חדשות, בידור, היסטוריה, מחאה או ׳סתם׳ הצצה אל תרבויות אחרות - מאז ומעולם היה הקולנוע הישראלי חלק חשוב מהדי.אנ.איי של החיים שלנו. גם אם ביקרתם באולם הקולנוע רק לעיתים רחוקות, החודשים האחרונים בוודאי עוררו אצלכם, כמו אצל רבים אחרים, געגוע עמוק לישיבה על הכיסאות האדומים, העברת הנייד למצב שקט ובריחה אל מקום אחר. עכשיו, בפעם הראשונה, מתאפשרת כניסה אל תיבת האוצרות של ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים, בלי צורך לצאת מהבית ולהיות כפופים לשינויים בהנחיות.
אתר האינטרנט החדשני של ארכיון הסרטים הישראלי, שפועל בתמיכת מפעל הפיס, דומה לשירותי ה-vod והסטרימינג שכולנו מכירים (makoTV ונטפליקס למשל), עם הבדל משמעותי אחד - תמצאו בו סרטים של קולנוע ישראלי עלילתי ודוקומנטרי, יומני חדשות, סרטים ביתיים וצילומים נדירים. הסרטים שמופיעים בו מתעדים רגעים החל מהמאה ה-19 (כמו סרטון נדיר של האחים לומייר ששלחו צוות צילום לפלסטינה) ועד לשנים האחרונות.
מיד עם הכניסה לאתר הארכיון תוכלו לבחור אם תרצו לצפות ב״המבט ההיסטורי״ או ב״המבט האמנותי״. הראשון - חזרה בזמן לישראל של פעם דרך אלפי קטעי ארכיון נדירים, רבים מהם זמינים לראשונה לצפייה, השני - מאפשר גישה למבחר עצום (שרק ילך ויגדל) של סרטים עלילתיים ותיעודיים. בשני המבטים נלקחו סלילי פילם עתיקים, חלקם היו קרובים להרס מוחלט והעבירו אותם דיגיטציה (מעבר מפילם לקבצים דיגיטליים) במעבדה המקצועית הראשונה שקיימת בישראל, כזאת שפועלת בסטנדרטים בינלאומיים. ועכשיו? עכשיו תוכלו לצפות בהם באיכות 4K אפילו בטלפון הנייד.
לצד פלטפורמת ה-VOD, בה הצופים יכולים לשוטט בעצמם בצורה אינטואיטיבית לגמרי, יעלו בקרוב אל הארכיון גם אסופות סרטים שנאצרו על ידי כמה מאנשי התוכן המעניינים והטובים ביותר הפועלים כיום, ומעניקים לסרטים השונים והיוצרים, הקשרים רחבים יותר. בין היתר תמצאו טקסטים של ליאור דיין על סרטי אביו (אסי דיין ז״ל), אמיר קמינר על הסרטים של עמוס גוטמן ז״ל ועמוס גיתאי ועוד.
כאמור, תהליך הדיגיטציה של ארכיון סינמטק ירושלים הוא פרויקט בהיקף שעדיין לא נראה כאן. עלויות העברת החומרים מסלילים ישנים ומתפוררים לקבצים דיגיטליים באיכות 4K, היו גבוהות במיוחד. כדי להפוך את החלום הזה לאפשרי, היה צורך בתמיכה הכספית של מפעל הפיס שהיה שותף משמעותי של הפרויקט מראשית הדרך. אבתיסאם מראענה, תסריטאית, במאית ומפיקה שעומדת בראש הוועדה לטלוויזיה וקולנוע של מפעל הפיס, הסבירה לנו מדוע הפרויקט היה כל כך חשוב בעיניה: ״תעשיית הקולנוע בישראל היא תעשייה ענפה, כזאת שפועלת כאן לאורך כל כך הרבה שנים. לא מדובר רק בתעשייה ה׳מסחרית׳ אלא גם באנשים רגילים שפשוט תיעדו חומרים אישיים. עם השנים החומרים האלה מתכלים ואנחנו כחברה חרדים על הזיכרונות האלה״. לדבריה לפרויקט יש חשיבות למגוון רחב של מגזרים בישראל: ״החרדה הזאת משותפת לכל מי שחי פה, לא משנה במה הוא מאמין ולמי הוא מצביע, יש ערך רב מאוד לחומרים ויזואליים שמתעדים נקודות מבט שונות של אנשים שונים ובתקופות שונות. אני מאמינה שחשוב שהחומרים האלה יישארו נגישים גם עבור תעשיית הקולנוע וגם עבור האדם הפרטי״.
