מחזה מוזיקלי על הנובה? "זה בא ממקום נקי, ממש לא פסטיגל"

השבוע דווח כי מחזה מוזיקלי חדש שעוסק בטבח בפסטיבל "נובה" יעלה על הבמות וישולבו בו כמה משירי המלחמה הבולטים שמלווים את הפסקול הישראלי מאז 7 באוקטובר. אחד מהם, לכאורה, הוא "חרבו דרבו" הלוחמני של נס וסטילה. המהלך הסו-קולד מסחרי עורר זעם ברשת, אלא שכעת מתברר שזה בכלל לא המקרה. היוצרת והמחזאית הדר גלרון מספרת על ההצגה "נמר על הגב", יצירת אנסמבל מקורית שהועלתה לאחרונה בבית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי" ועושה את דרכה לקהל הרחב.

במרכז ההצגה עומד גבריאל, צעיר חרדי שמנהל חיים כפולים, אשר נוסע עם חברתו החילונית ליה למסיבת הנובה בזמן שהוריו חושבים שהוא חוגג שמחת תורה בישיבה. הוא חוזר לבדו מהפסטיבל, לא מצליח לשחזר את מה שקרה אחרי שחווה מתקפת טרור בעת טריפ פסיכדלי, עד שהוא מתבשר על הירצחה. האם היחידנית של ליה, יהודייה ממוצא רוסי, נאלצת להתמודד לא רק עם מות בתה אלא גם עם הממסד הדתי שמטיל ספק ביהדותן ומחליט לקבור את הילדה מחוץ לגדר. חלק זה בעלילה מבוסס על סיפורה האמיתי של אלינה פלחטי, חיילת משוחררת, שנרצחה במסיבה ונקברה מחוץ לגדר בבית העלמין בבית שאן מפני שלא השלימה הליך גיור. בעקבות הסערה הציבורית, הרב הראשי של בית שאן יוסף יצחק לסרי הורה להסיר את גדר המתכת ולהנמיך את החומה שחצצה בין בית הקברות היהודי לחלקת הספקות שבה נטמנה גופתה של אלינה.

עוד במחזה משתתפת דמותה של גואה, שהייתה אמורה גם היא לרקוד בנובה אך שברה את הרגל ומסרה את הכרטיסים לחברתה ליה. שדים של רגשות אשמה רודפים אותה, ובמקביל התחושה כי ניצלה בהשגחה פרטית, ולכן היא מנסה לכפר על כך באמצעות התקרבות לדת.

הבמאית הדר גלרון מסבירה כי ההצגה באה להציג כמה נקודות מבט על סיפורו של דור שמעצב את זהותו מחדש בעקבות האסון. "נמר על הגב משקף בעיניי את המצב של בני ובנות הדור הזה, שמנסים להשתקם ולחיות את חייהם ככל הניתן, לצד הכחשה ותסמיני פוסט-טראומה שמקשים לחזור לתפקוד ולשגרת חיים".

"עלינו עם ההצגה לפני חודש בבית צבי וכל מי שצפה בה אמר שזה חייב לצאת החוצה", היא אומרת. "הזמנתי את המנהלים האומנותיים של כל התיאטראות הרפרטואריים, אבל לצערי כולם היו עסוקים ולא הגיעו. הזמנתי גם מפיק פרטי שראה והתרגש, ואמר שהתוכן מעורר מחשבה אבל מוזיקה יכולה לתרום אם אנחנו ניגשים לבמות כלליות יותר". בניגוד לדיווח הראשון על המחזה המוזיקלי, הדר מבהירה ש"חרבו דרבו" או "פחד אלוהים" של כפיר צפריר אינם חלק מרשימת השירים בהצגה, אלא "רק שירים שמכבדים את הנושא": "חשבנו על 'ואיך שלא' של אריאל זילבר, על שירים של חנן בן ארי ויסמין מועלם, אבל שום דבר עוד לא נסגר".

"מרגישים אנשים שקופים למערכת"

כחלק מתהליך העבודה על ההצגה היא נפגשה עם הדס שמל, יו"ר עמותת ילדי האור שמייצגת משפחות שכולות ממסיבות 7 באוקטובר, שאיבדה בעצמה את אחותה הגדולה שרון הירש וקיבלה על עצמה את המשימה לגדל את שלושת ילדיה. "אנחנו במרתון של חיים חדשים שבהם אנחנו לומדים להכיר את הילדים מכל הבחינות", היא אומרת. "הם גדלו בלי אבא בעשור האחרון ואמא שלהם, שרון, הייתה כל עולמם. אנחנו משפחה מלוכדת וזה מה שעוזר בהתמודדות שלנו, למרות שאנחנו האחים לא מוכרים כנפגעים וזה לא קל מבחינה כלכלית. גם לא קל להחזיר אותם למעגל של שגרה מסוימת, לפעמים הם לא קמים בטוב בבוקר וקשה לשמור על מסגרת בצורה כזו. המעמסה הנפשית היא גם עליי משום שאני צריכה להכיל את הכל".

גלרון גם נפגשה עם ניצולי נובה, ששיתפו בתחושותיהם: "הפרטים חוזרים אליהם לאט לאט והם מרגישים אנשים שקופים למערכת. הם אמרו לי שפתאום מישהו ראה אותם, ואת השאלות הקשות שעולות". הדס מוסיפה: "הרעיון של ההצגה ריגש אותנו ואנחנו יודעים שזה בא ממקום נקי. זו עוד דרך להנציח את הקורבנות ולנסות להראות את החור שנפער וההשלכות שאיתן מתמודדים המשפחות והחברים של הקורבנות. לכן זה נעשה בשותפות איתנו, עם המשפחות ועם ניצולי הנובה, וממש לא מדובר בפסטיגל. אנחנו נגיע לראות את ההצגה כשתעלה כדי לוודא שאין טריגרים ואף משפחה לא נפגעת".