"אז מתוכך פורץ מעיין, הוא מתגבר ומתגבר" היא שורה שמיטיבה לתאר את החיבור הרגשי של רבים לשיריה של חלוצת הרוק קורין אלאל, שהלכה לעולמה הבוקר (חמישי) בגיל 69 אחרי מאבק בסרטן בלבלב. חברים, יוצרים ומוזיקאים שאימצו לחיקם את הדמות המיוחדת בנוף המוזיקה הישראלית, סיפרו בגעגוע על יוצרת תקדימית ולא מתפשרת, רגעים שעיצבו את הפסקול, ועיניים כובשות ששבו את כולם.
"ג׳וּני שלי", פנתה אליה אורנה בנאי, אחת מחברותיה הטובות, "זו הייתה שנה נפלאה עבורך מבחינה מקצועית, עד לפני חודש עוד הופעת. בהופעה האחרונה שלך בבארבי בתל אביב, הלב של הקהל עלה על גדותיו מרוב אהבה. הקהל שמילא את הבארבי עד אפס מקום שאג. הוא התכוון לומר תודה, אנחנו מטורפים עלייך ומבקשים להגיד לך תודה. על הלחנים החד-פעמיים שלך, על הקול הייחודי שהוא רק שלך, על הנשמה היתרה שלך שהפכה את העולם הזה לטוב יותר".
"תנוחי ג׳וּני שלי. אולי תגלי שיש לך ארץ אחרת, אולי אפילו קטנה עם שפם, ואולי יש בה סוסים שמדברים עברית", ציטטה בנאי משיריה של אלאל "ארץ קטנה עם שפם" ו"אנטארקטיקה", והמשיכה עם "שיר לשירה". "בטח תגלי עולם חדש וטוב, שבי עם יהונתן גפן, תכתבו יחד המנון לאהבה או שיר לשירה או סתם שיר בכיף, ותזכרי שאת זן נדיר. את זן נדיר קורין".
"המפגש הראשון שלי עם קורין היה באלבום 'ממריאה ברוח' שיצרתי עם מתי כספי ב-1984", אמרה גלי עטרי ל-N12. "שמעתי עליה, הגעתי אליה הביתה, והיא כתבה והלחינה לי את השיר 'מחר יהיה יום יפה'. זו הייתה רק הפעם הראשונה, ובהמשך הגעתי אליה עוד אין-ספור פעמים במשך עשרות שנים. נכבשתי בקסמה האישי, וגם בתו המלודי המדהים שיש לה. קורין הייתה אושיית רוק ומלחינה בחסד. כמעט בכל אלבום שלי יש שירים שלה, והיא הלחינה בין היתר את אחד הלהיטים הגדולים שלי 'חזקה מהרוח'. אלה רגעים וזיכרונות שאנצור אצלי לעולם ועד".
אבל היה שיר אחד, שנכתב על ידי אהוד מנור, הולחן על ידי אלאל והוקלט לראשונה בידי עטרי, ששינה הכול. "תמיד הייתה קונוטציה עמוקה לשיר 'אין לי ארץ אחרת'. אם זה כשביצענו אותו באירועי זיכרון לרצח רבין, בהפגנה בקפלן (נגד המהפכה המשפטית) או בעקבות 7 באוקטובר. היא השמיעה לי אותו, ומה שקורה לי כשאני שומעת שיר שאני אוהבת - אני עוברת 'וואו' רגשי. עד היום אני לא מבינה איך הוא היה כמה שנים בשוק ואף אחד לא לקח אותו. מאז ועד היום, הוא רק הלך והתעצם וקיבל מימדים של מדינה".
"את קורין הספקתי לארח בחגיגות ה-70 שלי במופע בהיכל התרבות בתל אביב", הוסיפה עטרי. "הקהל עמד על הרגליים בשבילה, והיא לא הפסיקה לחייך. לקורין יש את החיוך הצרפתי שלה יחד עם העיניים שאתה פשוט לא עומד בפניו. כל מה שהיא הייתה ועדיין, היא תהיה מעכשיו עוד הרבה יותר מאשר בחייה".
