השחקן והקומיקאי יעקב כהן שהלך אמש (שבת) לעולמו הותיר חברים וקולגות כואבים, שמתארים אדם מוכשר, ייחודי בנוף, בעל נדיבות וכישרון. כהן סבל בתשע השנים האחרונות ממחלת הפרקינסון ובימים האחרונים מצבו החמיר. הוא נפטר בבית החולים איכילוב והניח אישה, האומנית טירנית ברזילי, ושני ילדים. הלווייתו תתקיים ביום ראשון בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
אחד מתפקידיו הזכורים ביותר הוא בסרט "הבלתי רשמיים" מ-2018 של הבמאי אלירן מלכה ("שבאבניקים"). מלכה מספר איך שינה את הגיל של הדמות, כך שתתאים ליעקב. "ראיתי אותו לראשונה בסרט גמר של שרון עמרני ז"ל, 'ל"ג בעומר'. היה ביעקב משהו עוצמתי שנשאר איתי כל הזמן", הוא אומר ל-N12. "הייתה לו את היכולת להביע המון רגש, גם כשהוא עשה את המינימום. כשהייתי סטודנט ניסיתי לחזר אחריו, רציתי שהוא ישחק בכל דבר שאני עושה. הוא אמר שהוא לא פנוי, אבל שעוד ייצא לנו לעבוד יחד".
"הדמות שאותה שיחק יעקב הייתה בגיל 35 ורוב השחקנים שעשו אודישנים היו בגיל זה. לילה אחד בשבת קמתי באמצע הלילה והבנתי שזה שלו. הכול התאים. הצעתי לו את התפקיד והוא נענה בשמחה, אפילו שהוא היה אחרי ניתוח", נזכר הבמאי. "מעבר לזה שהוא שחקן ענק, אחד הגדולים שהיו לנו, הוא ראה את עצמו בתור אומן-פועל. הוא היה חוזר מהצגה ב-2 בלילה ונוסע לסט צילומים של הסרט שלנו ב-4. כל זה היה אחרי הניתוח שעבר. הוא לא ראה באומנות משהו של מותרות. ברגעים האלה ראיתי את מגדל העמק יוצאת ממנו - הוא בא לעבוד. הוא היה אומן ופועל ביחד".
עוד הוא אומר: "דבר נוסף זה הפנים שלו. לא מכיר אנשים שהתרגשתי כל כך מרק להסתכל על הפנים שלהם. משהו בעיניים, שעבר דרך המשקפיים שלו. הוא היה מזכיר לי דודים, קרובי משפחה, אנשים מבית הכנסת. הוא היה פנים של פריפריה, של מזרחיות שהתגעגעתי אליה. הוא היה צריך לעשות כל כך מעט כדי לרגש כל כך הרבה".
"נראה לי שיעקב כהן היה נקודת מפנה היסטורית", אומר מלכה. "קצת כמו שייקה אופיר. נקודת המוצא שממנה הוא הגיע, מגדל העמק, והבחירה שלו לא להישאר שם, אבל כן להביא אותה איתו לכל מקום - זה הדבר הכי מדהים בו. לכל במאי יש רגע שההורים שלו באים לבקר על הסט, וההורים שלי, שני מרוקאים בעצמם, באו בעיקר כדי לבקר את יעקב כהן. הם מעולם לא ראו אחד את השני, אבל זה כאילו כולם הכירו את כולם בעומק בעומק".
שלמה בראבא מספר: "הוא עשה את הסטנדאפ הכי מצחיק, אינטליגנטי ומקורי שראיתי. מוני ואני היינו גרופים שלו ובאנו לכל ההופעות שלו. התפעלנו מהתופעה הרעננה. הוא היה איש צנוע, אהוב, כישרון ענק, בנה את עצמו לבד מאפס והגיע להישגים מדהימים. גם בתפקידים קומיים וגם בתפקידים דרמטיים. השנים האחרונות היו קשות ובודדות. לפני כמה שבועות, המפיק אביב גלעדי שליווה אותו במסירות, הביא אותו לערב יחיד במוזיאון ארץ ישראל. שאלתי אותו לשלומו, באצילות מחויכת הוא הביא אותי לדמעות כשאמר שהכול בסדר ומה שצריך לקרות יקרה, שהכול לטובה".
מתן יאיר, במאי הסרט "פיגומים" מ-2017, שעליו כהן היה מועמד לפרס אופיר, ספד לו בשיחה עם N12. "מותו הוא אבדה גדולה. הוא היה מתנה עבור הסרט. הוא הבין מהר מאוד את התפקיד, מה אני מבקש ממנו וידע להביא את זה בענק. בחזרות ובצילומים. תמיד היו לו ההבעות הנכונות, הניואנסים, המבט. הוא מצא דרך לאפיין את הדמות. אני זוכר את היחס שלו לשאר הצוות והשחקנית. הייתה בו נדיבות, כי היינו על הסט עם נון אקטורז. הוא לא התנשא ובלי פוזה חלק איתם והיה מסור".
"היה לו את ההומור שלו ורציתי לכתוב עוד תפקיד ושנעבוד שוב יחד, לצערי לא הצלחתי. אני מרגיש שזו אבדה אישית עבורי, שיצא לנו לעבוד רק פעם אחת. הוא באמת משהו מיוחד במינו וייחודי", הוסיף יאיר.
"המפגש הראשון שלי עם יעקב היה שראיתי אותו בטלוויזיה מבצע קטע מסטנדאפ שלו, הוא סיפר שם על הילדות שלו במגדל העמק", אמר ל-N12 צדי צרפתי שביים את "בוסתן ספרדי" בכיכובו של כהן. "יעקב אגמון הציע לי לביים וסיפרתי לו על יעקב כהן. ראיתי את המונולוג הקטן בסטנדאפ שלו וזה נשמע כמו המונולוג הראשון בבוסתן ספרדי. יענקל'ה אמר - תביא אותו. בלי אודישן ובלי כלום. מפה זו היסטוריה. הוא הפך לאיש החזק בהבימה. הוא המשיך לעוד ועוד תפקידים בלי סוף".
צרפתי הוסיף: "הייתה לו הכריזמה שלו, היכולת המשחקית והיכולת ליצור דמות. אצל יעקב זה היה מדהים. הייתה לו שפה פיזית שנחרטה. היו לו יכולות אין-סופיות. הוא היה שחקן נהדר, אבל הוא גם היה כוכב. היה לו הבייגלה הזה מעל הראש, הקהל היה מתאהב בו. זה דבר שאתה לא לומד, או שיש לך את זה או שאין לך את זה".
"אני מכיר את יעקב מתחילת הדרך", ספד לו שלום אסייג. "הוא אחת הסיבות שאני עושה סטנדאפ. פגשתי אותו באילת כשהייתי מנהל צוות בידור. באיזשהו שלב הוא אמר לי - עזוב אותך צוותי בידור, בוא לתל אביב, תתחיל סטנדאפ, תלמד משחק. הוא נתן לי את הביטחון לעשות את מה שאני עושה. במהלך השנים, יצא שהתחלנו גם לעבוד יחד ב'צחוק מעבודה' וב'שנות ה-80'. עצוב מאוד. הוא היה איש מיוחד, מצחיק, אותנטי. איש טוב".