"בהתחלה אמרנו שנעשה סטייל השיר של פרנק סינטרה My Way", מספרת פנינה רוזנבלום באולפן ההקלטות. "ואז הוא (אורן) עשה לי לחן כזה ואמרתי לו 'אורן, אני נרדמת בשמירה, אני בת 70, אבל אני מרגישה בת 20 - תפציץ את העולם, תתחיל בסלסה". ובשיר "לה בואנה וידה" היא שרה: "לא חשבתי שיגיע כך הרגע, לא להאמין שאני כבר בת 70".
אנשים לפעמים מתביישים להגיד את זה, ולא רק שאת לא מתביישת - את גם שרה את זה.
"מה לעשות? הכול מגיע בחיים. בת 70, כן. בת 70 ומאושרת. היום ה-70 זה ה-50 של פעם, אני חושבת. הכול תלוי איך אתה נראה, איך אתה מרגיש".
הספקת הרבה ב-70 שנה.
"וואו, וואו. אני לא חושבת שיש אדם אחד בעולם שעבר את מה שאני עברתי".
ובאמת, כמה מאיתנו הספיקו לצעוד על מסלול הדוגמנות, להקים עסק מצליח, לשיר בקדם אירוויזיון, לכהן כחברת כנסת, לשחק בסרטים, להופיע על כל השערים - ולהפוך לאושיית רשת בגיל 70, כשהיא כבר סבתא. וכל החלומות שפנינה הגשימה התחילו בצריף קטן בגוטמן 12 בפתח תקווה.
"כשאתה בעוני כזה, אתה רק חולם"
"יא אללה, זה לא להאמין. כאן היה הצריף, אתה רואה, בנו את החומה הזאת, בדיוק באמצע היה הצריף שגדלתי. כאן היה לנו שטח שהיינו משחקים כדורגל עם כל הבנים ולא היו בכלל הבניינים האלה", היא מצביעה ומספרת. "וואי, אני בהלם. לכל הצריפים היו שני שירותים ומקלחת, אלוהים ישמור, לאף אחד לא היה שירותים בבית. בבוקר תור של אנשים לשני שירותים מסכנים כאלה ואחר כך מקלחת עם דלת מעץ עם חורים שיכולים להציץ לך בפנים, אלוהים ישמור, אז אימא שלי בכלל היה רוחצת אותי בתוך גיגית".
מה הגודל של כל צריף כזה?
"מטר על מטר. כל החדר זה היה מיטה וליד היה מטבח עם פתילייה. שירותים ומקלחת זה היה בשבילי השיא של העוני, כי זה היה הסיוט שלי כל הזמן".
ילדה בת ארבע חולמת על שירותים?
"כן. זה היה נורא. היום כשאני רואה את זה, אז זה קצת קשה. הייתה לי ילדות של 12 שנה פה".
איפה היה אבא?
"לא היה. היה שנה ושמונה חודשים, וזהו. לא היה אבא, לא היה אבא, גדלתי בלי אבא בכלל".
את מגיעה מהצריף הקטן הזה עם רכב יוקרתי, עם נהג, פנינה הקטנה דמיינה לעצמה שיום אחד היא תחזור לפה עם...
"כן, היו לי חלומות. כשאתה נמצא בעוני כזה, אתה רק חולם כי מה יש לך לעשות חוץ מאשר לחלום?". אחרי שהיא צופה בריאיון ישן עם אימה, היא נזכרת: "ברגע שהתחלתי להתפרסם היה לה קשה מאוד, היא לא הייתה יכולה לקבל את זה. היא באה ממנטליות אחרת, אני הייתי בן אדם אחר. הייתה מעדיפה שאני אתחתן וזהו, שלא אהיה לא דוגמנית, ולא שחקנית".
התחילו גם חברים, מחזרים.
"אימא שלי הייתה מגרשת אותם באלות".
