"השיר הבא נמצא בתהליך של עבודה, הוא עדיין לא גמור, הוא נקרא 'כאן ביתי' ואני מקווה לשלוח אותו בשנה הבאה לקדם האירוויזיון במידה והוא יהיה גמור", כך נשמע עוזי חיטמן ז"ל אומר בהקלטה הנדירה של הסקיצה הראשונה לשיר "כאן", שנמצאה אחרי מותו. בסקיצה הפזמון שונה לחלוטין מהשיר הסופי.
"השיר הזה לא עבר את הוועדה של האירוויזיון", חושף בנו של עוזי, עידו חיטמן. "הוא לא התחרה בכלל ואז אימא שלי אמרה לו 'לך למגדת עתידות או קוראת בקפה', אני לא יודע בדיוק מה, והוא הלך והיא אמרה לו 'אתה צריך לשלוח את השיר הזה עם זוג' וככה הגיעו לאורנה ומשה דץ".
"עוזי הלך למגדת עתידות בעקבות לחץ של אמא שלי", צוחק עידו. "זה אירוע חד פעמי אני מניח, הוא היה בן אדם מאוד מסורתי ומאמין, אבל הוא זרם איתה".
ואכן בריאיון סיפר עוזי חיטמן: "אני בהוויה שלי, ביום-יומיות שלי, אני חילוני. אבל אני חושב שאיפשהו עמוק בפנים, אני לא הייתי מגדיר את זה דתי, אבל אני מאמין בן מאמין".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אחת ההקלטות הראשונות שלו בחיים"
עוזי חיטמן הוא האמן הישראלי היחיד שכתב גם מאסטר-פיסים לילדים, גם להיטי ענק למוזיקה המזרחית וגם שירים שיושמעו בטקסי שלום היסטוריים - וגם את יצירת המופת מהמקורות "אדון עולם".
"יש שיר שאתה קשור אליו יותר?", נשאל עוזי באחד הריאיונות. "כן, את השיר שעוד לא כתבתי", ענה. "זה השיר שנותן לי סיבה לקום ליום הבא".
20 שנה אחרי מותו של חיטמן, העבודה על אלבום הילדים החדש, שעליו שקד רגע לפני מותו הפתאומי ולא הספיק לסיים, נכנסת להילוך גבוה. "זה בעצם שירים שעוד לא יצאו", אומר יאיר סתוי, מוזיקאי שעבד עם חיטמן. "ויש פה סקיצות שהוא אפילו הקליט אותן אצלו באולפן, רק בשביל שתהיה איזושהי התחלה של העבודה".
במהלך העבודה על השירים החדשים של חיטמן התגלה במחשב אוצר של הקלטות ראשוניות, שלא פורסמו מעולם, של שירים שיהפכו קלסיקות עוד במהלך חייו.
איך הרגשת כששמעת את זה פעם ראשונה?
"לא, זה צמרמורת. יש פה כמה שירים שהם פשוט צמרמורת מוחלטת, אני לא האמנתי".
"יש את אחת ההקלטות הראשונות שלו בחיים", מספר הבן עידו. "שיר שמי ששר אותו במקור היה יזהר כהן. אני חושב שזה השיר הראשון שהוא כתב. הוא בן 19 כאן".
השיר הראשון של עוזי
"ימי ידע שכך יהיה' היה השיר הראשון שלי שפורסם", סיפר חיטמן בריאיון בעבר. "זה לא השיר הראשון שלי שנכתב, זה השיר הראשון שפורסם. זה היה בעיצומה של מלחמת יום כיפור, בביצוע בועז שערבי. ויש כאן איך שאני שר את השיר לראשונה, אני מנגן אותו על פסנתר בבית של הוריי".
50 שנה אחרי ובשנה האחרונה באופן טרגי הפך השיר לרלוונטי מתמיד. השיר המרגש הזה אחראי גם לסיפור ההיכרות של עוזי עם אשתו איה, שעבדה אז בחברת החשמל.
