כמו רבים מהריבים העונה, גם הריב של חיה ומור במסעדה הכשרה התרחש שלא בנוכחות מצלמות. המזל הוא שהם - בניגוד לזוגות אחרים (כן, אני מדברת על חן וברק) - לפחות הואילו בטובם לספר מה קרה שם. אז אומנם קיבלנו שתי גרסאות שונות של אותו הסיפור (סרטים דקיקים או כיסויי ראש? לעולם לא נדע), אבל ברור מה הגרעין של הוויכוח: הפער הערכי בין חיה למור. והבעיה היא לא רק הפער עצמו, אלא האופן שבו כל אחד מהם מתמודד איתו: מור לא מספיק רוצה את חיה בשביל לגלות יותר פתיחות לאורח החיים הדתי שלה; חיה מאמינה שהערכים שלה נעלים יותר משל מור, או שהם יותר non negotiables, ולכן משוכנעת שהוא זה שצריך לבוא לקראתה ולהתגמש, ולא להפך.
מי צודק? שניהם, ואף אחד מהם. כי לחיה לגמרי מגיע בן זוג שישמור איתה שבת, ומצד שני, היא לא יכולה לצפות ממור להיות לגמרי קול עם שינוי מוחלט של שגרת החיים שלו (בהנחה שהוא לא מעוניין בכך, והוא אכן לא מעוניין). ואכן, ההתנגדות של מור מובנת לחלוטין - ובכל זאת, לרגעים הוא קצת עושה לה דווקא. אבל זה לא רק שמור וחיה לא מסונכרנים בעניין הדת, הם גם לא מסונכרנים באופן שבו הם עוברים את התהליך של חתונמי. כפי שציין גלעד ודייק, חיה קודם כל מתאהבת (או אולי, מחליטה להתאהב), ומור קודם כל בודק אם בכלל יש טעם להתאהב. זו הסיבה בגללה הציפיות של חיה בשמיים, ובהתאם, גם הסיבה בגללה מור כל כך נבהל מעצם קיומן של ציפיות.
ההבדלים ביניהם מהותיים מדי. חיה לא תסכים לחלל עם מור את השבת, לא משנה כמה הוא ינסה לפתות אותה לזה. אבל בדרך לסופ"ש הזוגות, ראינו שהם לפחות לומדים איך להתמודד עם המצב בהומור. מור המצחיקול, שגלעד הבטיח את דבר קיומו עוד בתחילת העונה, יצא סוף סוף מהקונכייה שלו. אבל יש לי תחושה שהוא יחזור לשם במהלך סופ"ש הזוגות - בין השאר על רקע בהלה מחיה, שתתבאס עליו שהוא לא מספיק זוגי איתה מול כולם.
בזמן שמור מדגים את כישורי האלתור שלו עם מילים חדשות ל"ואיך שלא", אור מתגלה כראפר בינוני פלוס, ובר, למרבה ההפתעה, לא קושרת לו צעיף מסביב לפה. אבל כדי להגיע לסופ"ש הזוגות כשהם במקום טוב, בר הייתה צריכה לנקום באור על הבחירה שלו לטוס לטומורולנד באמצע התהליך. קודם כל בפאסיב אגרסיב - למשל המשפט הנפלא "בלי להעליב, אתה לא מסיח את דעתי", שהיא שיקרה מאוחר יותר שלא נאמר בכוונה לפגוע בו, או ההערה העוקצנית שלה על החנייה שלו שנתפסה. ככל שהתקדם הפרק בר נטשה את טקטיקת הרמזים ועברה להגיד באופן ישיר את מה שהיא מרגישה - אבל היא עדיין לא סיימה. הטקטיקה הבאה: הסתרה.
בזמן שבר משדרת לאור שהכל טוב ויפה אחרי ה-שיחה, היא ממשיכה לכעוס עליו בינה לבין עצמה. ככה היא מבטיחה שהכעס שלה יוכל להשתמר - כי הוא לא ממשיך להתנצל (בהנחה שההתנצלות כבר התקבלה), ולכן היא לכאורה מורשית להמשיך לכעוס. כלומר, ככה בר מבססת דינמיקה שבה הכוח נמצא אצלה: היא מנצלת הזדמנות שבה היא יצאה "מופסדת", כדי שהוא ימשיך לשלם לה פיצויים רגשיים לאורך הזמן (שזה אומר, בתכלס, לעשות מה שהיא תבקש ממנו). כמובן שאפשר להבין למה החופשה של אור באה לה ברע, אבל אני חושבת ש-א. זה יצא מפרופורציה, ו-ב. שיש כאן משהו מעבר לזה. לדעתי, בתת המודע שלה, בר מקנאה באור על היכולת שלו להיות ספונטני וזורם ממנה; היא יודעת שהיא אדם לחוץ ומקובע מדי בשביל להפיק עבור עצמה חופשה כזאת, או ליתר דיוק, שהיא עצמה לא הייתה מעזה לעבור ככה על החוקים, גם אם היא הייתה רוצה.