"אוהבת את הבלונד, לא חוזרת לכהה"
בשוק צועקים לה "המלכה של פתח תקווה, משתבחת עם השנים", ואחד המוכרים מודה: "הינו מציצים לה". בשוק היה לדוד שלה דוכן, והיא נזכרת: "כאן כל יום הייתי באה מהצריף עם אימא, שהייתה חולת שוק". "את רק משתבחת, מה את עושה? שנדע מה את עושה, את עושה הרבה אהבה כנראה", אומר לה אחד הקונים.
הפגישה הראשונה שלך עם עולם הדוגמנות, איך זה התחיל בכלל?
"הלכתי ברחוב חובבי ציון, פגשה אותי אחת אמרגנית שהייתה מארגנת תצוגות אופנה, היא הזמינה אותי לתצוגת אופנה ראשונה ומפה כל הקריירה שלי התחילה לנסוק למעלה".
"בוא תראה את החיים שלי כאן בקופסה", היא מראה בתערוכה שהוקמה עבורה בבית מאירוב בחולון. "שמו בשתי קומות את החיים שלי - כאן כל קטעי העיתונות והכתבות שכתבו עליי בחיים. מהר מאוד הפכתי להיות הדוגמנית הכי מפורסמת במדינה. בשער הראשון שלי ב'לאישה' הייתי בכלל עם שיער כהה, עוד לפני שהפכתי לבלונדינית".
את לא שוקלת לחזור לזה מתישהו?
"לא", היא צוחקת בצחוק המפורסם שלה, "אני אוהבת את הבלונד שלי".
"הקדמתי את זמני"
ילדה ענייה מהצריף בפתח תקווה נכנסת לתוך הברנז'ה, לחברה הגבוהה. הרגשת בנוח שם? קיבלו אותך?
"נערת זוהר קראו לי אז, הייתי כל כך זוהרת".
זה העליב אותך, הכינוי?
"כן, זה פגע, היו פעמים שהייתי נפגעת, כן. הייתי צריכה להתמודד עם 'היא בלונדינית, אז היא בטח לא מספיק חכמה', אתה מבין?"
את עומדת מאחורי כל דבר שעשית בתקופת הדוגמנות?
"כן, כן, ממש. אני לא מצטערת על שום דבר ממה שיש כאן".
אין משהו שמביך אותך - אם זה תמונות פרובוקטיביות או...
"לא, לא, ממש לא. אני הקדמתי את זמני. היום כולם - תפתח את האינסטגרם, תפתח את הפייסבוק ותראה כל אחת עם איזה תמונות הרבה יותר פרובוקטיביות ממה שאני. זה היה אז קצת 'טו מאצ'', אולי יותר מדי, אבל היום זה כלום. ממש".
הרומנים בעיר הגדולה: "ככה זה התחיל"
"תמיד בכל מקום סקרנתי את כל העולם ונפתחו לי הדלתות. סלבדור דאלי פשוט ראה אותי בבר בניו יורק, הוא חשב שאני מאוד יפה וקרא לי 'האישה בכחול', הייתי עם שמלה כחולה. וככה נוצר הקשר והוא גם צייר אותי, אבל הייתי פשוט כזאת נאיבית שאפילו לא לקחתי את הטיוטה הזו שהוא צייר. לא ניהלתי איתו רומן, לא היה לי רומן עם סלבדור דאלי, הכרתי אותו, הכרתי את אשתו".
רוברט דה נירו?
"זה היה רומן, קצר, והוא מקסים, וזהו. הכרתי אותו בטיסה, אני חושבת שככה זה התחיל".
טד קנדי?
"כן, טד קנדי, הכרתי אותו דרך חבר כשהייתי בוושינגטון. הוא בא אליו הביתה באיזה שבת בבוקר וככה התחיל הרומן שלי איתו. תשמע, הייתי רווקה, הרגשתי להיות עם מי שאני רוצה להיות, זה לא שמישהו הכריח אותי לעשות משהו. ואם מישהו מצא חן בעיניי... הייתי בחורה צעירה שרצתה לבלוע את העולם, לחוות, למדתי המון בשנים האלה כשהייתי בחו"ל. למדתי שבסופו של דבר משפחה זה הדבר הכי חשוב. עם כל ההו-הא, משפחה זה הדבר הכי חשוב".
