החלטת שאת עוזבת.
"כן".
בתור מישהי עם ניסיון של 30 שנה בתקשורת, מה היית שואלת את עצמך עכשיו?
"אמממ... 'אם החלטת לעשות את זה, למה את לא נשארת?'"
זאת שאלה מצוינת.
"אני לא נשארת כי בסיטואציה הנוכחית, שאני רואה כטרלול מוחלט של המערכת, ובדרך שבה הדברים קורים - הכוחנות והדורסנות של הליכוד ונתניהו בראשם - אני לא רואה פה מקום שבאמת אני יכולה להביא אליו את הערך המוסף שלי ואת הדברים שאני רוצה לקדם. צריך דלק במנוע, ואני מרגישה שהשנתיים האלה גרסו אותי".
למה הלכת על זה מלכתחילה?
"אני ממשילה את זה לילדים שקופצים בחבל. אז אני החלטתי שאני נכנסת כי הייתה הזדמנות טובה וראיתי איזה משהו, אלטרנטיבה, תקווה, שינוי, ומקום שאני יכולה באמת לקדם את האג'נדה שכל כך חשובה לי - אקלים, סביבה ובעלי חיים. אבל ברגע שאני מסתובבת שם זה כאילו שמישהו פתאום לא משחק לפי החוקים".
אני מופתע שאת מופתעת ממה שראית שם.
"מה שקורה בשנתיים האחרונות במערכת הפוליטית לא דומה למה שהיה בעבר".
הפוליטיקה זה לא בית ספר לנימוסים.
"נכון, אבל זה מעולם לא היה ברמה הזאת. יש פה אשכרה בן אדם שלוקח את המדינה הזאת כבת ערובה ולוקח אותנו על פי תהום. זה לא יכול להימשך ככה".
אז יגידו לך שהוא פשוט משחק את המשחק הפוליטי טוב יותר מאחרים. בטח טוב יותר מבני גנץ.
"הוא משחק משחק שאסור לנו להסכים שישחקו אותו. זה לא צריך להיות כמו שזה היום, כל כך רעיל ואכזרי. וחבל שזה ככה, כי המחיר שאנשים משלמים היום כדי להיכנס לפוליטיקה הוא מחיר שלפעמים אולי לא שווה את זה".
היה איזה רגע מסוים שבו אמרת "איני יכולה עוד"?
"אני חושבת שהשיא היה ממש ימים ספורים לפני אותו לילה דרמטי, שבו הצבענו נגד הארכת חייה של הממשלה. וכל האיום על מערכות השלטון, החוק והדמוקרטיה - באמת משהו שאני כל כך חוששת לו - זו הייתה הנקודה שאמרתי 'זה הקו האדום שלי. לא יקרה. אני לא יכולה יותר להיות חלק מהדבר הזה".
באותו לילה את עוד מתקשרת למישהו, או שמקבלת את ההחלטה לבד?
"בתקופה הזאת הייתה לנו את הקבוצה הקטנה שלנו - אני, רם שפע ואסף זמיר".
הייתה לכם קבוצת וואטסאפ נפרדת?
"כן".
מה השם שלה? 'המורדים'?
חיימוביץ' צוחקת ועונה: "קראו לה 'עד מתי?'. וה'עד מתי' הזה הגיע באותה הצבעה".
מה שקיבל את הכינוי "ליל החניונים".
"זה די מצחיק אתה יודע, זה הפך להיות 'ליל החניונים', אבל היחידה שהתחבאה בחניון זו למעשה מיכל שיר מהליכוד. לי היה ברור מהבוקר שאני מצביעה נגד ההצעה הזאת. ידעתי שכל קול הוא משמעותי ושהקול שלי יכול להיות המכריע, כפי שבאמת היה בסופו של דבר".
וגנץ יודע את זה באותו רגע?
"כן, בוודאי".
והוא לא מנסה לעשות משהו?
"לא, איתי הוא לא דיבר".
את מבינה עד כמה זו לא התנהלות של פוליטיקאי? אם זה היה קורה לנתניהו הוא היה נמצא אצלך בחדר עד שתשני את דעתך.
