עולם המוזיקה הישראלי נפרד מזן נדיר: הזמרת והיוצרת המוערכת קורין אלאל הלכה היום (חמישי) לעולמה בגיל 69. אלאל, מהקולות הבולטים ביצירה המקומית וחלוצת הרוק הנשי בארץ, כתבה והלחינה להיטים רבים שנכנסו לפס הקול הישראלי. בין שיריה הגדולים ניתן למנות את "ארץ קטנה עם שפם", "זן נדיר", "אין לי ארץ אחרת", "כשזה עמוק" ועוד רבים. במהלך 50 שנות יצירתה זכתה בין היתר בפרס מפעל חיים מאקו"ם וממפעל הפיס. היא הניחה אחריה שני ילדים, עומר ויונתן, מנישואיה לרותי. מועד הלווייתה טרם פורסם.
בשנתיים האחרונות נאבקה אלאל בסרטן הלבלב. על אף ההתמודדות הקשה עם מצבה הבריאותי, היא קיימה סדרת הופעות בשנה האחרונה תחת הכותרת "חברים שרים קורין". בריאיון לחדשות 12 בפברואר 2024 סיפרה לקראת העלייה לבמה: "יהיה לי כיסא, כך שבכל פעם שארגיש שאני צריכה לשבת, אשב. אנרגיה יש לי בגוף, אין לי ברגליים. צריך להתייחס למה שיש".
"היא סבלה במשך תקופה ארוכה", סיפרה ל-N12 חברתה הטובה ריקי גל. "היא ידעה מה יש לה והיא ידעה שזמנה לא ארוך. היא התעקשה לעלות לבמה ולשיר ולעשות מוזיקה בכל מצב. הכל כדי להחזיק את הגיטרה ולשיר ולעשות מוזיקה. זה מה שהחזיק אותה עומדת על רגליה למרות הכאבים העזים שלשמחתנו באיזשהו מקום היא נגאלה מהם. היא הייתה אישיות יוצאת דופן בכל מובן, בן אדם עם עוצמה. העיניים שלה תמיד האירו ברגע שהיא נגעה בגיטרה. היא השאירה לנו אוצרות גדולים של יצירות".
הזמרת גלי עטרי, שהייתה הראשונה להקליט את "אין לי ארץ אחרת" שהלחינה אלאל וכתב אהוד מנור, ספדה לה: "את קורין הספקתי לארח אותה בחגיגות ה-70 שלי במופע בהיכל התרבות. הקהל עמד על הרגליים בשבילה, והיא לא הפסיקה לחייך. לקורין יש את החיוך הצרפתי שלה יחד עם העיניים שאתה פשוט לא עומד בפניו. כל מה שהיא הייתה ועדיין, היא תהיה עוד הרבה יותר מאשר בחייה. היא בלתי נשכחת".
נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר על מותה של קורין: "זן נדיר של כישרון ורגישות, מי שתרומתה הייחודית ורבת-השנים למוסיקה הישראלית הייתה חלק מרכזי במנגינת חיינו. זמרת עם טביעת קול מיוחדת במינה, וכמלחינה, גיטריסטית ופזמונאית בלתי שגרתית, שבלטה בצניעותה, אנושיותה וקסמה האישי. שיריה הנפלאים של קורין ימשיכו להתנגן וכשרונה החד-פעמי יוסיף לצבוע את חיינו בגוון שרק היא ידעה ליצור. תנחומיי למשפחתה ולאוהביה. יהי זכרה ברוך".
גם שר התרבות והספורט מיקי זוהר ספד לה: "זן נדיר. צר לי לשמוע על לכתה של קורין אלאל, מוזיקאית וזמרת נהדרת, אדם אהוב וצנוע שחיוך רחב תמיד ליווה אותה ואת יצירותיה. אני מבקש להודות לך כאחת מחלוצות הרוק הישראלי, על עשייתך ומורשתך המוזיקלית שתישאר באוזנינו ובליבנו לעד".
