לא רבים יודעים שהסרט "אפס ביחסי אנוש" שמיטיב להנציח את ההוויה הצה"לית בדמותו של בסיס שיזפון, למעשה לא צולם שם כלל. חלקים גדולים מהסרט צולמו בעיריית ערד, משום שבצה"ל לא אישרו לצלם את הסרט בבסיס אמיתי. השחקניות דאנה איבגי, נלי תגר ושני קליין יחד עם במאית הסרט טליה לביא חזרו אל הסט, עשור לאחר מכן.
איך זה לחזור ללוקיישן עשור אחרי?
דאנה: "זה כמו לבוא לגן ולגלות שהוא קטן יותר ממה שזכרת. המקום לא השתנה חוץ מהצמחייה, אבל פתאום זה נראה קטן יותר ברמות מאיך שזה נראה לי מלפני עשר שנים".
בהמשך הצילומים, הן החלו לשחזר את הסצנות האייקוניות מהסרט, כשדאנה נזכרת בקושי שהיה לה בצילום סצנת הגשת הקפה. "החזקתי ביד אחת מגש עם עוגיות וביד השנייה מגש עם כוסות קפה, זה היה כבד וזה היה מאתגר", היא מספרת.
נלי מוסיפה: "עשינו את זה בטייק, לא יודעת. דאנה עשתה את זה איכשהו".
"אפס ביחסי אנוש" הוא אחד הסרטים המצליחים והטובים שנוצרו כאן, סרט שמעמיד במרכזו פקידות שלישות מבסיס שיזפון שבדרום, אלה ששום סרט צבאי שנוצר לא ממש שם עליהן את הפוקוס. דאנה איבגי מגלמת את זוהר, מש"קית דואר מרדנית שמכורה לשולה המוקשים. נלי תגר היא דפי, משק"ית נייר וגריסה שחולמת לעבור לשרת בקריה. שני קליין היא רמה, קצינה מלאת מוטיבציה שלא זוכה להערכה.
טליה נזכרת: "סליחה שעשיתי לכן הרבה אודישנים לסרט הזה ושאתן עדיין כועסות, אבל באמת, בסופו של דבר זה הביא לקאסט מושלם - אתן".
השחקניות נזכרות בתקופת האודישנים שנמשכו חודשים ארוכים.
נלי: "אין ספק שהתפקיד הזה בסרט שינה את חיי".
שני: "הגעתי לאודישן הזה עם רצון גדול, זה התפקיד הראשון שלי בקולנוע, אני מאוהבת ברמה, זה בין האודישנים הראשונים בחיי".
דאנה: "אני חושבת שבסרט הזה התעסקנו בדברים שהם לא רגילים, מכל מיני זוויות, גם בנות בצבא שלא קיבלו התייחסות עד לזמן הזה בכלל הצורה הזאת, וגם כל העולם של הג'ובניקים. זה סרט ראוי על בנות בצבא שנלחמות את המלחמות שלהן והדרמות שלהן, אבל הסכנה הכי גדולה שלהן זה חתך מדף".
טליה: "נכון, זה על פקידות, זה על ג'ובניקיות, אבל רציתי לעשות אותו במסורת של סרטי מלחמה. זאת אומרת, שהסרט יכריז על עצמו, 'אני לא סרט קטן אני סרט גדול, אני מתרחש לאורך שנה, הדמויות לוקחות את עצמן ברצינות'".
"אפס ביחסי אנוש" הצליח להביא אל אולמות הקולנוע למעלה מ-600 אלף צופים - מספר שיא ב-25 השנים שקדמו לו. הסרט זכה בשישה פרסי אופיר ובשני פרסים יוקרתיים בפסטיבל טרייבקה בניו יורק: הסרט הטוב ביותר ובפרס הבמאית.
טליה: "אני זוכרת שהגעתי לטרייבקה והסדרנית אמרה בכניסה 'אין יותר כרטיסים לאפס ביחסי אנוש', זה נורא ריגש אותי, זה היה נשמע נורא קול".
כשאתן רואות עכשיו כתבות בטלוויזיה על טנקסטיות, לוחמות חי"ר, לוחמות שנמצאות בעזה, זה 180 מעלות של החיילות מהסרט.