"יש לי תמונה של עוזי שהוא עומד שם בחולות ומנגן את זה ושר את זה יחד עם בועז", מספרת אלמנתו, איה חיטמן. "יש איזה טנקים מולם. עוזי נכנס אליי לאוטו. הם היו אמורים לעצור במוצבים ולחלק שי מעובדי חברת החשמל לחיילים. בדרך חזרה הביתה מדברים, מדברים, מדברים, ואז אמרתי לעוזי שיש לי תוכנית לעבור לחוץ לארץ. הוא אמר 'אני לא אתן לך לנסוע' ומאז נפל דבר – התחתנו".
וכשהוא אמר לך את המשפט הזה 'אני לא אתן לך לטוס' איך הגבת?
"צחקתי. אבל אחר כך סיפרתי לאבא שלי שהוא היה פולני קשוח כזה. אמרתי לו יש לי חבר ואולי אני רוצה להתחתן. הדבר הראשון שהוא שאל אותי 'ומה הוא עושה?' אני אומרת לו 'הוא מופיע'. 'מה הוא עושה, ממה את תתפרנסו? אולי את רוצה שאני אכניס אותו לעבודה בחברת חשמל?' עוזי צחק על זה כל השנים – 'את רוצה שאני אלך לעבוד בחברת חשמל?'.
"האיש שעשה את שימי תבורי"
ההצלחה הגדולה הראשונה של חיטמן כיוצר הייתה בכלל במוזיקה המזרחית. "עוזי חיטמן ממוצא פולני הוא מלך התמלילנים של זמרי הקסטות", "האיש שעשה את שימי תבורי" - נכתב בכותרות באותה תקופה.
"בא אליי שימי תבורי ב-1974. לא שאלתי אותו מי אימא שלו, מי אבא שלו. לא שאלתי אותו מה מוצאו. כל השפיטה שלי אותו הייתה היכולת הווקאלית שלו. מצאתי שהוא ראוי. היה חיבור. לא היה לי במחשבה כן זמר ים תיכוני, לא זמר ים תיכוני. או זמר מזרחי או זמר קסטות בתחנה המרכזית", סיפר עוזי בריאיון על תחילת דרכו.
אנחנו מקשיבים למקור של השיר שכתב חיטמן לתבורי "אלירן". "תראה זה אפילו עוד לא המילים המקוריות", צוחק בנו עידו.
"שימי היה בן אדם לא רע, נחמד מצחיק, אני מאוד אהבתי אותו. הוא גם היה בא אלינו הביתה במכוניות הגדולות האמריקאיות. כל הרחוב היה לא נושם", נזכרת איה.
אני שואל את ליאור נרקיס: איך עוזי חיטמן, אשכנזי לפלף שינה את חייו כמוזיקאי שעשה מוזיקה טורקית, מוזיקה מזרחית. "הלפלף הזה יצר יצירות של ה-מוזיקה המזרחית והלפלף הזה אוהב מוזיקה", עונה נרקיס. "האשכנזי זה נכון", אומר שלומי שבת, "הלפלף זה לא נכון. הוא בכלל לא היה לפלף. הוא היה מזרחי בנשמה. חלום שלו היה ללמוד לסלסל והוא לא הצליח. הוא היה מנסה וזה לא היה יוצא לו".
ליאור נרקיס, עוזי חיטמן שינה את חייך.
"עוזי חיטמן ושלומי שבת שינוי את חיי, כן. אני זכיתי לשבת איתו על הרצפה ושהוא יכתוב לי שירים".
ליאור נרקיס היה זמר צעיר ואנונימי כשהסוכן שלו, יפרח מתנה, פנה לעוזי חיטמן שיכתוב לו שיר. כשהגיעו המילים של "לכל אחד יש", מתנה פנה לשלומי שבת שיכתוב לחן.
"הוא ישב לי על הראש", נזכר שלומי שבת, "כתבתי את השיר הזה כדי להיפטר ממתנה. לא יכולתי לשמוע אותו כבר. כל בחמש דקות, 'כתבת את השיר?'.
