השבוע נראה כי מה שנותר מכחול לבן התפרק לרסיסים, וגם ניסיונו של בני גנץ לשדר עסקים כרגיל בנאומו התקיף לא עזר לבלום את ההידרדרות. הראשון באבני הדומינו שנפלו מהמפלגה היה השר לשעבר יועז הנדל, שמפיק כעת לקחים ושופך אור על הסדקים שהביאו לקריסה. לאחר שחבר לגדעון סער הוא מדגיש את ההבדל בין ההרפתקה הפוליטית החדשה לזו שלפניה. הבדל שנעוץ, בין היתר, בניסיונו הפוליטי של המנהיג.
"המסקנה הראשונה שלנו היא שצריך מנהיג שיש לו ניסיון עשיר בפוליטיקה", מסביר הנדל מדוע החליטו הוא ושותפו לסיעת "דרך ארץ", ח"כ צבי האוזר, לעזוב את "כחול לבן" ולהצטרף לסער ב"תקווה חדשה". "הבנו עד כמה העיסוק בפוליטיקה זה משהו שמחייב רצינות והעמקה. במקרה של גדעון סער, כשמסתכלים על המיומנויות שלו, זה לא רק הניסיון הביצועי העשיר שלו כשר במשרדים שונים, אלא גם הניסיון הפוליטי".
אותו ניסיון פוליטי הוא מה שהיה חסר לגנץ, לטענת הנדל, בדרך להפוך מהבטחה פוליטית גדולה לראש ממשלה, וזה מה שהוביל אותו לחתום עם נתניהו על הסכם שאפשר לו לחמוק מהרוטציה. "חשבתי שעשינו חוזה שחתום הרמטית אבל התברר שהוא היה פרוץ", מכה הנדל על חטא. "זו הטעות הגדולה ביותר שעשינו. לא הבנו שכשאתה מגיע למערכת כזו, עם אדם שעסוק בענייניו האישיים ולא בטובתה של מדינת ישראל – צריך להציב מהרגע הראשון קיר ברזל וליצור את המנגנונים שיבטיחו את קיום ההסכם".
"בסוף אצל נתניהו גבר האישי על הלאומי והוא פעל אפילו נגד האינטרס הפוליטי שלו", מוסיף הנדל. "מערכת הבחירות הזו היא לא טובה לו, אבל ההתעשתות שלו ברגע האחרון הייתה מאוחר מדי. אני אומר את זה בחמלה מסוימת, כי מצער אותי שכך הוא ירד מבמת ההיסטוריה". בהתייחסות למתקפה החריפה שהוביל נתניהו על מערכת המשפט, משתמש הנדל באימרה הידועה של ח"כ לשעבר מוטי יוגב ומבהיר: "ה-D9 המפורסם לא צריך לעלות על בג"ץ, אלא על ארגוני הפשיעה".
דיברת על חמלה לנתניהו, אתה חש ככה גם כלפי לגנץ? נראה שהוא נשאר כמעט לבד.
"ברמה האישית מאוד כואב לי על המתקפות האישיות נגד בני. בעיניי זה מכוער וזה לא מגיע לו. אני מאוד אוהב אותו וחושב שהוא קיבל החלטות שנבעו אך ורק מראייה של טובת ישראל ולא טובתו האישית. אני גם משוכנע שאם נתניהו היה פועל לפי האינטרס הלאומי, הייתה יכולה להיות ממשלת אחדות שעובדת מצוין ובני גנץ היה ראש ממשלה. אבל ברגע שצד אחד אחד רוצה לפרק את הממשלה וכל ייעודו הוא להביא אותנו לבחירות במועד שנוח לו, והצד השני לא חד מספיק ולא עושה הסכם מספיק טוב - זה מגיע לכאוס פוליטי".
מסקנה נוספת שהנדל הגיע אליה היא שהפלטפורמה המפלגתית חייבת לבוא מהצד הימני של המפה הפוליטית: "כחול לבן הורכבה משליש מרכז, שליש שמאל ושליש ימין, והיו כאלה שרצו לקחת על זה בעלות מלאה. התקווה שלנו עכשיו היא להקים חלופה ממרכז-ימין, כי אנחנו מבינים שזה לא יעבוד ממפלגה קטנה בשמאל. אני חושב שהמרכז-ימין מבטא את תפיסת העולם של מרבית הישראלים ולכן צריך מפלגה גדולה שמגיעה משם, פונה לכלל הקהלים במדינת ישראל ויודעת לדבר אידיאולוגיה קוהרנטית ולא משהו מעורפל, כי אז זה מתפרק, כמו שקרה בכחול לבן".
זה נשמע כמו מה שבנט מנסה לעשות.
"כשבחרתי להצטרף לגדעון סער ולרוץ איתו ביחד, זה היה כשנפתלי בנט קיבל 24 מנדטים בסקרים וסער היה על אפס מנדטים. אבל אנחנו לא מפלגה מגזרית, אלא תנועה לאומית שפונה לקהלים רחבים. יש לנו גם אמירה ברורה שאנחנו רוצים להוות חלופה ולא להצטרף למה שקיים. וזה בלי שאני נכנס בכלל לפער ביני לבין סמוטריץ' בנושאי דת ומדינה".
