איש הטלוויזיה והקולנוע יגאל שילון הלך לעולמו הבוקר (רביעי) והוא בן 78. מבית החולים איכילוב בתל אביב נמסר כי בשבוע האחרון שילון לא חש בטוב, ונפטר היום בשנתו "עם חיוך על שפתיו" כשבני המשפחה מקיפים אותו מסביב למיטתו. הלווייתו של "מר פספוסים" תתקיים מחר ב-15:00 בבית העלמין ירקון (שער חסד). הוא הניח אחריו את אשתו זהבה ואת ארבעת ילדיהם.
שילון נולד ב-1946 בתל אביב בשם יגאל שולקיס להוריו פניה ושלמה, בני מעמד הפועלים שעלו ממזרח אירופה. שילון, אחיו הקטן של דן שילון, סיים תואר ראשון בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, אך העדיף לעסוק בתחום הקולנוע.
בשנות ה-80 החל לביים מספר סרטי קולנוע, רובם סרטי מתיחות הנשענים על מצלמה נסתרת. הראשון שבהם היה "חייך אכלת אותה", אותו יצר יחד עם יהודה ברקן ב-1980. שילון יצר עוד שני סרטים עם ברקן: "המתיחה הגדולה" (1984) ו"ניפגש בסיבוב" (1986). בין השנים 1986 ל-1990 ביים שילון את הפרסומות למעדן "מילקי", שם השתתפו חלי גולדנברג, אביבה פז ובר רפאלי שכיכבה כילדה.
חייך, אכלת אותה
בסיום כל מתיחה ברקן ושילון אצו לחבק ולחזק את הנמתחים ההמומים ומיהרו ליידע אותם במצלמה הנסתרת. "חייך אכלת אותה" היה משפט המחץ, והישראלי שנפל בפח שיתף פעולה וזרח כאילו זכה במפעל הפיס. בסוף שנות ה-80 זיהה שילון את הפוטנציאל הטלוויזיוני והחל להגיש פינת פספוסים בתוכנית "סופסופ" עם גבי גזית. החומר התבסס אז על פספוסים של אייל גפן בסדרת הפרסומות ל"טוטו" ומתוך מערכונים של דובל'ה גליקמן ומצילומי הקליפ "אצל הדודה והדוד" של דני סנדרסון.
לאחר מכן, הגיש עם אלי יצפאן את התוכנית "פספוסים פלוס" בשנת 1991. ב-1993, החל להנחות את תוכנית המתיחות "מועדים בשמחה" בערוץ הראשון. הוא גם הנחה וביים במשך 15 שנה את תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "פספוסים" בערוץ 2, כהמשך לקריירת בימוי סרטי המתיחות שלו. ב-1994 עלו באפיק שלוש תוכניות מצלמה נסתרת: "פספוסים" של "רשת", "לא דופקים חשבון" של "קשת" שעלתה חמישה ימים לאחר מכן ו"בננה ספליט" שעלתה חודשיים מאוחר יותר ב"טלעד". שילון ניצח את הקרב הזה כמעט בלי תחרות. תוך זמן קצר נעלמו התוכניות של "קשת ו"טלעד" מהמסך, ושילון מיתג עצמו כמתחן הלאומי. שלוש שנים לאחר עליית התוכנית, שילון הפך לטאלנט חזק בתעשייה, לאחר שאחיו דן ותוכנית האירוח "המעגל" פינו את הכיסא החם.
ב-2003 שילון יצר וביים את תוכנית הטלוויזיה "המופע של סטיב". בשנת 2012 הוא חזר לטלוויזיה בתוכנית "סתאאאם" של ערוץ הילדים, תוכנית המשך של "פספוסים" לקהל הצעיר, לצד עודד פז, דנה פרידר ואחרים. ב-2013 הוא ביים וערך את תוכנית המתיחות "אמבוש" בערוץ 10 בהנחיית עפר שכטר, ובה "נפלו" על מפורסמים. ב-2015 יצר שילון שעשועון לערוץ 10, הנקרא "תראו מי שואל", בהנחיית השחקן מולי שולמן.
