ערב הקמת תאגיד השידור הציבורי "כאן", זעקה שרת התרבות דאז מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". את התהייה העלתה רגב, לתפיסתה בשל "המחסור בליכודניקים ובמזרחים", באחד מדיוני השרים בישיבת ממשלה אי אז ב-2016. זו אמירה שמשקפת היטב, עד היום, את מלחמת החורמה שהכריזו נתניהו ושליחיו בכנסת נגד התקשורת הישראלית ותפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה. שמונה שנים לאחר מכן, שר התקשורת שלמה קרעי, שמוביל בימינו את המאמצים לריסוק התקשורת החופשית בישראל, הגדיל לומר: "אנחנו נבחרי ציבור, ואנחנו יכולים לשנות את המשטר אם נרצה".

למרות המלחמה המתמשכת, עם פתיחת כנס החורף בכנסת שבו חברי הממשלה להקדיש מאמצים רבים לסוגיה הכי חשובה ובוערת שעל סדר היום: חקיקה דורסנית נגד התקשורת הישראלית, במסגרת הניסיונות הבלתי נלאים לפגוע בעיתונים ובמערכות התקשורת, להגביל את כוחם ולצמצם את חופש הביטוי עד כדי השתקת כל ביקורת ציבורית במטרה להיטיב עם השלטון, למען יראו וייראו. N12 עושה סדר בחקיקה האנטי-דמוקרטית נגד התקשורת החופשית במדינת ישראל.

חוק הרייטינג (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
חוק הרייטינג | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אושר בקריאה טרומית, בהכנה לקריאה ראשונה. הצעת חוק פרטית שהגיש חבר הכנסת שלום דנינו מהליכוד, כחלק ממדיניות הממשלה לעקוף את הייעוץ המשפטי. החוק המוצע נועד לאפשר לשר התקשורת לקבוע את זהות הגוף שיפקח וימדוד את נתוני הצפייה של כלל הגופים המשדרים בישראל, והוא גם יקבע את הטכנולוגיה שתשמש לכך. אותה הצעת חוק גם מחייבת הצגה בזמן אמת של נתוני הצפייה בפני צופי הטלוויזיה.

מה המשמעות? נתוני הרייטינג יהיו בשליטה אבסולוטית של הממשלה, שתוכל להטות אותם לטובת גוף תקשורת כזה או אחר. שר התקשורת קרעי הודה שאין לו טלוויזיה בבית, אך באחת ההזדמנויות עלה לדוכן הכנסת והטיח בפני חברי האופוזיציה באילו תוכניות וערוצי חדשות הם צריכים לצפות - ובעיקר באילו לא: "תצפו קצת ב'פטריוטים', ערוץ 14". קרעי, כשר האחראי לרגולציה של כלי התקשורת, אפילו לא מנסה להסתיר את תמיכתו הבלתי מסויגת בערוץ מסחרי אחד. לפי הצעת החוק, הסמכות להחליט מי יקבע איך מודדים רייטינג תעבור במלואה לאותו שר תקשורת ממש.

ויש לכך עוד השפעה עלינו. המשנה ליועצת המשפטית לממשלה הדגיש כי קיימת מניעה חוקתית בהצעה משום שהיא "גורמת לפגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות לפרטיות, ובתוך כך בזכות לחופש הביטוי והעיתונות". צוין כי "עצם איסוף המידע בכפייה מכלל הציבור, מבלי שניתנה הסכמה מפורשת לכך על ידי כל אדם שנאסף מידע על אודותיו, והעברתו השיטתית לידי רשויות השלטון, עולה כדי פגיעה חמורה בזכות החוקתית לפרטיות".

מה המצב כיום? שיטת מדידת הרייטינג מתבצעת ללא מעורבות ממשלתית, באופן פרטי ועצמאי, בשיטת מדידה להרגלי צפייה שנקראת "פיפל מטר". ועדת המדרוג היא הגוף שבוחן מדי יום את נתוני הצפייה בישראל, והיא מורכבת מכל הגורמים הרלוונטיים לקבלת נתוני הרייטינג: איגוד המפרסמים, איגוד השיווק וערוצי השידור. התאגיד אומנם פרש מהוועדה, אך חזר לרכוש בהמשך נתוני רייטינג. פרט לכך, אין כיום חובת דיווח לרשויות על נתוני הצפייה.

