הסרט הקצר "ילד", של הקולנוען יהב וינר ז"ל שנרצח במתקפת 7 באוקטובר, זכה היום (שני) בפרס הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2024. אלמנתו, היוצרת והבמאית שי-לי עטרי, עלתה לבמה וקיבלה את הפרס בשמו ולזכרו. "בקולנוע אין מוות - הוא נשאר גם אחרינו", אמרה עטרי עם דמעות בנאום.
"לא הייתי אמורה להיות כאן על הבמה ולקבל את הפרס הזה", אמרה עטרי והמשיכה ופנתה לבעלה: "תותי שלי, הפרס הזה מגיע לך, לא בגלל שאתה איננו ולא בגלל שיש בזה צדק פואטי, אלא בגלל שזה פשוט סרט טוב". עטרי המשיכה והבטיחה: "אעשה הכול כדי שהיצירה שלך תמשיך להדהד".
עטרי, שהיא בעצמה יוצרת קולנוע, נהגה ליצור סרטים יחד עם בעלה עד שהוא נרצח בביתם בכפר עזה. "אני אנסה להמשיך ליהנות מעשייה", הבטיחה עטרי בנאום. "כשייגמרו הסרטים שלך אני אמשיך לכתוב עליך. אני אכתוב על אהבה כי אני יודעת בלב שלם שהיא קיימת". עטרי סיימה את דבריה בכך שהיא הקדישה את הפרס לכל קהילת קיבוץ כפר עזה וקראה להשבת חטופי הקיבוץ.
בריאיון ל"אולפן שישי", כחודש לאחר הירצחו של בעלה, עטרי סיפרה על הסרט "הילד", שקיבל מאז משמעות מצמררת: "זה סרט על בחור צעיר בשם ברק שגדל בצל הטילים של לגור בכפר עזה, בעוטף. בחור פוסט-טראומטי, כמו יהב. יהב היה זה שראה ראשון בכפר עזה את המוות של ג'ימי קדושים שנהרג ב-2008 מפגיעת פצמ"ר כשעבד בגינת ביתו. וזה שינה את יהב ללא היכר. וזה גם אבא של החבר הכי טוב שלו".
"היה הסכם כשהם היו מחוץ לחלון, שקט כזה של: 'אתה מחזיק את הדלת, אני עם הילדה'", היא מתארת את הרגעים האחרונים שלהם ביחד בכפר עזה, כשהמחבלים מחוץ לביתם. "זה היה ההסכם. ממש הרגשתי שאני עומדת למות, אני ממש הרגשתי את זה. פתאום הם באו מהחלון ולא מהדלת, אז הוא החזיק את החלון. יד פתחה את החלון של הממ"ד והזיזה את מסילת הברזל ויהב החזיק כנגדם את החלון. לא הייתה לנו ממש פרידה, זה היה מבט קצר ואני כבר ברחתי החוצה עם שייה".
לפני שנרצח, וינר הספיק לצלם את את סרטו האחרון ששמו "הגדת קיבוץ". וינר התעקש לסיים את הצילומים מהר לפני שאשתו תלד. השחקנים הם כולם חברי קיבוץ. השניים לימדו אותם משחק במשך חודש וחצי פעמיים בשבוע.