"תקווה חדשה" - ליכוד לאשכנזים?
הנדל נקלע לסערה ציבורית לפני כעשרה חודשים, לאחר שאמר בריאיון כי "הגיעו לפה אנשים מכל מיני מדינות, חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט וחלקם הגיעו עם מנטליות של דרבוקות". הוא ספג אז ביקורת קשה מכל הקשת הפוליטית, כולל ממפלגתו עצמו באותה תקופה, כחול לבן, בטענה לגזענות. הנדל טוען כי זו הייתה אמירה שהוצאה מהקשרה, אך היום אותן הטענות לגזענות שבות ועולות בעקבות הקמת "תקווה חדשה".
אומרים שמה שהקמתם זה ליכוד לאשכנזים. בלי מירי רגב, דודי אמסלם, מיקי זוהר וכו'.
"וגם בלי בנימין נתניהו, ישראל כ"ץ, ועוד ועוד. אני מרשה לעצמי להתעלם מהאמירות האלה, אני לא אוהב אותן ואני לא מכבד את הניסיון הזה. אני לא מתכוון לעשות ספירה של מי מגיע מאיפה. המפלגה הזו היא תנועה עממית לאומית רחבה, ויהיו בה נציגים וקולות של כלל החברה הישראלית".
אז מה ההבדל ביניכם לבין הליכוד חוץ מאשר הסגנון?
"קודם כל סגנון זה דבר חשוב, אבל סגנון גם מוביל לתוצאות. זה מתחיל באיך שאתה מתייחס למוסדות המדינה, האם פקידי הציבור, השופטים, השוטרים והפרקליטים הם האויב או שהם מימוש החזון הציוני. אני חושב שבסוף האידיאולוגיה היא זו שאמורה להתוות את הדרך ולא הפרסונליזציה. כשאתה מנסה לברר עם הליכוד מה ההחלטה לגבי נושאים שונים - התשובה תהיה 'נתניהו, מה שהוא אומר'. הדיון הוא לא ענייני וכל דבר הופך לדיון של מה טוב או רע לנתניהו".
איך זה התבטא בממשלה הנוכחית?
"למשל בכך ששאלו אם הפגנות בסגר זה נכון או לא רק דרך הפרספקטיבה של ההפגנות בבלפור, במקום לשאול על מקדם ההדבקה. האם אנחנו פועלים בערים אדומות או עושים אכיפה דיפרנציאלית לפי הצורך הפוליטי. הייתי שותף בממשלה שהתנהלה כאילו היא באולפן טלוויזיה במקום להתנהל סביב ענייניות ורצון לפעול למען הציבור".
אפרופו אולפן טלוויזיה, אתה חושב שהמראה המצודד שלך עוזר לך בפוליטיקה?
"לא. זה גם לא מעסיק אותי, כי אני נשוי".
"היו הרבה הבטחות"
לאחר שהנדל והאוזר בלמו במו ידיהם את האפשרות של הקמת ממשלה בראשות גנץ שנשענת על קולות הרשימה המשותפת, ונכנסו לממשלת נתניהו בניגוד להבטחות הבחירות שלהם, נפער קרע בינם ובין יש עתיד-תל"ם. לפיד, יעלון ואנשיהם התפצלו מכחול לבן, נותרו באופוזיציה, ומתחו ביקורת קשה על חבריהם למפלגה לשעבר.
"כל החבורה שם התבטאה בצורה שבעיניי הייתה יכולה להיות ראויה יותר, לא רק כלפיי", אומר הנדל. "אני נאבק בסגנון הזה כשהוא מגיע מהליכוד ואני נאבק בו כשהוא מגיע משמאל. הכעס הוא לא תירוץ למילים קשות ולהפקרות, גם משמאל וגם מימין. גם מי שאומר שמאלני בוגד לא מקובל עליי, וגם מי שאומר על אחרים בוגדים, מימין, לא מקובל עליי. תפקידי במערכת הבחירות הוא לשמש דוגמה אישית ולבטא סגנון שונה, שיש בו הדר בית"רי".
אבל למה שהציבור יאמין לכם שהפעם תקיימו את ההתחייבות?
"היו הרבה מאוד הבטחות. הבטחנו גם שלא נשב עם הרשימה המשותפת, והמבקרים הגדולים של ההליכה לממשלת אחדות איכשהו התעלמו מההבטחה הזאת. הופעלו עליי ועל האוזר לחצים גדולים מאוד להקים ממשלת ימין של 61 מנדטים, ואנחנו מנענו את זה. התפשרנו על ממשלת אחדות מתוך אמונה שהחלופות האחרות הן פחות טובות. נתנו לנתניהו הזדמנות אחת, לא תהיה הזדמנות נוספת. חד וחלק".