לצד הקריירה הטלוויזיונית, עסק שילון בחידוני כפל הלשון "שילונדע", אותם החל לפרסם בתוכנית "הלילה" עם גבי גזית והמשיך לפרסם מדי שבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" עם הצייר שי צ'רקה, וב"פנאי פלוס". הסמל המסחרי שלו, הסיגר שבפיו, כיכב פעמים רבות בפרומואים ובפרסומות.
"התביישתי, לא רציתי שירכלו עליי"
ב-2022, בסרט "מה קרה ליגאל שילון?" שיצר עם ארז טל ושודר בקשת 12, שילון חשף כי הוא רותק לכיסא גלגלים לאחר שמעד בביתו. בפעם הראשונה לעיני המצלמות, הוא דיבר על הפציעה הקשה ותיעד את השנתיים שבהן הסתתר אחרי עשרות שנים מהציבור. "קמתי להשתין, הלכתי פה לדלת, מעדתי. מצאתי את עצמי על הפינה עם ראש פתוח, מלא דם... התביישתי", הוא תיאר בדוקו. "לא רציתי להיות בפה של אנשים, שירכלו עליי. אני כבר שנה וחצי לא בכיף, ומצד שני, גיליתי שאני חי. אבל הגוף שלי מת. אני לא הולך, אני עולה למיטה עם מנוף". בסוף הסרט ציין שילון: "הפספוס הכי גדול של חיי הוא שלא תפסתי את המעקה, ונפלתי".
ליגאל שילון ולטוביה צפיר הייתה היכרות קרובה, כבר בימי בית הספר עירוני ד' בתל אביב שבו למדו יחד. "היינו חבורה מעניינת - מני פאר, דודו טופז, יגאל שילון ואני. גדלנו יחד בתקופת הצבא, ואז הוספנו לקבוצה את יגאל בשן ויהודה בארקן", סיפר צפיר. "הייתי בקשר עם יגאל בשנים האחרונות, זכיתי להשתתף בחידוש של 'פספוסים' לפני שנתיים, ואפילו הצלחנו למתוח את אשתי יעל. אמרנו לה שקרוב משפחה שלה מגיע, ובגלל שיש לו יצר של שחקן, אז הוא מוריש לה 250 אלף דולר בגללי".
"הסתובבנו, השתעשענו, צחקנו ובילינו, זו הייתה חבורה מגובשת ועליזה", המשיך צפיר. "הראשון שהלך היה מני פאר, שאנחנו מאוד מתגעגעים גם אליו. ואז יגאל בשן, יהודה בארקן בקורונה, ועכשיו יגאל. זה כואב. אני צוחק ואומר שהגעתי למשחק הגמר, נותרתי אחרון. מה נשאר לנו? לצחוק. אבל זה כואב. הערצתי את יגאל. הוא היה משהו מיוחד, אפילו סוג של גאון. היה לו ראש יצירתי בדבר שהכי אהב - בפספוסים".
"נוסף לתכונות הקלילות ולהומור, היה לו גם פרפקציוניזם ושאיפה לשלמות שהיו ראויות להערכה והזדהות. המקצועיות שלו לא ידעה גבול. היו בינינו מומנטים אישיים חמים שלא אשכח. היה קל מאוד לאהוב אותו ולחבק אותו. איש טלוויזיה בכל רמ"ח איבריו".
שר התרבות מיקי זוהר ספד לשילון: "אני מרכין ראש בעצב עם לכתו של אחד מענקי התרבות הישראלית. שילון היה איש קולנוע וטלוויזיה מחונן, מגיש ועורך התוכנית הבלתי נשכחת 'פספוסים' ובמאי סרטי המתיחות 'חייך אכלת אותה' ו'ניפגש בסיבוב' לצד יהודה בארקן ז"ל, אשר הביאו לחיינו רגעים בלתי נשכחים של צחוק מתגלגל. בשנים האחרונות, למרות הקשיים האישיים שעבר, הוא לא איבד מרוחו ומההומור הייחודי שאפיין אותו. יגאל שילון יחסר לכולנו מאוד. הסיגר, החיוך השובב והיכולת לשמח את הלב - כל אלה יישארו חרוטים בזיכרוננו. אני שולח תנחומים לבני משפחתו, ולכל קרוביו ואוהביו".