"היה לשיר גם המשך", נזכר שבת, "כמו מכסה לסיר או כמו רמזור למכונית. אמרתי לעוזי, 'עוזי, כפרה עליך. בואו נעשה את זה יותר כזה 'כמו אוויר לנשימה', משהו כזה', ואז שינינו. מה זה סיר למכסה וזה?"
לא הייתה לעוזי, בעיה לשנות?
"לא, פה הגדולה שלו".
"זה היה השיר שלי"
"הוא כתב את 'נולדתי לשלום' ב-78' - כשאני נולדתי", נזכר עידו. "כמה ימים אחרי שנולדתי. והשיר הזה פורסם אחרי הסכם השלום עם סאדאת ב-79'. "הוא היה אומר 'אתה יודע שנולדתי לשלום זה עליך? בשבילך?' זה מלווה אותי כל החיים. כל הופעה שהייתי הולך של אבי בצעירותי ועד ממש ערב פטירתו, כשהוא היה שר את 'נולדתי לשלום', איפה שלא הייתי בקהל, הוא היה מחפש אותי והיה בינינו מין מבט כזה בעיניים - כי זה היה השיר שלי".
"זה מאוד חסר לי", הוא ממשיך. "אבא שלי ששר לי את השיר הזה. 'נולדתי לשלום שרק יגיע' נשמע פנטזיה לא רלוונטית. זה היה אולי אז יותר אקטואלי והיום זה הולך ומתרחק. אבל אני חושב שהוא דרך השירים שלו ניסה לבטא גם מה הוא מאחל לילדים".
קללת הופה היי
עוזי פגש את יונתן מילר ב-81' באולפן הקלטות. הוא התלהב מהעולה חדש עם הכינור. "יום אחד עוזי בא אליי ואומר לי, יונתן, כתבתי עליך שיר ונראה מה יהיה עם זה", נזכר מילר שהיה חבר יחד עם עוזי ועם יגאל בשן בהרכב כמו צועני.
"השיר של עוזי התקבל לקדם אירוויזיון. עכשיו, הוא חשב שהוא זמר לא מספיק טוב למעמד של אירוויזיון, אז הוא ביקש מיגאל בשן, שהיה אז כוכב גדול, ויגאל אמר, אני לא יודע, אם לא נהיה במקום טוב, אז תהיה פדיחה. ואז הוא חשב, וזה סיפור אמיתי, הוא מסתכל על עוזי ואומר, 'אם אתה תעמוד ותשיר לידי, אז אם תהיה פדיחה, נחלק את הפדיחה בחצי'. וככה נולדה שלישיית כמו צועני".
כמו צועני הפסידו ליזהר כהן בקדם. "חיברנו את את השיר 'אנחנו נשארים בארץ' בתגובה, ובמשך השנים הוא קיבל משמעות אקטואלית", אומר מילר. "זה הפך להיות שיר ציוני ואנשים שכחו שזה היה בעצם בדיחה".
השיר הפך להיט ונבחר לשיר השנה לשנת 1985. בעקבות ההצלחה להקת כמו צועני קיבלה הצעה לככב בתוכנית ילדים חדשה – "הופה היי".
"יש קללת הופה היי", אומר מילר. "שאני אחרון. לא הייתי רוצה לחשוב על זה".
"אנחנו עשינו טוב מאוד לאנשים", נזכר מילר, ואנשים עדיין זוכרים. הייתה לנו עז שנסעה איתנו להופעות, קראו לה לילוש. יום אחד בדרך לחיפה, היא ילדה. ואני הייתי המיילד. כי פתאום שומעים קולות של מצוקה מאחורי האבן, הולכים מאחורה, מסתכלים על לילוש, היא סובלת, וזה. ואני זוכר מכל התוכניות טלוויזיה של בתי חולים, שמישהי הולכת ללדת וכולם צועקים, 'פוש, פוש, פוש' נכון? אז אני דחפתי ויצא עז".
