עד הרגע האחרון אי אפשר היה לדעת בוודאות אם הופעתו של אושר כהן בפארק הירקון אמש (חמישי) תתקיים כסדרה. הנחיות פיקוד העורף לציבור בישראל נותרו בעינן (כלומר, אין הנחיות מיוחדות), האיראנים וחיזבאללה ממשיכים לאיים בתגובה (כאילו המתנה מורטת עצבים היא לא נקמה מושלמת), המשטרה נפרסה במתחם הפארק בכוחות מתוגברים, ופרסומת למותג טיפוח שיער עם מיטב הדוגמניות והמשפיעניות התחלפה על המסכים הגדולים בתזכורת הכתומה של פיקוד העורף מה לעשות במצב של אזעקה (אין ממש מה, רק לשבת על הקרקע במשך עשר דקות). ובסופו של דבר, באיחור לא אופנתי של 57 דקות, עלה אושר כהן בפעם הראשונה על במת פארק הירקון.
הסיפור של אושר כהן מגלם התמדה, נחישות, משיכה בלתי נלאית למוזיקה, וחלום אחד שחייב מבחינתו להתגשם. "אושר מי?" אתם תוהים? אולי כדאי להתחיל עם כמה מילים על בן טיפוחיו של עומר אדם, שכמוהו הופיע על הבמה הגדולה בארץ בגיל 25 בלבד. הוא נולד וגדל בקריית ביאליק, ואביו אילן כהן הוא זמר בעצמו. הוא החל ללמוד לנגן בגיל צעיר מאוד, וכיום כבר שולט על מגוון כלים. בהופעה, לצד נבחרת מושקעת של נגנים, הוא הבליח על פסנתר לבן שהוצב במרכז הבמה לביצוע כובש של "מנגן ושר", ולפני כן גם הפגין יכולות ניגון על עוד.
"כמה מכם היו איתי מההתחלה?", שאל כהן את 50 אלף האנשים המיוזעים בקהל, שגילו הממוצע עמד על 20 בהערכה גסה. "זוכרים את ההתחלה?", הוא מתרפק בחיוך, ובצדק. כל הופעה או עלייה לבמה מול קהל שרכש כרטיסים כדי לצפות דווקא בך היא לא טבעית, או כפי שאומר הביטוי השחוק: זה לא מובן מאליו. אפשר לתהות כמה כבר הספיק לעשות ולעבור זמר צעיר ששמו לא בהכרח הולך לפניו, אבל הקול שלו מככב במצעדי הסטרימינג ותחנות הרדיו. הוא על הבמות מגיל 11, אז התייצב בעמדת הקלידן בהופעות שונות במועדונים בקריות, ובנעוריו גם החל לשיר ולחשוף את קולו הזמיר. הוא ניסה להתקבל ללהקה צבאית, אך לא הוזמן לאודישן. אחרי כמה חודשים במסגרת צה"לית, שבדרך כלל לא עומדת בקנה אחד עם מימוש תוכניות והגשמת חלומות, הוא נפקד משירות ובד בבד המשיך להופיע במועדונים בכל לילה - עד למעצרו. רגע לפני שהסגיר את עצמו, הוא הוציא את הסינגל "ברגעים שאת הולכת", ועל הצלחתו בעולם שבחוץ שמע מכלואים טריים שנקלטו בשורות הכלא הצבאי.
הבן של השכן
לקהלים צעירים יש בדרך כלל דרישות מאלילי הפופ שלהם, גם אם הן שטחיות. המעריצות של מרגי התחננו בפניו שיסתפר, לאחרים הפריע האיפור וחולצות הבטן הצמודות, ומדי פעם גם צצה ביקורת עניינית של אלו שביקשו ממנו לחזור ל"מרגי של פעם". כלומר, מרגי של "אנג'ל" הממכר. במקרה של אושר כהן, המראה החיצוני הוא נחלת העבר והעניין הוא השירים עצמם והם בלבד. כהן בקלות נראה כמו הבן של השכן או החבר לספסל הלימודים. הוא לא כוכב פופ ביי דה בוק, וזה כל היופי. בשנתיים האחרונות הוא עלה על גל של שירים מצליחים ופופולריים במיוחד כמו "חמישי שישי", "אהובי לב אדום", הדואט "אני פה" עם אודיה, "אהבה", "ככה וככה" ו"מנגן ושר". אותו סט ליסט הולך ומתארך סלל את דרכו לבמות גדולות כאמפי קיסריה, היכל מנורה במשך שלושה לילות ברציפות, והשיא, כאמור, פארק הירקון.
במהלך המופע הוא אירח את עדן חסון וליאור נרקיס, אך מה שמשך את תשומת ליבנו היה שיתוף הפעולה עם נגן הקמנצ'ה המוכשר מארק אליהו, שכתב בין היתר את הפסקול לסדרה "טהרן" ועבד עם עומר אדם ועידן רייכל. הביצוע המרגש ל"תרקדי", שיר המלחמה של אושר כהן, יצא פחות מחודש אחרי מתקפת חמאס ולווה בהופעה בקטעי וידאו של הזמר ברחבת פסטיבל המוזיקה "נובה", שהפך לגראונד זירו בטבח 7 באוקטובר. תוך כדי השיר, שלטים עם פנים ושמות של חללים שנהרגו בשבת השחורה הונפו בקהל, לזכר אותם צעירים חייכנים עם רוח נעורים וחיים שלמים שנגדעו ברגע. בקהל גם תועד אלמוג מאיר ג'אן, שנחטף ממסיבת הנובה וחולץ משבי חמאס בידי כוחות הביטחון.
לעיתים מרגיש שהכוכבים החמים של הרגע במוזיקה הישראלית נמצאים בתחרות לא רשמית מי יפתח ראשון הופעה בקיסריה, האנגר 11 או היכל מנורה, וכמובן מי יכריז ראשון על "סולד אאוט" יח"צני שהפך לחזות הכל. לכאורה, קל יותר היום לקטוף הישגים מסחריים מרשימים וקל יותר לפתוח הופעות באולמות והיכלים גדולים. הפריצות האחרונות במוזיקה הישראלית, אם מדובר באודיה, ששון איפרם שאולוב או אושר כהן, עושים את זה הרבה לפני זמרים ותיקים מהם ששוחים בתעשייה כבר שנים ועדיין מקווים להגיע לקיסריה בפעם הראשונה בקריירה.
עצם קיומה של הופעה בפארק הירקון לא בהכרח מעידה שהיא מתרחשת בזמן הנכון. אושר כהן שידר לפעמים שזה קרה מעט מוקדם מדי בשבילו. לקהל, שזיהה את רוב השירים מהאקורד הראשון, זה לא ממש שינה. הזמר הצעיר מתכוון לשמור על המומנטום ולהוכיח שהוא כאן כדי להישאר.