אלאל נולדה בטוניסיה ב-15 במרץ 1955: עד גיל 8 למדה במנזר מקומי. לסבה היה מפעל שוקולד מצליח בטוניסיה, "שוקולה אלאל". לימים סיפרה כי אביה היה סוכן מוסד, ובשל כך עזבה המשפחה את המדינה במהרה.
בגיל שמונה עלתה לארץ וגרה בנתניה ואחר כך בהרצליה. מגיל צעיר ניגנה בגיטרה בלהקות שונות. בצבא שירתה בלהקת פיקוד דרום ובצוות הווי הנדסה קרבית. אחרי שחרורה מצה"ל השתתפה כזמרת ליווי בהקלטות רבות - ובהן "עטור מצחך" של אריק איינשטיין, שם ביצעה קולות רקע לצד יהודית רביץ. כמו כן השתתפה בהצגות ובמופעים, כשהזכור בהם הוא "ארץ טרופית יפה".
בתחילת שנות ה-80 לקתה בדלקת גידים חריפה ביד שמנעה ממנה לנגן בגיטרה. בתקופה זו אלאל למדה באקדמיה למוזיקה והחלה לנגן בסינתיסייזר. אלאל הלחינה את "דרך הכורכר" לאריק סיני והוציאה שירים ראשונים שנכנסו למצעדים. ב-1984 יצא תקליט הבכורה שלה, "קורין אלאל".
ב-1985 הלחינה את השיר "אין לי ארץ אחרת" למילים של אהוד מנור - שיר שהפך להמנון עממי - ובהמשך גם ביצעה אותו בהזדמנויות שונות. לאחר מכן השתתפה בתחרויות קדם אירוויזיון והוציאה את האלבומים "פירות אסורים" ו"אנטארקטיקה", שזכה להצלחה מסחרית ולהכרה.
בשנות ה-90 הוציאה אלבומים נוספים שזכו להצלחה: "שפת אימי" שכלל שנסונים צרפתיים. כמו כן עבדה עם להקת המכשפות והפיקה מוזיקלית עבור מספר אומנים. בשנת 2000 הקליטה אלבום עם יובל מסנר, שאותו החליטה לגנוז.
ב-2001 הוציאה את אלבומה "תנינענק" שהוקדש לענבל פרלמוטר ז"ל, סולנית המכשפות. סמוך לצאת האלבום אלאל יצאה מהארון במהלך ראיון לקובי מידן, וסיפרה על חייה עם רותי פארן - זמרת לשעבר שהפכה גם המנהלת האישית שלה.
גם בשנות ה-2000 המשיכה להקליט ולהוציא אלבומים ("הכחול של השמיים", "פשוט כל כך", "ארנבות משוקולד", "קהלת", "כאחד האדם"), ללמד מוזיקה ולהפיק ולהלחין עבור יוצרים אחרים. בשנת 2009 השתתפה בתוכנית "האח הגדול VIP", ובאותה שנה גם חשפה כי התמודדה עם סרטן השד. בשנת 2023 חשפה כי היא מתמודדת עם סרטן הלבלב, ואף נאלצה לבטל הופעות בשל מצבה הרפואי - אך כאמור חזרה לבמות. ב-2023 קיבלה אלאל אות של אבירות המסדר הלאומי של לגיון הכבוד הצרפתי.
"כל הופעה שלי זה 'אולי זו האחרונה'", סיפרה בריאיון שהעניקה לחדשות 12 לפני פחות משנה. "זה כאילו אויב פנימי, חמאס, נכנס לך לתוך הגוף ומתקיף אותך בתוך המנהרות שלו, של הגוף. מחלה פנימית כזאת שצריך לנצח".
היא הוסיפה על הופעה בצל המלחמה: "קיבלתי שתי מנות דם כדי להופיע, הייתי חייבת לגוף. כולם סובלים, כל אחד מהסיבה שלו, ואני מרגישה גם חטופה, אני מרגישה גם שהוציאו אותי מהבית, אני מרגישה שכולה. מצד שני, אנחנו צריכים את הרגעים הקטנים האלה לתת לנו קצת אור וקצת מזון לנפש, כי הנפש שלנו על האדמה - וזה כאילו מצמיח לנו שורשים חדשים".