"אולי הוא כתב לאימא שלו"
כשאשתו איה נשאלת איך זה היה ללכת עם עוזי ברחוב, היא עונה "נורא קשה". "היה בלתי אפשרי לצאת איתו לרחוב", מאשר בנו עידו. "אבא שלי, בן אדם שאני לא זוכר שהייתי איתו בחוף הים אפילו פעם אחת. 'אוי, בוא תראה, הנה עוזי חיטמן. בוא תיתן לו חיבוק. בוא תיתן נשיקה'".
איה לא חושבת שהשיר 'את הנשמה המתוקה שלי' נכתב עליה. "מזל שאימא שלו כבר נפטרה, כי תמיד הייתה אומרת לי, עוזי עליי כתב'". קשה להגיד לך שהוא קלט ממני 'בלעדייך אני חצי בן אדם'. היו אנשים שאמרו לי שזה המדינה".
לא שאלת אותו אף פעם על השיר?
"אף פעם. יש הרבה דברים שעוזי כתב על אהבה ויחסים. אני לא חושבת שאני כיכבתי בדברים האלה".
אז למי הוא כתב את זה?
"אולי באמת לאימא שלו. כי היא העריצה אותו, אולי יותר ממני", היא אומרת וצוחקת.
"היה לו חלום לכתוב לאריק איינשטיין", משתף בנו עידו. "איינשטיין כידוע לא לקח מכל אחד שירים, ואבא כתב והלחין את השיר 'עכשיו התור לאהבה' ואיינשטיין ישר התלהב מהשיר.
ואז אבא שלך הקליט אותו, והשיר יצא אחרי שהוא נפטר.
"נכון, אבא נפטר במוצאי שבת, שבעצם השיר הזה היה צריך לצאת ביום ראשון לרדיו, ואנחנו עצרנו את זה. אני זוכר שאחרי שאבא נפטר, אני ממש באופן אישי התקשרתי לתחנות הרדיו, לבקש שלא ישמיעו את השיר. אני יודע כמה זה היה חשוב לו".
"התור לאהבה" הוא גם שם המופע החד-פעמי לזכרו של חיטמן, שיתקיים עוד כשבועיים בהיכל התרבות בתל אביב. בין האומנים שיבצעו שירים מהרפרטואר שלו: ריטה, רמי קליינשטיין, עמיר בניון ושלומי שבת.
"נסעתי כמו מטורפת לבית החולים"
ב-17 באוקטובר 2004, כל המדינה הוכתה בהלם, כשנודע שעוזי נפטר והוא רק בן 52. "ישבתי עם אבא לראות משחק של מכבי חיפה, ואז ירדתי ליחידת דיור", נזכר עידו בכאב.
"במחצית, בתוך עשר דקות, רבע שעה, הוא בא, הוא אמר לי, 'תשמעי אני מרגיש שמשהו בגוף לא בסדר אצלי', אומרת איה. 'בואי תיקחי אותי לבית חולים'. נסעתי כמו מטורפת, והוא ישב לידי. הגענו למיון".
"אני זוכר שזה היה עניין של דקות, הכניסו אותנו לחדר, ואחרי זה כמה דקות אמרו לנו שהוא נפטר", משתף עידו.
זוכר את התחושה?
"בלתי נתפס".
"אתה בשוק. אתה לא מוכן", אומרת איה על הרגע הקשה. "זה היה מאוד פתאומי".
חיטמן כתב את סיפורה המופלא של ישראל הצעירה. בחלוף 20 שנה למותו, היצירה מרחיבת הלב שלו כל כך חסרה, בתוך החושך הגדול.
"אני הרבה חושב איך הוא היה מגיב למה שקורה בשנה האחרונה במדינה. זה גם משהו שהמחשבה עליו היא קשה לי", אומר בנו עידו, "אני חושב שאולי טוב שהוא לא רואה את זה".