המשפחה שפנינה הקימה: "זכיתי בענק"
"הייתי כבר בת 36, וידעתי שאני לא יכולה להביא ילדים אז החלטתי, יחד עם האבא שלהם משה, לאמץ את שני המדהימים האלה", היא מספרת לצד ילדיה חן וגל. "זכיתי, וזכיתי בענק. הם לא אחים ביולוגיים אבל הם אחים לכל דבר". וחן אומרת: "הרגשנו שהיא אימא שלנו לכל דבר ושאבא שלנו הוא אבא שלנו לכל דבר, ושהוא אח שלי לכל דבר", וגל מוסיף: "עד היום אין לי כזה דבר ש'אני מאומץ', מה פתאום? אלה ההורים שלי, זו אחותי וזהו".
ותמיד ידעתם?
חן: "מאז ומתמיד אף פעם לא הסתירו את זה מאיתנו. תמיד גדלנו בידיעה שזה קיים. גם כשיותר התבגרנו להבין, מבחינתנו זו זכות - זכינו בחיים חדשים, איפה היינו יכולים להיות היום?"
אתם לפעמים עושים חיקויים (שלה)?
חן: "הכי צוחקים, כי היא צוחקת על עצמה. וברגע שהיא צוחקת על עצמה, אז גם כולם יכולים לצחוק עליה כי היא צוחקת על זה בכיף".
"השמלה שהתחתנתי עם משה - זה היה האירוע שכל המדינה דיברה עליו", היא נזכרת בתערוכה. את חן וגל אימצה פנינה עם בעלה הראשון משה חיים, דוגמן לשעבר, הצעיר ממנה ב-12 שנה. כעבור עשר שנים התגרשו, חזרו, שוב התחתנו ושוב התגרשו. "זו היסטוריה, היום אני נשואה כבר 20 שנה לרוני", היא אומרת. רוני הוא איש העסקים רוני סימנוביץ', אביה של הדוגמנית קורל סימנוביץ' שנשואה לשחקן הכדורגל הספרדי סרג'י רוברטו.
יש לכם אחים גם מאבא?
"כן, נכון, ארבעה אחים מאבא משה ומרוני שלושה", עונים חן וגל ביחד.
סבתא פנינה: "לא אוספת מהגן"
עם הנכדים בקניון, ילדיה התאומים של חן, היא מספרת: "הם אוהבים את הפסטות שלי, אני עושה פסטות מדהים. הם אוהבים את השוקולדים שאני מביאה להם. אצלה (חן) היא לא מחזיקה שוקולדים בבית אז הם באים לסבתא ומתפנקים עם שוקולד".
סבתא פנינה - איזו סבתא היא?
חן: "מאוד אוהבת ומאוד אכפתית".
סבתא במשרה מלאה?
חן: "לא, איך במשרה מלאה? היא עובדת במשרה מלאה".
אבל היא אוספת מהגן? לוקחת לפעמים? שומרת כשצריך? את נתקעת בלי בייביסיטר - יש?
חן: "לא".
פנינה: "לא, אי אפשר, הם קטנים מדי והם שניים. אולי כשהם יגדלו. השבוע הזה זו הייתה הפעם הראשונה שהם באו לישון אצלי למסיבת פיג'מות, זה היה נורא כיף. תשמע, אני עובדת, גם עם הילדים שלי אני אף פעם לא באתי לאסוף אותם מהגן, לא הייתי האימא הזו כי אני לא מאמינה בכמות הזמן שאתה נמצא עם הילד, אני מאמינה באיכות שאתה נותן לילד - את החום, את האהבה, את האכפתיות. זה לפעמים יותר חשוב מהכמות, אם אתה מוציא אותו מהגן או לא מוציא אותו. לא הייתי אימא של 24 שעות מסביבם כי אני בן אדם עובד כל החיים שלי. כנ"ל עם הנכדים, אני רואה אותם פעם-פעמיים בשבוע, אני עובדת, אין לי זמן".