יהודית רביץ, שהפיקה לאלאל את אלבומה השלישי "אנטארקטיקה" ושיתפה עימה פעולה ב"עטור מצחך", נפרדה ממנה בחשבון האינסטגרם שלה: "'קורין הלכה לעולמה'. מילים שלא מתחרזות. ייקח לי זמן להפנים את העובדה שהגוף הכריע נפש מדהימה כזו. אדם יוצא דופן, אישה מיוחדת, אומנית הכי מקורית, זן נדיר במלוא מובן המילה".
אביתר בנאי כתב בחשבון האינסטגרם שלו: "קורין אהובה. פרח נדיר. מנגינה יקרה. חיה ואוהבת לנצח. היופי שלך ממלא. הירושה שלך גדולה ונפלאה. אוהב אותך ומבקש להגיד תודה". אלאל השתתפה בעיבוד ובהפקה של ארבעה שירים מאלבום הבכורה של בנאי, וגם ניגנה ושרה קולות רקע שבלטו בין היתר בשיר "כלום לא עצוב". בנאי התארח במופע "חברים שרים קורין" הראשון ב-1998, שבהמשך יצא כתקליט, ובו ביצע את השירים "כשזה עמוק" ו"מעיין" של אלאל. השנה, הוא שב למופע המחווה החדש שנערך במחווה ליצירתה של אלאל.
אחרי שירותה הצבאי בלהקת פיקוד הדרום, קורין החלה ללוות אומנים שונים ולשיר קולות רקע בהקלטות רבות. אחת מהן הייתה בשיר "שמש לך מצפים" מאלבומו הראשון של רמי פורטיס, "פלונטר", שיצא ב-1978. "תראה, אתה מדבר עם אחד שגם לא קיבלו אותו כל כך בהתחלה", הוא משתף. "אבל לעשות משהו שונה זה כל טיב טיבה של האומנות. לא למחזר דברים שהיו. קורין המציאה את עצמה ואפילו היה לנו שיח על הנושא הזה והמסקנה הייתה שאנחנו מאוכזבים. כולם כותבים בסדר מסוים ואנחנו אומנם לא אנשים מיוחדים, אבל ניסינו לעשות דברים אחרים כדי לצאת מהשגרה של הכתיבה הרגילה".
"הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה בפסטיבל התמר בסוכות האחרון כשאירחתי אותה במופע שלי", אומר פורטיס. "אלה היו רגעים מרגשים כי לא הייתי בטוח שהיא תגיע, אבל אחרי ההופעה היא אמרה לי: 'שמע, אני מאושרת'. היא הייתה כל כך שמחה מההופעה, וגם במהלכה ראיתי והרגשתי את זה ממנה. זה עשה לי משהו הרבה יותר גדול ממה שהופעה רגילה יכולה לעשות. אתה קולט שהסיטואציה היא לא דבר שגרתי. הבנתי שהיא גיבורה כי לעמוד על הבמה ולשיר מול כל האנשים האלה באהבה ובתשוקה תוך כדי ההתמודדות הרפואית שלה, אתה יודע שזה הכי אמיתי. יצאתי מהסיפור הזה בתחושה של נחמה מסוימת, שקורין עזבה את העולם עם כל מה שמגיע לה לקבל ממנו ובחזרה".
ריקי גל, שהתארחה באחד ממופעי המחווה החדשים "חברים שרים קורין" לפני כחודש, הוציאה השבוע את השיר "ואום כלת'ום שרה", ללחן ולקולות של אלאל. "היא הייתה השראה גדולה מאוד", סיפרה. "שתינו התחלנו יחד את הדרך ותמכנו אחת בשנייה תוך כדי עשיית האלבומים הראשונים. אף אחד לא באמת הכיר את גודל הרוח והנשמה שלה - היצירתית והמחשבתית, והחומרים המיוחדים מאוד שהיא תמיד בחרה להתעסק איתם. התמיכה בקהילה שלה, באנשים שרצו לעשות מוזיקה, הקבוצות שהיא הקימה ועוד אנשים שהיא הייתה יכולה איתם לתמוך בכל מה שקשור בהבנת היהדות. היא אדם שקרא המון ספרים והתעניין בכל כך הרבה תחומים".