בינתיים אצל שחר ואיילה, הסמליות בשיאה - כשוויכוח על "מי ינהג בדרך לסופ"ש הזוגות" הוא בעצם ויכוח על "מי ייתן את הטון לקשר". איילה חולמת שזה יהיה קשר זוגי, ושחר מתעקש שזה יהיה "מה שזה". מה זה אומר? לא ברור; כרגע הם לא זוג וגם לא לא-זוג. בכל מקרה, נראה לי שגם שחר עצמו לא ממש מבין מה הוא רוצה. הוא אוכל את הראש אבל טוען שנמאס לו מכל השיחות, הוא טוען שהוא לא נמשך לאיילה אבל ממשיך לגעת בה ולהחמיא לה, הוא טוען שהוא לא רואה אפשרות לקשר רומנטי איתה אבל לא מאפשר לה לעצור את התהליך. איילה די ממצה את ההתנהגות הרב-משמעית של שחר, ואפשר להבין אותה. כשהיא מכריזה בפניו שככה הם לא יצאו לסופ"ש הזוגות, היא בעצם מציבה מולו אולטימטום: או שמנסים להיות זוג או שהולכים כל אחד לדרכו. לא עוד משחקים ולא עוד בלבולי שכל.
נראה ששחר, במחילה, קצת מתוסבך - אני עדיין חושבת שמדובר בקומפלקס מדונה-זונה, למי שתהה - אבל דבר אחד בטוח: הסבלנות של איילה אליו התקצרה. היא כבר פחות נכונה להתמודד עם אי-הוודאות שלו. לאורך רוב העונה איילה הכילה את המצב: בהתחלה היא הדחיקה, אחר כך היא הסתירה, ועכשיו היא כמעט אומרת בבירור מה היא רוצה שיקרה. ויכול להיות שזה מה שיגרום לשחר להתאפס. אולי האולטימטום הזה הוא מה ששחר צריך כדי להבין שאיילה היא מה שהוא צריך. בהתחשב בפרומו לפרק הבא, ההנחה הזו לא נראית כל כך מופרכת.
האקשן האמיתי של סופ"ש הזוגות עוד לא התחיל, אבל הנה תקציר של מה שקרה בדרך לשם: מינדי ואסף, שני אנשים שהייתי בטוחה שיבריזו מהאירוע הזה, כבר מתחילים לדבר ברצינות על ילדים משותפים; שקד ממשיך להצחיק את רוני (ואותי) ולהכין את הקרקע לקריירה שלו ככוכב טיקטוק נישתי עם קהל נאמן; חן וברק, איך לא, מתנשקים; איזבל שרופה על נועם, ובמקביל חושבת לעבור למדינה אחרת כשמתברר לה שבחדר שלהם יש רק מיטה אחת; וכמובן, אולה ממשיכה לטשטש את הגבול בין חתונמי האמיתית לבין פרודיות על חתונמי, כשהיא מבקשת מאופיר להפסיק לומר את המילה "יאללה". הייתי בטוחה שזה הרגע הכי טוב בפרק, אבל אז אופיר שפך שקית שלמה של עבאדי ועכשיו אני כבר לא בטוחה.
נסיים בכמה הימורים בשביל הכיף: בקבוצת הזוגות המוצלחים ומעוררי הקנאה ייכללו חן וברק (שיימרחו אחד על השנייה בשביל למשוך תשומת לב), מינדי ואסף (שלא ינסו למשוך תשומת לב אבל יעשו את זה בכל זאת), וגם רוני ושקד (שיהיו, כמובן, הכי שיכורים, ואיכשהו גם יספקו הכי פחות תוכן לריקאפ הזה). איילה ושחר, במפגש עם כל האנשים הזרים האלה (שאני מניחה שרובם הם לא בהכרח כוס התה שלהם), ילמדו להעריך מחדש אחד את השנייה - ואולי משם מגיעות גם כל הנשיקות בפרומו. איזבל תהיה קולנית בשיחות הקבוצתיות, וקרירה במיוחד כלפי נועם בחדר. בר תתפדח קצת מאור וזה יגרום לה לחשוב מחדש על מערכת היחסים. מור יחזור להיות מור המנוכר מול כולם, וחיה תיקח בכוח את היד שלו ותשים אותה על הירך שלה. ואולה? יש מצב טוב שהיא תסתגר בשירותים למשך כל היומיים.
תגובות