״הקולנוע הישראלי יזכה סוף סוף למורשת שלו״
״זה ללא ספק אחד המפעלים החשובים ביותר שקמו פה בעיקר בנושא התרבות ובעיקר בנושא הקולנוע״, אומרת הגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי, כלת פרס ישראל ופרס אופיר לקולנוע, השחקנית והתסריטאית, גילה אלמגור. ״התחילה בזה ליה ון-ליר עליה השלום והיום ממשיכים בזה נועה רגב ומאיר רוסו, הם בונים מפעל שלדורות יישאר המורשת של הקולנוע הישראלי. חשוב לזכור שמה שעובר דיגיטציה לעולם יישאר כזה, לא תהיינה שריטות, לא יהיו כתמים ולא שינויים של מזג האוויר. אני חושבת שמדובר במתנה של ממש, לא רק לחובבי הקולנוע אלא גם לאנשים שאכפת להם מההיסטוריה של המדינה. דרך הפריימים של הקולנוע הדוקומנטרי אתה יכול לראות פה את החיים שהיו כאן לאורך השנים״, מדגישה אלמגור את חשיבות הארכיון, ״הקולנוע הישראלי יזכה סוף סוף למורשת שלו, יש בית לקולנוע הישראלי, שם הדברים ישמרו כמו שהם, כמו שהיוצרים רצו שיהיו וכל שנותר הוא להוריד את הכובע, למחוא כפיים ולהגיד שאפו לכל המעורבים״.
״סאלח שבתי״, ״מלכת הכביש״, ״החיים על פי אגפא״, ״הקיץ של אביה״ ועוד עשרות סרטים יש בפילמוגרפיה של גילה אלמגור אבל דווקא לשאלה ׳איזה סרט שלך היית הכי שמחה לראות שוב?׳, יש לה תשובה מפתיעה. ״אולי יהיה קשה להאמין אבל אני לא מסוגלת לצפות בסרט שעשיתי בעבר, פשוט לא מסוגלת. אני חפה מנוסטלגיה, אני לא מתרפקת על שום דבר וחיה מהיום להיום. את שארית החיים שעוד יש לי חבל לבזבז בלהסתכל אחורה ולהגיד ׳אוי, כמה הייתי צעירה, כמה הכול היה יפה וטוב. מה שכן, כחלק מהתודה הגדולה שאני לכל האחראים לפרויקט, צפיתי בדיגיטציה שעשו לסרט ׳מצור׳ וזה יצא פשוט נפלא, אני יודעת שצלם הסרט, דוד גורפינקל אפילו ישב איתם במעבדה בתהליך וזה ניכר״.
״פתאום דור שלם גילה אוצר של סרטים שחלקם נעשו לפני שנולדו״
אבי נשר, מגדולי הבמאים שפועלים כאן, אחראי לכמה סרטים שהפכו כבר מזמן לחלק מהותי בתרבות שלנו מ״הלהקה״ ו״דיזנגוף 99״ בסוף שנות השבעים ועד ״סוף העולם שמאלה״, ״פעם הייתי״ ו״סיפור אחר״, בשנים האחרונות, הארכיון האישי שלו הוא במידה רבה חלק מהקאנון הישראלי. ״מבחינתי, הפרויקט הנפלא של אנשי סינמטק ירושלים, בראשות נועה רגב ובניהולו של מאיר רוסו, הוא תרומה ענקית עבור התרבות הישראלית כולה ומאפשר חוויה מיוחדת במינה, עבור קהל אוהבי קולנוע״, אומר נשר עם עלייתו של פרויקט הארכיון, ״במהלך ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי נוצרו הרבה מאוד סרטים נפלאים של יוצרים מאד מוכשרים, אשר חלקם לא קיבלו את ההכרה הראויה בזמן אמת, כאשר סרטיהם הוצגו בבתי קולנוע.
מכיוון שהתחלתי את הקריירה שלי כמבקר סרטים צעיר מאוד, הספקתי לראות את מרביתם, ורבים מאותם סרטים חקוקים בזיכרוני כחוויות קולנועיות מפעימות״.
נשר שכאמור חווה את הקולנוע הישראלי לא רק כיוצר מוערך אלא גם כחובב ומבקר, מדגיש את חשיבות הפרויקט בעיניו: ״שנים הצרתי על כך שמרבית הציבור הישראלי לא מודע למורשת הקולנועית העשירה של הקולנוע הישראלי. המהלך החשוב של פתיחת האתר הזה, שמנגיש עשרות יצירות קולנוע ישראליות נפלאות לקהל רחב, מזכיר לי חווית התוודעות מחודשת דומה, שאני חוויתי בשנות ה-70. באותה תקופה, נפתחו בכל רחבי העולם סינמטקים, ופתאום דור שלם גילה אוצר של סרטים שחלקם נעשו עוד לפני שבני אותו דור נולדו.