החוק לסגירת התאגיד (צילום: באדיבות כאן 11)
החוק לסגירת התאגיד | צילום: באדיבות כאן 11

אושר בקריאה טרומית. לפי הצעת החוק של חברת הכנסת טלי גוטליב מהליכוד, הכוונה היא להעביר את האחריות לתאגיד השידור הציבורי, שקם ב-2017 על חורבות רשות השידור, לידיים פרטיות. כלומר, להפסיק את מימון פעילותו ותכניו בפלטפורמות השונות מקופת המדינה, ולגלגל את הפעלת שידורי הטלוויזיה ושידורי הרדיו בכאן רשת ב' (תחנת האקטואליה) לבעלות פרטית.

לפי החוק המוצע, שזוכה לרוח גבית נמרצת מצד שר התקשורת קרעי (שכבר ניסה בעבר לסגור את התאגיד ללא הצלחה וכעת ממחזר את הצעת החוק החדשה-ישנה), מועצת הרשות השנייה תפרסם מכרז לבחירת בעל רישיון לשידורי טלוויזיה באפיקים שבהם שידר התאגיד, כך שהגוף במתכונתו הנוכחית יופרט או ייסגר בהקדם. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הביעה התנגדות נחרצת: "המסר העולה מההצעה ברור וחמור - ביקורת על השלטון או שידור תכנים שאינם מיטיבים עם השלטון יובילו לצעדים נגד גופי תקשורת ולהגבלתם, בלי כל תשתית מקצועית להצדיקם".

מה זה אומר מבחינתנו, הצופים והצופות? ההשפעה הישירה היא פחות ערוצי חדשות לבחור ולזפזפ ביניהם בשלט. אך מעל הכול, עולה חשש כבד לפגיעה אנושה ביצירה המקומית, בהפקות מקור ובאלפי עובדים ועובדות בתעשיית הטלוויזיה הישראלית - בתאגיד ומחוצה לו. התאגיד זוקף לזכותו רשימה ארוכה של פרויקטים ערכיים ואיכותיים למבוגרים ולצעירים כאחד, ובהם הקומדיה האהובה "קופה ראשית" שחזרה עם עונה חמישית, "טהרן" שזכתה בפרס האמי הבין-לאומי לסדרת הדרמה הטובה ביותר, סדרת הדוקו "המו"לים" שחושפת את המושכים בחוטים ואחורי הקלעים של עולם העיתונות בישראל, והסדרות "כראמל" ו"שקשוקה" הפופולריות בקרב קהל הילדים. אם התאגיד ייסגר, כך גם ייפסקו שידורי המונדיאל בחינם (התאגיד קונה את זכויות השידור) וישראל לא תוכל לקחת חלק באירוויזיון, שכן איגוד השידור האירופי מתנה את ההשתתפות בקיומו של שידור ציבורי.

החוק להשתלטות על תקציב התאגיד (צילום: שי אפשטיין, כאן תאגיד השידור הישראלי)
החוק להשתלטות על תקציב התאגיד | צילום: שי אפשטיין, כאן תאגיד השידור הישראלי

אושר בקריאה טרומית, בהכנה לקריאה ראשונה. מבחינת הממשלה, חזית שמינית במלחמה היא איום תאגיד השידור הציבורי. דרך נוספת שבה חבריה מנסים לפגוע בו הוא באמצעות השתלטות פוליטית על התקציב שלו. לפי הצעת חוק פרטית שהגיש חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד, תקציב התאגיד ייכנס לתקציב המדינה וייאלץ לעבור את אישורה של הממשלה בכל שנה.

המשמעות מבחינת צרכני התקשורת היא מעורבות פוליטית בוטה בתכנים שנראה על המרקע. גם אם קרעי הוא לא העורך הראשי, אם תקציב התאגיד יוכפף לממשלה - הוא יהפוך לכלי סחיט פוליטית. הייעוץ המשפטי לממשלה ציין כי "הצעת החוק נותנת בידי הממשלה שליטה ישירה בכלי תקשורת מרכזי, ויוצרת תשתית להשפעה פוליטית ישירה על התכנים שישודרו".

