איתמר לבשטיין נחשב לבן בית אצל נגה ארז ואורי רוסו, עד כדי כך שהוא כבר מקבל תלונות על זה שהוא לא עוזר מספיק עם הכלים. השלושה הכירו לפני כמה שנים, כשרוסו וארז חיפשו מתופף שיצטרף אליהם להקלטות ולהופעות ומאז הם החלו ליצור ולנגן יחד והפכו לחברים טובים. הבוקר (שישי) שוחרר אלבומם הראשון, "האמנה החברתית".
"האמת? זה היה מרגש בטירוף. לפני שהכרתי אותם באופן אישי הייתי סוג של מעריץ", מספר לבשטיין. "הקשבתי הרבה למוזיקה שהם עשו. ואז פתאום הכרנו וזה היה טבעי, קשר עם דבק מיידי. מהר מאוד זה התגלגל לפגישות באולפן, נסיעות, הופעות. נהיינו ממש אחד על השני כל היום". "מהר מאוד נגה ואני הבנו שיש בינינו לבין איתמר מכנה משותף חזק, הפכנו לחברים בשנייה, משהו שהוא מאוד נדיר בגילאים האלה", מתאר רוסו. "היום הוא חלק מהמשפחה. הוא כבר לא אורח".
הרצון ליצור משהו חדש ואחר יחד הגיע בהפסקות שבין האלבומים וההופעות. "בכל פעם שנגמרים דברים עם נגה והיא צריכה הפסקה, להתראיין או פשוט לנוח - לנו יש צורך ליצור", אומר רוסו. "עם איתמר זה מרגיש חופשי. ואז הגיע השיר הראשון 'America' ומשם זה פשוט המשיך. הכתיבה זרמה, גם כשזה היה על נושאים כבדים".
השיר הראשון של "אידיוט" שיצא לאוויר העולם הוא "חלמתי על אמריקה", קאבר לשיר של רופוס ויינרייט. "בתחילת המלחמה, אני זוכר שנסעתי באוטו ושמעתי את השיר 'America', ופתאום עלה לי רעיון. שלחתי לאיתמר הודעה שיקליט לי פסנתר, כי אני ונוגה היינו מחוץ לתל אביב, התחבאנו. משם זה התגלגל – עבדנו על השיר, כתבנו מילים, הקלטנו, שלחתי לגלגלצ. הכל היה מאוד אינטואיטיבי".
לבשטיין מוסיף: "זה אף פעם לא היה שיח ישיר כמו 'בוא נעשה הרכב'. זה פשוט קרה. עשינו מוזיקה יחד לאורך השנים, ובאיזשהו שלב פתאום היו מספיק שירים כדי לחשוב על אלבום".
למה "אידיוט"?
אורי: "היינו בהרבה ביקורים בתחילת המלחמה – קיבוצים מפונים, בתי חולים... שמענו המון סיפורים קשים. באחד מהם, שמענו עם אבא של חטופה שכבר חזרה מדבר. הוא חזר שוב ושוב על המילה 'אידיוט', בתחושת חוסר אונים עמוקה. זה נחרט בנו. לא חשבנו כמה מוזר זה יהיה כשיקראו לנו בשם הזה לשיר באזכרות ובאירועים רשמיים – אבל יש בזה משהו שאנחנו אוהבים. חמוץ-מתוק".
זה כבר קרה?
אורי: "היינו בעלייה לקבר של מישהו שנהרג. המשפחה הייתה מדהימה, עם הרבה הומור – וזה התאים. שרו איתנו, התרגשו. זה מטורף לדעת שמישהו ששמע רק את השירים שלנו, כל כך אהב אותם – וזה מישהו שכבר לא איתנו. זו הייתה הופעה ראשונה שלנו כ'אידיוט', ומי שהיה בקהל צרח את המילים.
כאן אתם גם כותבים בעברית. איך זה מרגיש?
אורי: "קשה. ברמות. מוזיקלית, אנגלית קלה יותר – הרבה מילים עם הברה אחת, וזה פשוט מתגלגל. עברית היא השפה שלנו, כל מילה קרובה מדי. כל מילה נושאת משקל רגשי. וגם – יש כל כך הרבה מוזיקה ישראלית טובה שהרף גבוה".
איתמר: "אבל זה גם מאוד כיף. יש תחושת קרבה שאין באנגלית. והפרויקט הזה החזיר אותנו לשם".