"קורין הייתה אישיות יוצאת דופן בכל מובן, בן אדם עם עוצמה. למרות שהיא הייתה קטנטונת, העיניים שלה תמיד האירו ברגע שהיא נגעה בגיטרה", המשיכה גל. "היא פשוט האירה כמו זרקור ענק עם חיוך גדול וזכתה לכל כך הרבה אהבה, הכרה והוקרה והשאירה לנו אוצרות גדולים של יצירות שהיא עשתה. היא אין-סופית, ואני מאמינה שהיא תישאר איתנו. זו הייתה תקופה ארוכה שהיא סבלה בה. היא ידעה מה יש לה וידעה שזמנה לא ארוך מהרגע שגילתה את זה, והיא התעקשה לעלות לבמה ולעשות מוזיקה בכל מצב. הכול כדי להחזיק את הגיטרה ולשיר. זה מה שהחזיק אותה עומדת על רגליה, למרות הכאבים העזים שלשמחתנו באיזשהו מקום נגאלה מהם".
הסופר אופיר טושה גפלה, חברה של קורין, ספד כי "הלכה מאיתנו יוצרת ענקית וחד-פעמית, זן נדיר באמת ובתמים. נפלה בחיקי הזכות להכיר את האישה הנפלאה הזאת ולגלות שהייתה אדם מדהים בנוסף לעילוי המוזיקלי שהיתה. הכאב גדול על לכתך, אהובה, אבל למרבה המזל השארת לנו נכסי צאן ברזל שילוו אותנו ועוד דורות רבים של מאזינים. תודה מעומק הלב, קורין, על היוצרת והאדם שהיית ועל שלל השירים הקסומים שהענקת לנו. העשרת את הארץ הקטנה והמשופמת שלנו לאין שיעור".
"את קורין אני מכיר משנת 1977, כשצירפתי אותה למופע שלי ושל יהונתן גפן שנקרא 'אדם וחבל'", סיפר היוצר מיקי גבריאלוב. "אחרי שהמופע ירד, המשכנו להופיע כצמד עם שתי גיטרות - היא עם שירים שלה ואני עם שירים שלי, למרות שלא הכירו את השירים שלה באותו זמן. במשך שנה או שנתיים חרשנו את הארץ, ובהמשך היא התפתחה לכיוונים אחרים, ואני בדיוק התחלתי לעבוד עם אריק איינשטיין על האלבום 'חמוש במשקפיים'. אריק שאל עליה, והחליט לצרף אותה להקלטה המפורסמת לשיר 'עטור מצחך'. שמרנו על קשר רציף יחסית לאורך השנים. ב-2020 הוצאתי את האלבום 'כאלה הזמנים 2020' והיא התארחה בשיר הדו-לשוני 'סטפאני' כאשר היא שרה בצרפתית ואני בעברית".
גבריאלוב סיפר כי "נפגשתי איתה כמה פעמים אצלה בבית, ושאלתי אותה על המחלה שלה. היא לא כל כך רצתה לפרט ואמרה שתתגבר על זה. היה לה אולפן קטן בבית והיא הקליטה הרבה אצלה. קורין הייתה יוצרת מיוחדת מאוד. בהתחלה פחות הבינו אותה, אבל אז קיבלו אותה יותר ויותר. היא גם הוציאה שירים ארצישראליים כמו 'שיר לשירה' או 'אין לי ארץ אחרת', והשאירה אחריה הרבה נכסים תרבותיים במדינה שלנו. קורין התעקשה להמשיך בקו המוזיקלי שלה במשך הרבה שנים, היא לא שינתה את הסגנון שלה בגלל צרכים כאלה ואחרים, ומאוד אהבו אותה. באופן אישי, היא הייתה אדם טוב ואכפתי".