במשרד היא מסבירה: "אני כל יום משש בבוקר, ואלה (מצביעה על ערימת שמרדפים) הדברים שאני לוקחת הביתה. אתם רואים, אני אולד פאשן - כולם עושים לי את עבודת המחשב, אני לא אוהבת מחשב".
באמת? אין לך לפטופ, כלום? רק הטלפון?
"לא, לא, רק הטלפון".
מצד אחד כוכבת טיק טוק, מצד שני טכנופובית?
"אני גם לא עושה את הטיק טוק, יש לי מישהו שעושה אותו".
"אהיה יפה עד יומי האחרון"
ובמשרד היא נזכרת בפטנט האיפור הראשון שלה: "חיפשתי השלמת הכנסה לשואו ביזנס. פה בארץ יש כאלה שאפילו בקושי גומרים את החודש וחשוב היה לי להיות אישה עצמאית בזכות עצמה ואז היה לי את הפטנט הזה שהייתי מאפרת איתו את העיניים שלי העיניים שלי וכל אחת רצתה את הפטנט הזה. ואז זה מה שנקרא יוזמה - פניתי ליצרנים והוצאתי את המוצר הראשון שלי. ואז מצאת החמה ועד צאת הנשמה הייתי רצה בכל הארץ, הייתי פותחת דוכנים, הייתי מגיעה לכל פרפומריה ופרפומריה וככה הייתי מוכרת את המוצרים שלי וככה לאט-לאט גדלתי".
"בארה"ב אני נמצאת ברשת שנקראת Go Green CBD, עשינו פתיחה באחד הקניונים הגדולים במיאמי. אני עובדת קשה בקו הזה של ארצות הברית. ה-70 של היום זה כבר לא כמו פעם, פעם היית אומר 'איזה זקן', היום זה כמו חמישים".
איך אנשים מגיבים כשהם שומעים שאת בת שבעים?
"הם בהלם, בהלם. בכלל בחו"ל לא נותנים לי יותר מ-45".
אבל יש את הפחד שיום אחד יאמינו שאת בת 70?
"אני לא יודעת, אני חושבת שגם כשאני אהיה בת 80 אני אראה טוב. שמע, אין מה לעשות, אני תמיד אהיה אישה אסתטית ואישה יפה עד יומי האחרון כי אני חושבת שזה חלק ממני, זה ב-DNA שלי".
כן, אבל זה לא מתיש קצת? את בתור הפרזנטורית של עצמך, את צריכה להיראות כל הזמן במיטבך, מאופרת. לא בא לך לפעמים ללכת למכולת, להגיד "יאללה, לא בא לי..."
"כן, אז אתה יכול לראות אותי במכולת בלי איפור. אני נראית טוב מאוד, תמיד עם טיפה ליפסטיק, אני תמיד חייבת את הליפסטיק והמשהו הקטן. כשאני יוצאת למכולת או כשאני מסתובבת עם הכלב אז ברור שמסתובבת ללא איפור והכול וזהו, מה, נורמלי".
מזהים אותך בלי?
"כולם, כן, ברור, אין הבדל גדול".
אבל חוץ מהאיפור, את נעזרת באמצעים אסתטיים?
"רק לפני 12 שנה עשיתי עפעפיים כי מבחינה רפואית הייתי חייבת, וממש מעט מאוד - אני לא בעד הרבה הזרקות, אני שונאת את אלה שכולן מוזרקות אז אם אני צריכה טיפה טאצ'-אפ פעם בשנה אז אני עושה טאצ'-אפ ממש קטן, הכי מעט שיכול להיות. אני לא אוהבת אנשים שנראים לא טבעיים, זה לא יפה שפתיים כאלה והכול".