"מפחיד להיות בפרונט. נגה בנויה לזה - אני ישר בא להרוס, כמו מנגנון הגנה"
ואיך זה להיות בפרונט?
אורי: "מפחיד. נגה בנויה לזה – היא מגיעה לבמה ונכנסת לדמות. אני? ישר בא להרוס, לחרב את האירוע, לעשות בלאגן. כמו מנגנון הגנה. דיברתי על זה עם נוגה והיא אמרה לי: 'תודה בזה – אתה רוצה שזה יצליח'.
וזה נכון. אנחנו רוצים שזה יצליח, שנופיע, שנזכור מילים... אבל יש פחד".
איתמר: "אני עוד לומד את זה. עוד לא הייתה הופעה פרונטלית של ממש. אבל עם כל שיר שיוצא, אני מרגיש בטוח, כי אני אוהב את מה שיצרנו. וכשאני מאמין בזה, רעשי הרקע נחלשים".
עד כמה נגה מעורבת בתהליך היצירה?
איתמר: "מאוד. רוב הסשנים קורים בבית של נוגה ואורי. היא תמיד שם. היא נכנסת פתאום, עוצרת אותנו כשצריך, עוזרת עם מילים, שומעת כל גרסה. גם אם היא לא יושבת איתנו כל הזמן – היא נוכחת בכל שיר".
"היה חשש שהאבהות תפגע ביצירה"
"אידיוט" נולד מתוך המלחמה ואל תוך המלחמה וזה נוכח מטבע הדברים גם במוזיקה, בשירים ובתוכן שלהם. "חצי מהשירים נכתבו מתוך המציאות הזאת", קובע רוסו. "למשל, השיר 'אידיוט' נכתב ממש בעקבות המפגש עם האבא של החטופה. אבל גם שירים שהם לכאורה על אהבה פשוטה - כולם נכתבו מתוך הצל של התקופה הזאת. השיר האחרון שנכנס, 'ילדה' שגם פותח את האלבום, נכתב על הבת שלי, שנולדה בינואר האחרון".
אורי, איך זה הרגיש לכתוב על הבת שלך?
"פחדתי מהתרככות. אנחנו באים מרקע של 'מגניבות'. עושים רוקנרול. פתאום תינוקת, פתאום רוך. אבל זה חשוב. כתבנו שיר גם עליה, אבל ניסינו לשמור על האדג', על הטון. אמרתי לאיתמר: זה כל כך מרכזי עכשיו בחיים שלי, חייבים לדבר על זה. והצלחנו לכתוב משהו מאוד מדויק, שגם מחובר למצב, גם אישי וגם לא מתפשר".
איך הייתה לך הכניסה לאבהות?
"אני עוד לומד. למזלנו, יש לנו פריבילגיה לא לעבוד 9:00–17:00, אז יש שנ"צים, אפשר להישאר פרש.
אני מקווה שלא אעצבן הורים אחרים, אבל כרגע – זה מתוק ונעים. אנחנו מתאהבים בה לאט, לאט ואיתמר – אחלה דוד".
היה חשש שזה יפגע ביצירה?
"היה חשש כזה, כן. אבל ההספק דווקא טוב. מוצאים את הדרך לשלב".
בקרוב תצאו לטור בארצות הברית. איך עושים את זה עכשיו עם תינוקת?
אורי: "נביא עזרה. יש גם יש טור באירופה שאחריו. היא תהיה ילדת פסטיבלים – הכי קולית שיש.
היו לכם מחשבות לעזוב את ישראל בתקופה האחרונה?
אורי: "לא באמת. אנחנו אוהבים את המקום הזה, מאוד קרובים למשפחה. השבט שלנו פה. כיף לצאת – אבל כיף גם לחזור. וההופעות בארץ? תמיד הכי מרגשות, הכי מלחיצות".
חרמות על מוזיקאים ישראלים. אתם רגע לפני חו"ל - מרגישים את זה?
אורי: "לגמרי. גם לפני המלחמה זה כבר קרה – צעקות, דגלים בהופעות. היינו על הבמה, מסתכלים אחד על השני: 'מה עושים? יורדים? נשארים?' ועכשיו החשש גדל. אבל יש גם הרבה תמיכה – מדמויות חשובות בארה"ב, אנשים יהודים שמדברים איתנו. אנחנו ממשיכים".
נראה הופעה של אידיוט בקרוב?
אורי: "עוד אין תאריך, אבל כן. אנחנו צריכים להתגבר על החשש ולהאמין שיבוא קהל. ההופעה כבר בלב".
תגובות