"ההגדרה האולטימטיבית לקוּליוּת"
יוני רכטר, שהלחין בין את השאר את השיר "עטור מצחך", סיפר: "פגשתי אותה לראשונה באמצע שנות ה-70 כחיילת משוחררת מלהקה צבאית שבה שירתה יחד עם יהודית רביץ. שתיהן הצטרפו אל אריק איינשטיין ואליי לשיר את העיבוד הקולי ב'עטור מצחך'. אני זוכר שהיא השמיעה לי אז כמה שירים שלה שהיו כל כך מיוחדים אחרים ואישיים, וגם לא פשוטים. לאורך השנים נפגשנו מדי פעם ובמיוחד זכורה לי התקופה אחרי מלחמת לבנון השנייה שבה טסנו מדי שבוע במטוס קל לצפון, עם עוד קבוצה של אומנים מתחומים שונים כדי לסייע לנוער המקומי אחרי המלחמה. ישבתי לידה במהלך הטיסות הללו ואני זוכר שיחות מרתקות שהיו לי איתה. המוזיקה שלה תישאר איתנו לתמיד".
סולן להקת "טיפקס" קובי אוז כתב בחשבון ה-X שלו (לשעבר טוויטר) כי "קורין אלאל העבירה את כולנו תהליך של התפתחות מוזיקלית ונפשית, תהליך של גילוי קולנו האמיתי, העבריות האמיתית (הראשונה שהעזה להוריד את הרי"ש המודגשת מהרוק הישראלי) והסאונד הישראלי. מסע בין תוניס, צרפת, תל אביב ועולם האנגלית, בין 'אל תקרא לי מותק', דרך 'החיים בוורוד', ועד 'ארץ קטנה עם שפם' בואכה 'אין לי ארץ אחרת'. המון מורשת מרגשת השאירה לנו קורין". ירדנה ארזי ספדה: "גם הגיטרות עצובות הבוקר כי קורין אלאל לא תנגן עליהן יותר. יוצרת שכולה נשמה, כנה, חשופה, אמיצה, מעוררת השראה ונטולת פוזה. רק שירים גדולים שנשארים לנו לתמיד".
"את קורין אלאל אהבתי במיוחד", כתב דני סנדרסון, "היא הייתה אחת מהמלחינות המוכשרות והמקוריות בארצנו. שיריה היו מגוונים וייחודיים והיא שרה אותם בקולה המרגש והכובש. היא הייתה אדם חם ורגיש וללא ספק, ההגדרה האולטימטיבית לקוּליוּת. היא תחסר לי מאוד". גם מרגול הצטרפה למילים הטובות: "זכיתי להכיר אישה מיוחדת ומוזיקאית ענקית, עם חיוך מקסים ונשמה גדולה, זן נדיר. תודה על השירים הנפלאים שהפכו לחלק בלתי נפרד מפסקול חיינו. נוחי על משכבך בשלום".
"נפרדים בצער רב מקורין אלאל, אמנית פורצת דרך, זן נדיר בשמי המוזיקה הישראלית, שלא הפסיקה לחייך וליצור ממש עד לימיה האחרונים", נמסר מאיגוד אמני ישראל (אמ"י). "הקול הייחודי שלה, האופטימיות, ועשרות השירים הענקיים שהשאירה לנו, לא יישכחו לעולם. תנחומינו למשפחתה".
"עצובים וכואבים את לכתה של אלאל, יוצרת פורצת דרך וחברת קהילה אהובה", נפרדו בארגון הנוער הגאה "איגי". "שיריה של קורין היוו פסקול היציאה מהארון של אלפי להט"בים בישראל ובחירתה לדבר בפתיחות ואומץ על האהבה שלה כבר בשנת 2001, נתנה כוח והשראה לרבים ורבות אחריה. אין לנו ספק ששיריה של קורין ימשיכו ללוות אותנו ואת הדורות הבאים, ואנחנו מקווים לראות עוד אומנים רבים הולכים בדרכה".
קורין אלאל, שהמשיכה להופיע וליצור בחודשים האחרונים ללא לאות על רקע מאבקה בסרטן, הוציאה לפני שבועיים את השיר "אגלה פניך" כחלק מאלבום חדש אחרי שבע שנים. הפרויקט המוזיקלי "צמות קלועות", שיצרה עם המוזיקאי משה ולדמן, כולל שישה שירים שהשניים הלחינו מתוך ספר השירה "מעלות הישימון" שכתב אביו של ולדמן, המשורר צבי ולדמן.