מה המצב כיום? תקציב התאגיד מוגן בחוק, שלא כחלק מתקציב המדינה, כדי למנוע התערבות פוליטית בסיקור העיתונאי ובלוח השידורים. תקציב התאגיד הוא סכום קבוע שעומד על כ-660 מיליון שקלים, שממומן באמצעות אגרת הרכב, תשדירי פרסומות ושימוש בחומרי ארכיון של התאגיד.

חוק סגירת האינטרנט (צילום: 123RF‏)
חוק סגירת האינטרנט | צילום: 123RF‏

אושר בקריאה טרומית, בהכנה לקריאה ראשונה. זוכרים את "חוק הפייסבוק"? אז החוק שנודע בכינוי "סגירת האינטרנט" הוא כמו אחיו הגדול על סטרואידים. הצעת החוק של חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד נועדה להעניק סמכות לשרי התקשורת והביטחון הלאומי להורות למערך הסייבר הלאומי לחסום שידורים וערוצים מסוימים ברשתות החברתיות בישראל ללא הגבלת זמן, ולאו דווקא במצב חירום. זוהי עוד צורה של צנזורה שהממשלה מנסה להטיל כדי לחסום ולנטרל כלי תקשורת, ולאו דווקא גוף שידור זר כמו רשת אל-ג'זירה או הערוץ "אל-מיאדין" הלבנוני, המזוהה עם חיזבאללה, שעלול לפגוע בביטחון המדינה. מכאן החשש לסתימת פיות ולפגיעה חמורה בחופש המידע, שיכול וצריך להגיע לכל אזרח במדינה.

ניתוק הקשרים הפרסומיים עם "הארץ" (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
ניתוק הקשרים הפרסומיים עם "הארץ" | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

קרעי רק קפץ על ההזדמנות לנצל את אמירתו של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, שכינה מחבלים "לוחמי חופש". למעשה, ההצעה שהממשלה אישרה פה אחד הנוגעת להפסקת ההתקשרות של גופי הממשלה וכאלו המתוקצבים על ידה עם העיתון, היא שידור חוזר של ניסיון קודם של קרעי לפגוע בעיתון ולא לפרסם בו מודעות ממשלתיות.

ומה עשה שר התקשורת כמעט במקביל עבור ערוץ 14? העניק עוד הקלות והטבות רגולטוריות במיליוני שקלים שכוללות פטור מדמי רישיון לרשות השנייה, אשר הערוצים המסחריים נדרשים לשלם. זה אותו ערוץ שבו יעקב ברדוגו טען כי צה"ל ושב"כ מנסים לבצע הפיכה שלטונית בישראל על רקע פרשת גניבת והדלפת המסמכים המסווגים, ואותו ברדוגו שהאשים כי הרמטכ"ל הרצי הלוי תומך בהשארת שלטון חמאס ברצועת עזה בתום המלחמה. וזה רק על קצה המזלג.

הפרטת גלי צה"ל (צילום: משה שי , פלאש 90)
הפרטת גלי צה"ל | צילום: משה שי , פלאש 90

גם המאבק הבלתי פוסק נגד התחנה הצבאית שב לשולחן הממשלה. הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת ניסים ואטורי מהליכוד להפרטת גלי צה"ל צפויה להגיע בקרוב לוועדת שרים לענייני חקיקה. לפיה, בדומה להצעת החוק נגד התאגיד, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה תקיים הליך מכרזי שהזוכה בו יקבל רישיון פרטי להפעלת תחנת רדיו שתשדר, באופן תקדימי, בכיסוי ארצי. בתוך שנתיים מיום הפעלתה כגוף שידור פרטי, ללא מימון ציבורי וללא חיילים שמשרתים בה, שמה של תחנת הרדיו ישתנה ולא יתקיים שום קשר בינה לבין הצבא.

במקביל, קרעי וחברי כנסת נוספים מנסים להעביר הצעות חוק שנועדו להיטיב עם תחנות רדיו אזוריות כדוגמת "גלי ישראל" (שמיועדת לאזור יהודה ושומרון) "קול חי" (תחנת רדיו דתית באזור המרכז) ו"קול ברמה" (תחנת רדיו חרדית), כך שיוכלו לשדר בכיסוי ארצי על אף היותן סקטוריאליות.