אתר יוטיוב הודיע השבוע באופן רשמי כי פרק המלחמה של "קופה ראשית" מבית כאן 11 הוא הסרטון הנצפה ביותר בישראל בשנה החולפת. הנתון המרשים הזה מגיע בצל החקיקה הדורסנית שמקדמת הממשלה; שורה של הצעות חוק המבקשות להביא לסגירת התאגיד ומאיימות על שוק התקשורת וחופש הביטוי בישראל. גורמים בקואליציה השמיעו טענות על "רייטינג נמוך", אבל "קופה ראשית" ועובדי הסופר "שפע יששכר" מבהירים (שוב ושוב) - זה ממש לא המצב.
זו העונה החמישית של הסדרה שיצרו יניב זוהר ונדב פרישמן. בריאיון משולש ל-N12 מספרים היוצרים לצד אחד מכוכבי הסדרה אמיר שורוש (המגלם את ראמזי), על תחילת הדרך, על יצירה קומית בזמן מלחמה ועל המשמעות של התאגיד בשוק הטלוויזיה הקטן בישראל.
"לא חשבנו שנשרוד חודשיים", נזכר זוהר בימיה הראשונים. "נולד לנו ילד שקוראים לו 'קופה ראשית' ולא הייתה ברירה אלא להמשיך. זה נס מתגלגל. כל מה שקורה סביב הסדרה זה כבר גדול מאיתנו, יש לה נשמה משלה. אנחנו מאוד מודים לאלוהים על הזכות. הגענו מכל מיני תוכניות ואפיזודות, זה באמת דבר שהוא לא מובן מאליו".
פרישמן מצטרף ונזכר בימים הראשונים של כתיבת קומדיית המצבים שהולידה את שירה, כוכבה, ראמזי, ניסים ואנטולי - דמויות שהקהל הישראלי לא הצליח שלא להתאהב בהן. "לא האמנו שנשרוד עונה אחת. הלוואי שנצליח לעשות עשר עונות. זו המשפחה שלנו, אנחנו אוהבים את כולם כמו את האחים שלנו. אנחנו באמת כל כך נהנים ביחד". "אולי אפילו נפתח סופר אמיתי", זוהר צוחק.
גם שורוש מתאר את היחסים בין היוצרים, השחקנים וכל מי שעמֵל על הסדרה כמשפחה ואולי אפילו מסמן את המצב כגורם מעצב ביצירה. "זה באמת כמו משפחה המקום הזה. זה לא מובן מאליו שהגענו לכזאת רמה של חשיפה. אנחנו מאוד חשופים בינינו ויכולים להתבזות אחד מול השני".
אנחנו מדברים כשברקע הצעות חוק שאם יתקבלו - יובילו לסגירת התאגיד ולסכנה לעתידה של הטלוויזיה המקומית.
יניב: "אני חושב שהתאגיד הוא נס גלוי. אי אפשר שלא לראות את זה. זה מיני נטפליקס יהודי וישראלי. צפיתי בדוקו, שכמובן שודר בכאן 11, על הומור בשואה. זה נורא הזכיר לי את 'קופה ראשית'. גם בתקופות האלה צריך את הדבר הזה. ל'קופה ראשית' לא היו מספיק צופים בתחילת הדרך, זה לא יכול להתחיל ממיליון צפיות כבר בשבוע הראשון. זה לא. ולערוץ מסחרי אין את הסבלנות הזאת".
נדב: "הוא לא אומר את זה סתם. אחרי העונה הראשונה שקיבלה ביקורות טובות, הצענו את הסדרה לכל הערוצים המסחריים. לא רצו אותה. היחיד שרצה אותה זה התאגיד ואנחנו חייבים לו את חיינו".
אמיר: "התאגיד הוא בית ליוצרים ומפעל לתוכן ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות שנהנים ממנו כולם ואני לא מצליח להבין את הרצון לסגור מקום שעובד כל כך טוב ושיש לו תרומה כל כך משמעותית לתרבות במדינה שלנו".
"הומור זה לא מותרות, זה כלי הישרדות"
"כשאני מסתכל על הפרקים, אני לא זוכר שצילמנו וכתבנו את זה בזמן מלחמה", עונה יניב לשאלה המתבקשת בתקופה זו. "זה היה ביקום מקביל. ברחנו ליקום מקביל. זה היה המפלט שלנו, אין דרך אחרת. ההומור היהודי שהוא כל כך מפותח - זה כלי הישרדות. הומור זה לא מותרות. זו זכות לעבוד בקומדיה בתקופה הזאת. הסיפורים סביב הסדרה שאנחנו שומעים בלתי נתפסים... אם זה חיילים בתוך עזה או מפונים או פצועים".
"באחד הביקורים שלנו אצל המפונים ניגש אליי בחור צעיר. ראיתי שהוא די נסער, למרות שזה היה כבר כמה שבועות אחרי", נזכר נדב בסיפור שקשה לתפוס, גם שנה ושלושה חודשים אחר כך. "בזמן האירוע הוא היה בממ"ד. היו לו מחבלים בבית והוא החזיק עם יד אחת את הידית במשך עשר שעות. ביד השנייה הוא שם בטלוויזיה את 'קופה ראשית'. סרטון של השיר של ראמזי. הוא שמע את זה שוב ושוב ושוב במשך עשר שעות, כשהוא מחזיק את דלת הממ"ד. אנשים סיפרו לנו שהם נעזרים ב'קופה ראשית' בשביל פשוט לחיות, לישון בלילה. בגלל זה גם עשינו פרק מלחמה, אנחנו לא רצינו".