למפגש בין בני דורי לבין אותם סרטים שגילינו לראשונה בסינמטקים, הייתה השפעה גדולה גם על אהבת הקולנוע שלנו וגם על תובנות קולנוע חדשות שנתגלו לנו. לאותם סרטים שגילינו אז לראשונה ולאותם יוצרים נפלאים שקדמו לנו, הייתה השפעה עצומה על הרבה יוצרים שהתחילו ליצור באותן שנים, שלא מעט מהם הפכו לקלאסיקנים בזכות עצמם, כמו קופולה סקורסזה, ספילברג, מאליק ואחרים״.
לסיכום אומר נשר כי ״הקולנוע הישראלי של שני העשורים האחרונים, הוא כמובן קולנוע מצוין ומקורי בפני עצמו, אבל החשיפה לאוצרות הקולנוע שלנו תחשוף את קהל הצופים לעולם העשיר של קלאסיקות ישראליות פחות ידועות, ובמקביל עשויה גם להפוך לרוח גבית עבור דור יוצרים חדש ומחדש. מכיוון שכמה מהסרטים שאני יצרתי זכו לרסטורציה במסגרת הפרויקט, אני חייב לומר שצפייה באותם סרטים אחרי השחזור איננה כלל דומה, לצפייה באותם סרטים כאשר הם מוקרנים בטלוויזיה בימי העצמאות״.
״יש רצון שגם אם יבואו לכאן ממאדים יוכלו לראות את הסרטים שהשארנו מאחור״
גם סרטיו של גור בנטוביץ׳, אחד מבמאי הקאלט הגדולים של הקולנוע הישראלי שאחראי ליצירות כמו ״הכוכב הכחול״, ״משהו טוטאלי״ ולאחרונה ״קצפת ודובדבנים״, שאף קיבל תמיכה ממועצת הפיס לתרבות ואמנות, נמצאים כמובן בארכיון הסרטים הישראלי ובקרוב גם יזכו לטקסט של העיתונאי ניסן שור שמשווה בין הפילמוגרפיה שלו לבין השינויים בעיר תל אביב. ״בתור יוצר יש לי פטיש שהוא אולי קצת מגלומני״, אומר בנטוביץ׳ בחיוך, ״יש רצון שהכול יישמר ושגם אחרי ׳הפצצה׳ אם הכול יעלם ויבואו לכאן ממאדים ויוכלו לראות את הסרטים שהשארנו מאחור. מצאתי לעצמי אח ורע בדמותו של מאיר רוסו והחברותא המוכשרת שסביבו, שעזרו לי בשיפוץ של הסרטים היותר ישנים שלי כמו ׳הכוכב׳ שצולם בפילם. בעשור האחרון מי שרצה לצפות בסרטים האלה היה צריך להסתפק בקבצים באיכות זוועתית ברשת ועכשיו יש רסטורציה שנראית פצצה״. בנטוביץ׳ הוא גם מעריץ של הקולנוע הישראלי וככזה הוא מתרגש במיוחד מהאפשרות לצפות מחדש בשני סרטים שהוא אוהב במיוחד: ״ראיתי לאחרונה את ׳עיניים גדולות׳ של אורי זוהר שעבר דיגיטציה ובעיני הוא אחד הסרטים הכי טובים שנעשו פה שגם לגמרי עמד במבחן הזמן. גם ׳אוונטי פופולו׳ הוא סרט שאני ממש אוהב שזמין עכשיו לצפייה בארכיון״.
לצד אוסף קולנוע ישראלי עלילתי ב״המבט האמנותי״ שמקיף את מרבית הסרטים שנוצרו בארץ בפורמטים אנלוגיים - ביניהם, פילם 16 מ"מ, 35 מ"מ, קלטות בטא, יומטיק ועוד רבים מהם בעותק יחיד בעולם - נמצא בארכיון אוסף הכולל אלפי סרטים תיעודיים שהופקו בישראל מאז קום המדינה. אלה אבני דרך בעשייה התיעודית הישראלית: יומני חדשות שונים מן השנים 1972-1927, הכוללים את האוסף המקיף של אולפני הרצליה - יומני כרמל מ-1954-1935, יומני גבע מ-1972-1954, יומני נתן אקסלרוד ועוד רבים שנמצאים גם ב״המבט ההיסטורי״. את כולם ועוד אלפי אוצרות רבים, זמינים לצפייה עכשיו.
קרדיטים לסרטונים:
"מצור" - באדיבות יונייטד קינג
"היסטורי"- - סרטון סרט מצור בקאן - באדיבות אולפני הרצליה
"בתי תפילה" - באדיבות ארכיון הסרטים הישראלי
"משהו טוטאלי" - באדיבות גור בנטוביץ