"נכון… מבחינה אישית זה היה לילה באמת מאוד מסעיר. עוצמת הרגשות, הלחץ, תחושת כובד המשקל, אבל יחד עם זאת הייתה איזושהי תחושה של הקלה. שהרגשתי הינה - פה אני אמיתית עם עצמי, אני עושה את מה שאני באמת מאמינה בו וחושבת שזה מה שנכון לעשות. הפירוק של כחול לבן זה אחד הדברים שקשה לי איתם מאוד. פורקה התקווה. הייתי חלק מזה וזה לא היה פשוט".
בסופו של דבר היית שותפה למפלגה שהפרה את ההבטחה הגדולה ביותר שלה לבוחרים, היו הפגנות מתחת לבית שלך.
"נכון, עברתי תקופה מאוד קשה. ימים לא פשוטים, לילות ללא שינה, התייסרות. זה היה מאוד לא קל. לא רק שהיה קשה לחוות את זה, אלא גם לדעת שאני חלק מהצעד הזה. אבל אני חושבת שבאותה תקופה, אל מול המציאות שנוצרה והעובדה שהיינו בסוג של מבוי סתום אחרי שלוש מערכות בחירות, אפשר להסביר את הכניסה לממשלה די בהיגיון כדבר האחראי לעשות. גם רוב הציבור הבין את זה. פשוט הפרטנר שאתה עושה את זה איתו - הוא שקרן, והיום זה ברור". גם את ההסכמה לממשלה המנופחת היא מגדירה כוויתור גדול כלפי נתניהו: "דבר שערורייתי".
לנוכח המצב העגום של כחול לבן, איזו עצה היית נותנת עכשיו לגנץ?
"לדעתי אם יש סיכוי שכחול לבן לא תעבור את אחוז החסימה אז היא לא צריכה להתמודד, כמו כל מפלגה אחרת בגוש המרכז-שמאל. אם יש סכנה שהיא לא עוברת - היא צריכה לפרוש מהמרוץ".
ועם חמישה מנדטים הוא צריך לרוץ? זה מי שעד לפני רגע התיימר להיות ראש ממשלה.
"בגלל שזה על הקצה, אז יכול להיות שלא".
27 בדצמבר, חמישה ימים אחרי ליל החניונים, את נכנסת ללשכה של גנץ. זאת בעצם הפעם הראשונה שאתם מדברים מאז?
"כן, היה ברור שאני לא אמשיך בכחול לבן, זה מסוג הדברים שהבנתי שיקרו מהרגע שהצבעתי נגד. לא הייתה לי שום ציפייה אחרת. נקראתי ללשכת שר הביטחון וזהו. נפרדנו יפה".
מה היה בתוך החדר?
"נכנסתי והוא אמר לי, כמו בשיר - הבטחנו שאם זה ייגמר אז נגמור את זה יפה. אמרתי לו שאני אשמח".
למי תצביעי?
"אני לא יודעת".
אבל לא לנתניהו.
"לא".
להיות אקולוגי מבפנים
הנושאים שבוערים בעצמותיה של חיימוביץ', ולמענם החליטה להיכנס לפוליטיקה, הם איכות הסביבה ושמירה על בעלי החיים. כבר ביומה הראשון במשכן הוכיחה זאת בפעולה סמלית - וסירבה לשבת על כיסא מעור במליאת הכנסת. חיימוביץ' אף הציעה לשלם על החלפת הכיסא מכספה האישי, אולם בקשתה נענתה בדחייה. את מאבקיה בכנסת ניהלה בעיקר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה שבראשה היא עמדה.
אילו הישגים רשמתם בוועדה?
"הצלחנו בחודש האחרון של הכנסת להעביר שני חוקים שבהם יש ממש הסרה של חסמים מאוד גדולים בכל מה שקשור לשוק הסולארי. הכנסנו תיקון שבעצם המשיך את הפטור מהיטל השבחה לפאנלים סולאריים - על מבני ציבור, על בריכות דגים וגם על מאגרי מים. זה דבר שאתה לא יכול להבין עד כמה הוא משמעותי לנושא של האנרגיה המתחדשת בארץ. הסרנו חסם מאוד גדול ומשמעותי. והנושא שאפשר מעכשיו על גגות של בתים משותפים, זה מסוג הדברים שהיו תקועים והצלחתי לקדם".