"יש אנשים שחושבים שהעבודה הקדושה והמאוד קשה של להצחיק היא דבר נמוך", מוסיף יניב. "זה הכי גבוה שיש. צחוק הוא דבר קדוש. משם אנחנו פועלים". פרק המלחמה שיצא בתחילת השנה זכה גם הוא לרייטינג גבוה וצבר אהדה. "פשוט חיפשנו להצחיק", אומר עליו נדב. "אנחנו לא מחפשים לתת איזו אמירה. אני לא רוצה להקטין את עצמי, אבל אין לנו אספירציות של פוליטיקות. לפעמים אנחנו עוברים ליד איזה משהו שנוי במחלוקת, אבל זה גם כן - הכל מגיע מתוך אהבה לדמויות שלנו. רוצים לשים את הדמויות שלנו במקומות שיהיה להם קשה. שראמזי יסתבך, לא בגלל שהוא ערבי, אלא בגלל שזה האפיון של הדמות. אותו דבר גם עם פרק המלחמה, שכולם חווים אותה.
"אנשים לוקחים קצת קשה את הסדרה, כאילו זה ריאליטי. שואלים למה שירה עוברת את מה שהיא עוברת, כאילו היא בן אדם אמיתי"
שורוש המגלם את ראמזי מוסיף על כך: "יש את פרק 'הזיתים הכבושים'. אם מסתכלים על זה מהצד אפשר להגיד אולי יש כאן איזו מחשבה פוליטית, אולי זה פרק פוליטי. כמו שאני מכיר אותם, יכול להיות שאני טועה, אבל נראה לי שזו לא הייתה המטרה שלהם. הם לא הגיעו מאיזושהי אג'נדה או נרטיב". "ראמזי לא מודע לשטחים הכבושים", אומר נדב. "ראמזי לא יודע שהוא בכלל מרפרר לדיון או ויכוח כלשהו".
יש דברים מהשחקנים שמגיעים אל התסריט?
יניב: "בוודאי. נועה (קולר, נ"כ) היא תסריטאית מחוננת עטורת פרסים. אבל לא רק איתה אנחנו מתייעצים. אנחנו מתקשרים לשחקנים עצמם ושואלים: מה לדעתך כוכבה הייתה עושה פה? מה נועה הייתה עושה פה?".
מה הדבר שאתם שומעים הכי הרבה מהקהל?
נדב: "להרבה אנשים מאוד קשה מה שקורה לשירה שטיינבוך. הם רוצים שיקרו לה דברים טובים. אנשים לוקחים קצת קשה, כאילו זה ריאליטי, שואלים למה שירה עוברת את כל הדברים שהיא עוברת כאילו היא בן אדם אמיתי. שירה היא לא בן אדם אמיתי, היא טלוויזיונית".
אמיר, אל העונה הזו גם אשתך, השחקנית טלי בן יוסף, הצטרפה. איך זה הרגיש?
אמיר: "לא יצא לנו להצטלם יחד, היא משחקת את אשתו של ניסים הקצב. היא ממש ידעה למה היא נכנסת. אנחנו כבר שש שנים כמו משפחה, כולם מכירים ברמה טובה. אז מבחינתה להגיע לשם זה בסוף להגיע למקום של חברים. זה משהו שאתה לא רגיל בעולם הזה. רגילים להגיע ושיש זרות בהתחלה".
יניב: "היא השתלבה באופן טבעי. היא קומיקאית מעולה שעבדה עם המון מהקאסט כך שזה כל כך התאים".
אמיר: "זה מצחיק, כשהכרתי אותה היא שיחקה בהצגה את אשתו של דב נבון".
אתם נמצאים על הסט בזמן הצילומים. זה לא משהו שתסריטאים עושים בהכרח בדרך כלל.
יניב: "תסריטאי על הסט הוא כמו נערת ליווי שנשארת לארוחת בוקר, זה וודי אלן אמר".
נדב: "אנחנו נשארים, אנחנו מהדקים את כל המחלקות, כולל את השחקנים. זה בעיניי מאוד חשוב".
אמיר: "זה חשוב שהם נמצאים על הסט. יש הרבה סיטואציות שאנחנו צריכים לדייק את המצב שאנחנו נמצאים בו. הם עוזרים בעלילה, בכוונות, הם כמו הנהג שלנו. זה שהם על הסט זה משהו חשוב ומעצבן".
למה זה מעצבן?
אמיר: "אנחנו אוהבים לשמוע את הדברים ולפעמים אנחנו יכולים לצחוק אחד על השני. יש דיון, הדיון הזה כל הזמן קיים. יש חופש".
יניב: "יש כל הזמן התדיינות. לא תמיד מסכימים, אבל זה משהו שהוא חשוב".
אז למה מתעצבנים?
שורוש: "כי הם קובעים, זה למה".