זה אמנם לא מורגש, אך סבב הבחירות השלישי שיערך השנה בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. בקרב רוב המצביעים המותשים, נראה שהאדישות חוגגת. הציפיות לשינוי או לפריצת דר אינן גבוהות, והרוב מאמינים שמה שהיה הוא שיהיה. אילו דפוסי הצבעה בכל זאת עלולים להשתנות ב2.3 ומה אומרים תושבי הפריפריה על הבחירות הלא נגמרות?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
נראה שבערי הדרום, למרות ירי הרקטות המתמשך ושיגור בלונים שלא פוסק, יישמר היתרון הברור לליכוד. בסבב האחרון זכתה המפלגה ל-42 אחוזי הצבעה בשדרות, 41% באשקלון ו-30% בנתיבות. "השמאל ימסור את שדרות לעזה", מסביר אחד מתושבי העיר. תושב אחר מוסיף: "אני עם ביבי, גם אם צריך לתת לו כליה – אתן לו כליה. גם אם יפלו מאה טילים בדקה – רק ביבי!".
בצפון הארץ, שתי מערכות הבחירות האחרונות היו מנומנמות באופן יחסי, עם מעט פוליטיקאים שהגיעו לבקר ביישובים ומעט מעורבות של התושבים עצמם. גם כאן, הערים הגדולות נוטות לכיוון הליכוד, בעוד היישובים הקטנים יותר מצביעים באופן מכריע לכחול לבן. בקריית שמונה הצביעו 50% ליכוד, בטבריה 45% ובצפת 35%. לעומת זאת, בכפר גלעדי 62% הצביעו לכחול לבן, בבית הלל 65% ובראש פינה 40%.
"כל מה שקורה פה בארץ - הדג מסריח מהראש, מלמעלה", קובעת שושנה חיים, תושבת קריית שמונה. "מי שנגדו עומדים כתבי אישום חמורים אמור לשבת בצד ובכלל לא לכהן כראש ממשלה". גם בסיבוב הזה, בצפון לא מאמינים להבטחות הפוליטיקאים ומבינים שבאזור הזה לא מוכרעות הבחירות. "הפריפריה, עם כל הכבוד לה, זה בוטנים ואחוזים בודדים. ההכרעה תהיה במרכז", מודה דוד אברהם, מצביע "העבודה" מקריית שמונה. "סך הכל יש בליכוד אנשים טובים, חברי כנסת טובים", אומר יורם שרייבר, תושב כפר גלעדי. "הבעיה שלהם היא שהם פוחדים. הם מקבלים דף מסרים ועם הדף הזה יוצאים כל יום לטלוויזיה".
בקרב הציבור הערבי, תחושת הייאוש זהה. למרות שהבחירות האחרונות הראו שלציבור הערבי נמאס לשבת בצד ואחוז ההצבעה היה גבוה מהמצופה, נראה שאין הרבה תקווה לשינוי מהותי בסבב הקרוב. "כולם צוחקים עלינו בעיניים ומדברים גבוה. אף אחד לא מציע מצע פוליטי", מתלונן לאפיד אסאדי, תושב דיר אל-אסד. "'למה אתה מצביע איקס? כי אני נגד וואי'".
בשבוע שעבר הושק קמפיין הרשימה המשותפת שמסתמך בעיקרו על תכנית המאה ועל היחס ליישובי המשולש. אך עדיין, מה שבעיקר מעניין את הציבור הערבי אלה החיים עצמם, ונראה שהכתובת תמשיך להיות המפלגות הערביות. "אני בן 67 – תגיד לי בבקשה, אם אני 67 שנים שומע את המילה הזאת 'שוויון' ושום דבר בשטח לא מתבצע, אז למה שלא אצביע לרשימה הערבית?", תוהה עאטף נעמה, תושב הכפר.