בסיור באזור המעיין "עין לבן" בירושלים, מקום שמצוי במאבק על רקע הכוונה להחליף את הטבע במבנים, היא מדגישה כמה חשובה השמירה על הטבע. "זה אחד המקומות שבאמת נחמץ הלב", אומרת חיימוביץ'. "אחד המאבקים הסביבתיים הגדולים של השנים האחרונות הוא נגד תוכנית הבנייה שהולכת לשלוט על כל הרכס, ובעצם לפגוע בצורה חסרת תקנה בפנינת הטבע המיוחדת הזאת".
"זה מקום שאלפי ירושלמים באים אליו כדי ליהנות מקצת ירוק ומהבריכות הטבעיות המקסימות שיש פה", היא ממשיכה. "זה ייעלם כי הכול פה הולך להיבנות. הארגונים הירוקים הראו שיש אפשרויות אחרות. לא חייבים דווקא להקריב את הדבר המיוחד הזה פה, והמתח הזה כל הזמן בין הניסיון לשמור על מעט הטבע שיש לנו - קצת שטחים פתוחים וקצת חיות בר שעוד נשארו פה - זו מלחמה סיזיפית ואין סופית מול כיבוש של עוד בטון ועוד בניינים. תמיד צריך לזכור שאנחנו בסוף נצטרך לתת תשובות לילדים שלנו. צריך לחשוב מה אנחנו רוצים להשאיר להם".
אז הנכדים שלנו כבר לא יראו את הנוף הזה.
"כנראה שלא, ואותי זה מעציב. אבל בגלל זה אני אמשיך להיאבק".
אם היית בכנסת, כיושבת ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, אולי היית יכולה להמשיך בזה.
"באמת הייתי, וזה מה שעשיתי, ואני חושבת שגם פה ושם הצלחתי".
אבל נושא איכות הסביבה עדיין לא תופס בציבוריות הישראלית, התפיסה היא שזה נוגע לקומץ קטן.
"זאת הטעות".
אם היית מקימה עכשיו מפלגת ירוקים, כמה מנדטים היא הייתה מקבלת?
"שלושה. בדקתי. אבל אני חושבת שזו טעות להקים עכשיו עוד מפלגה".
יש גם יתרונות אישיים בלהיות חברת כנסת, לא תצטערי לוותר עליהם?
"לכאורה יש את התחושה הזאת שברגע שאתה הופך להיות חבר כנסת, אחד מה-120 האלה, אז אתה קצת כאילו מורם מעם. אתה חסין, נכנס בכניסה האחרת לכנסת בלי בדיקה בטחונית, ויש לך תמיד סביבך את הפמלייה של היועצים. פתאום אתה איש חשוב - ואני חושבת שזה עלול לבלבל אנשים. יש כאלה שקשה להם להיפרד מזה, וזאת אחת הבעיות. בנקודה הזאת אתה שוכח למה באת לשם, וכל מה שאתה עושה זה כדי להישאר שם. אני לא באתי כדי להיות שם, בשביל השררה. חייתי חיים טובים מאוד גם קודם. באיזשהו מקום אני מאוד שמחה שאחזור להיות בן אדם פרטי, בלי הפמלייה והמחויבות הזאת להגיד את הדבר הנכון, ליישר קו, להיות חלק מהמפלגה ולא לסטות".
את חושבת שאין מקום בעצם לאנשים ישרים והגונים בפוליטיקה?
"אסור שנחשוב בצורה כזאת. חס ושלום. יש מקום וזה חשוב שאנשים טובים עם תחושת שליחות ייכנסו, אני רק חושבת שאנחנו כולנו צריכים לעשות את הכול כדי שהפוליטיקה לא תגרום להם להתייאש. ובגלל זה אני חושבת שצריך להיות פה איזשהו שינוי בשיטה".
מה את מציעה למי ששואל אותך אם ללכת לפוליטיקה?
"שלח אותו אליי אני אעשה לו סדנת הכנה, אספר לו את כל מה שזה כרוך בו".
מה הילדים שלך אמרו כשאמרת להם שאת עוזבת?
"מבחינתי הם היו בכל התקופה הקשה הזאת משענת נפלאה. הם חוו איתי את הקשיים, את ההפגנות מתחת לבית, גם להם זה לא היה פשוט, ואני חושבת שהם בעיקר שמחים ורואים את ההקלה על פניי. הם יודעים שלפחות אני אהיה יותר שמחה עכשיו".