עם כניסתו לממשלה כיהן הנדל כשר התקשורת, ונוכח לגלות שקודמיו בתפקיד הותירו לו עבודת שיקום לא קלה. "הגעתי למשרד שהיה מוכה וחבול", מספר הנדל. "לא קיבלו בו החלטות המון זמן בגלל פרשת 4000 והעובדה ששרים שישבו שם התעסקו בטפל ולא בעיקר. במשך שנים היו במשרד התקשורת שרים לא מתאימים, שכל מה שעניין אותם זה איך מייצרים כותרת חיובית לנתניהו. העיסוק שלהם בטפל הפך לפגיעה ישירה בכלכלה הישראלית, זה נזק של עשור. תשתיות התקשורת בישראל דפוקות נטו בגלל פוליטיקה". על כך הוא מוסיף אזהרה ומבהיר: "שיקולים זרים עלולים לחזור למשרד התקשורת".
הנדל מספר שאהב מאוד את תפקידו במשרד התקשורת, ואף הספיק להעביר את רפורמת הסיבים האופטיים, במטרה לספק אינטרנט מהיר יותר. "ברמה האישית כשר תקשורת אני מרגיש שהצלחתי לעבוד", הוא אומר. "אחרי עשור אבוד בתחום תשתיות התקשורת, המשרד עבד ופעל ואני היחיד שהעביר רפורמה בממשלה הזו - רפורמת הסיבים האופטיים, שתפתח בתקופה הקרובה לכל אזרחי ישראל אפשרות של אינטרנט מהיר. זה מנוע מאוד חשוב לצמיחה בתמ"ג ובשוק התעסוקה. פתאום הבנתי כמה זה משמעותי שאין תשתיות תקשורת מתקדמות ושאנחנו מפגרים בעשור אחרי מדינות בעולם. כשלאנשים אין קליטה ברחבי המדינה זו פגיעה לא רק באיכות החיים, אלא גם ביכולת להציל חיים".
"העברנו את מתווה הסיבים בקריאה שנייה ושלישית למרות שישראל כ"ץ ונתניהו נלחמו בזה", מדגיש הנדל. "לא מתוך אידיאולוגיה אלא רק מתוך פוליטיקה, כי נתניהו פחות אוהב לתת קרדיט לשר שמתנגד לו באופן אישי. במשך עשור בזבזו זמן ומשאבים של מדינת ישראל וגם המון כסף - 13 מיליארד שקל בשנה שהפסדנו בגלל מחסור בתשתיות תקשורת מתקדמות. כבר עכשיו 30% מבתי האב במדינת ישראל מחוברים לסיבים אופטיים, ואני מניח שבשנתיים הקרובות לרוב המדינה תהיה גישה אליהם. זה מייצר מקומות עבודה, מאפשר לאנשים לעבוד מהבית ומאפשר לימודים ורפואה מרחוק".
"במשך שנים היו במשרד התקשורת שרים לא מתאימים, שכל מה שעניין אותם זה איך מייצרים כותרת חיובית לנתניהו. התשתיות בישראל דפוקות נטו בגלל פוליטיקה"
החברות בין הנדל והאוזר הולכת אחורה עוד לשנת 2012, אז כיהנו שניהם בלשכת ראש הממשלה בתקופה של פרשת נתן אשל, ראש הסגל שהטריד מינית עובדת בלשכה. העובדת סיפרה על כך להנדל, שמיד שיתף את האוזר, והשניים ביחד עם המזכיר הצבאי יוחנן לוקר פנו בנושא, ללא ידיעתו של ראש הממשלה נתניהו, ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין. נתניהו, שנתן אשל הוא אחד ממקורביו, זעם על כך - ואילץ את הנדל להתפטר. החוויה הזו, מספר הנדל, חישלה את השניים.
"אני חושב שעברנו ביחד טבילת אש מעצבת", הוא מעיד במבט לאחור. "כש-ר' פנתה אליי ומצאתי את עצמי מתעסק בלית ברירה בהטרדה מינית, צביקה היה הראשון שפניתי אליו, המסכן הראשון שנפלתי עליו. זה כמו להניח לו רימון בחדר ולצאת. ברגע שאתה מבין שזה האירוע, אתה יכול להתעלם מזה ולברוח, או להתמודד עם זה על פי עולם הערכים שלך. צביקה היה איתי במאה אחוז, גיליתי אדם עם עמוד שדרה ועולם ערכי אמיתי. מכיוון שאנחנו באותו אזור חיוג אידיאולוגי, ביקשתי שהוא יהיה איתי בכחול לבן, ובכל פעם שהייתה התמודדות אנחנו היינו הסמן הימני, כך שזו גם חברות פוליטית וגם אישית".
אבל נתניהו לא אהב את המהלך שלכם מאחורי גבו.
"נתניהו גילה שם חולשה ערכית מאוד גדולה, ומאז גיליתי אצלו עוד כמה פעמים חולשה ערכית. הגענו עם נתניהו למציאות שבה אותה חולשה ערכית גוברת על היכולות האישיות שלו, ולכן מדינת ישראל נמצאת במערכת בחירות רביעית בתוך פחות משנתיים".