"היום בכנסת אין סטייל"
פנינה רוזנבלום הייתה גם חברת כנסת. אומנם רק לתקופה קצרצרה של ארבעה חודשים, אבל לכמה מאיתנו יש תמונה כאן על הקיר בין כל גדולי האומה? "את כל ראשי הממשלה הכרתי. רבין נתן לי את פרס נעמת לאשת עסקים שעשתה היסטוריה, את כולם הכרתי. את בן-גוריון לא הכרתי, את שרון הערצתי מאוד ואני לא אשכח שהוא היה אומר ללילי 'את רואה את הבחורה הזאתי? היא מאוד חכמה', ככה הוא היה אומר. הוא קיבל אותי לליכוד, אני הייתי חברת כנסת, הוא היה ראש הממשלה".
ראש הממשלה הנוכחי - אתם מכירים? אתם מיודדים?
"אנחנו לא מיודדים. אני רואה אותו, אני פגשתי אותו, פגשתי את שרה. עכשיו בנסיעה האחרונה שלי במיאמי פגשתי אותה בארוחת צוהריים אצל חברים. היא אמרה שזה קשה כל העליהום עליה ועל בעלה, ואפשר להבין אותה - בתור אשת איש היא כמובן דואגת לבעלה וזה חשוב לה, אני מתארת לעצמי".
היא אמרה שעושים לה עוול, אבל את חושבת שעושים עוול?
"אני לא רוצה להיכנס לזה, אני כן חושבת שראש ממשלה יכול לכהן רק שמונה שנים כמו בארה"ב, זה הכי נכון ואז יהיה הרבה פחות תסכול".
היום את חושבת שהיית מסתדרת כאן?
"לא, כי אין סטייל, אין את הרמה שהייתה אז. היו הרבה חברי כנסת יותר איכותיים, גם דעות שונות יכולות לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר מכובדת".
כשרואים נגיד את מאי גולן, ניסים ואטורי, טלי גוטליב ואחרים, את חושבת שהציבור קצת מתגעגע אלייך?
"אני חושבת שכן, כי אני סטייל אחר. אני חושבת שאם הן היו עושות את זה בלי רעשים, יותר ברוגע - הדבר הכי חשוב הוא איך שאתה אומר את הדברים שלך".
בתקופה שלך היה פה קצת יותר שקט במסדרונות.
"כן, למרות שתמיד היה שמאל וימין ומלחמות, תמיד, אבל זה היה יותר בסטייל".
תחזרי לכאן? מדגדג לך פוליטיקה?
"החלום הפוליטי שלי, שבו אני חושבת שאני יכולה לתת את הכי הרבה מעצמי, זה בלהיות נשיאת מדינת ישראל כי זה היה החלום שלי".
במקרה שלך זה לא מופרך.
"לא", היא עונה וצוחקת.
חגיגת יום ההולדת ה-70 של פנינה התקיימה במרכז פרס לשלום, אולי הבמה הכי מכובדת בעיר - זו שרק לפני כמה שבועות עמדו עליה שורה של נשים שקיבלו את הוקרה כנשים פורצות דרך. מהצריף בפתח תקווה ועד גג העולם, פנינה רוזנבלום הראתה לנשים רבות את הדרך - היא פרצה אותה בעצמה.
לאורך השנים פנינה נתקלה בלא מעט תגובות מזלזלות, אבל היא ידעה למנף הכול, לעשות מהלימון לימונדה. צחקתם עליה - היא תצחק אחרונה. הקטנתם אותה - קטן עליה. גיחכתם על השירה שלה - היא תוציא עוד להיט.
"ב-70 שנה כמעט כל מטרה ששמתי לעצמי - אם זה כאשת עסקים, אם זה להיות חברת כנסת, אם זה להיות אימא, להיות סבתא, אם זה להתחתן מאהבה - בסך הכול בגדול באמת שאני מודה לאלוהים", היא מסכמת.
תחקיר: נוי ברכה
תגובות