האחיות נורל ורויה מנצורי נרצחו בשבעה באוקטובר במסיבת הנובה, כשהתחבאו במיגונית לאחר שנמלטו מהטבח בפסטיבל. אביהן מנשה נגע בליבם של רבים השבוע, כשביקש בדמעות למנות ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את אירועי השבת השחורה.
היום (שישי) מנשה מנצורי ואשתו סיגל התראיינו בתוכנית של חיים אתגר ומעיין אדם וסיפרו על התחושות הקשות שמלוות אותם מדי יום ועל הצורך שלהם למצוא אשמים. מנחת התוכנית הזדהתה עם כאבם, שכן אחותה מפל ז"ל נרצחה גם כן במסיבת הנובה: "כל עוד אין אשמים אחרים, אנחנו מרגישים אשמים", אמרה בדמעות. "כל עוד מפל מתחת לאדמה ואני לא עשיתי כלום כדי שמי שהפקיר אותה ייענש - אני אשמה כי נשארתי פה".
"בבקשה תורידו את העול הזה מאיתנו", המשיכה אדם בקול שבור וקראה להקמת ועדת חקירה: "עד שלא נביא מישהו לדין, אנחנו אשמים בזה שהמשכנו את החיים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשמוח או לראות עתיד בלי שהבאנו צדק. נלקח מאיתנו העולם, אי אפשר להמשיך בלי זה. קרע לי את הלב לראות את ההורים המפורקים, לראות את אמא שלי כפול אלף".
אדם סיפרה על הקשר בינה לבין מנצורי, שנפגש לאורך השנה עם אמה. "היא משתפת אותי הרבה. אתה מדבר בקבוצות על זה שאתה לא רוצה לחיות ושאתה מתאמץ לא לשים קץ לסבל שאתה סובל ממנו", אמרה אדם ומנצורי הסביר: "לא ייתכן שהבנות הלכו לרקוד ולא חזרו, נפל עליי האסון הכי גדול שיכול לקרות. באותו יום נלקח ממני הרצון לחיות, נשארתי עם רגש אחד שהוא עצב. כל בוקר צריך למצוא סיבות, מה לעשות ואיך ממשיכים".
"אי אפשר להתחיל את תהליך הריפוי שכל המשפחות השכולות רוצות שיקרה, אנחנו לא מסוגלים", המשיך מנצורי. "בכל יום מחדש יש הצעה של שר או חבר כנסת שמנסים לעשות הכל חוץ מלהשיג לנו צדק ולחקור את האמת. 800 משפחות שכולות איתנו, רוצות ומייחלות לוועדת חקירה ממלכתית".
אתם מרגישים שזה אפשרי? אתם מקבלים תשובות?
מנשה מנצורי: "אנחנו מרגישים שרוב העם איתנו. זו טראומה פרטית שלנו, אבל זו גם טראומה של העם. אני כל יום מתייסר עם עצמי איך לא שמרתי על הבנות שלי. זה התפקיד שלי, כל חיי שמרתי עליהן שלא יפלו או ימעדו. מרגיש אשם שלא עשיתי מספיק בשביל לשמור עליהן. אני במאבק לתת את הצדק והדין שהבנות שלי ראויות אליו. כשאני רואה חוקים ביזאריים וועדות פוליטיות, יש לי בנשמה להביור שכל הזמן דולק. כשאני שומע את מה שאומרים בכנסת, זה מפעיל את הלהביור על האש הכי גבוהה. מישהו אחר הדליק אותו ואני לא מסוגל לכבות אותו, לוקח לי כמה ימים להירגע. מקבלי ההחלטות גורמים לי להרגיש ככה והם צריכים להבין את זה".
סיגל מנצורי: "יש לנו אחריות מאוד גדולה, מרגישים בשליחות. רוצים להוציא את הצדק לאור וגם להנציח את הילדים, אנחנו באבל. כל הטרגדיה הזאת היא בממדים בלתי נתפסים, משפחות שלמות באבל, רוצות להנציח ולהמשיך את המורשת שלהם. יש את החרדה הזאת שהם יתפוגגו לנו ואף אחד לא יזכור".