נלי: "כשראיתי את הטנקיסטיות במלחמה הייתי עם דמעות בעיניים. כל אחת כזו היא פורצת דרך ובנות שרואות את זה יכולות להסתכל לאן אפשר להגיע. זה משנה להן משהו בתפיסה, וזה מאוד חשוב".
מנגד במקרה של התצפיתניות לא התייחסו להתרעות של החיילות.
דאנה: "זה מה שעובר לי בראש, השאלה אם היחס הוא אותו יחס, גם כשכבר יש שם מישהי. האם השינוי הוא באמת עמוק או אולי השינוי יגיע מהדבר הפלוטיקלי קורקט, הטכני הזה כביכול, ואחר כך יגיע הכבוד ההדדי".
נלי נזכרת בסצנת הקפה המפורסמת שבה החיילות מגישות קפה למפקדים הגברים בסרט. "חלף עשור מאז, זה המצב. הייתי רוצה להגיד שזה רק בצבא, שזו מערכת מיליטנטית, אבל זה בממשלה, סביב השולחן הזה של הקבינט המורחב, המוקטן, הרזה, השמן, עדיין מי שיושבים בשולחן זה בעיקר גברים, ואולי אולי יש אישה אחת".
טליה: "אם היינו רואים סביב שולחנות הדיונים והקבינט ואיפה שנלקחות החלטות 50 אחוז נשים ו-50 אחוז גברים, כמו שצריך להיות, אז היינו יכולים לדבר על זה שהנה, תראו עכשיו, רד למטה למטה בסולם והכי נמוך - שם לא הקשיבו לנשים, אבל כל זה לא יקרה בלי שלמעלה זה לא יהיה מובן מאליו שצריכים שיוויון".
אבל הסרט הצליח להביא להתחלה של שינוי, בצבא לפחות
שני: "הסרט עשה שינוי, שזה לא בטוח היה קורה אם לא הייתה טיפה איזושהי ביקורת על זה שבנות יכולות לעשות יותר בוודאות, תמיד ידענו את זה, אבל הן יכולות להתעקש על זה".
בעקבות אירועי 7 באוקטובר טליה לביא התחילה לעבוד על פרויקט שיעסוק בסיפורן של התצפיתניות ממוצב נחל עוז.
טליה: "כולנו נחשפנו לכל הזוועות והאסונות והטרגדיות שקרו פה. הסיפור הזה של התצפיתניות מאוד ערער אותי. לא יכולתי להפסיק לנסות לדעת על זה ומה היה שם בעצם. לפי העדויות שלהן אמרו להן, אתן העיניים, אתן לא המוח. זה דבר שהכאיב לי מאוד. זה פרויקט שהוא בתהליך והוא בפיתוח והוא בטח ייקח עוד קצת זמן".
לא ברור האם הסרט "אפס ביחסי אנוש" יותר מצחיק או עצוב. מה שבטוח, זה שהוא פורץ דרך. כזה שהצליח להפוך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית.
בעוד עשור נשב כאן יחד, נציין 20 שנה לסרט, מה ישתנה?
כולן מבקשות שהחטופים יהיו בבית - ושני מוסיפה, "אני מאחלת שהדבר הכי חשוב באותו הזמן יהיה 20 שנה לסרט, שזה יהיה הדבר היחיד הכי חשוב שנדבר עליו".
את ההצלחה הגדולה של "אפס ביחסי אנוש" החליטו לתרגם לפני כחמש שנים גם לגרסת הבמה, בתיאטרון בית ליסין. מחזמר שנחשב לאחד מהמצליחים שהיו כאן - כזה שהפך לקאלט כמו הסרט - וחגג כבר מעל 400 הצגות. משי קלינשטיין מגלמת את הדמות של דפי (אותה גילמה נלי תגר) ומגי אזרזר מגלמת את זוהר (שבסרט שיחקה דאנה איבגי).
ההצגה הזאת הפכה לאירוע תרבותי גדול, אנשים רואים אותה שוב ושוב ושוב.
משי: "תקשיב, זה מטורף. אנחנו רואים את האנשים בקהל מזיזים את השפתיים יחד איתנו ועושים איתנו את התנועות. עשינו מעל 400 הצגות, אני לא קולטת את זה – הקהל אוהב את זה וחוזר שוב".
מגי, זה נכון שאת עשית אודישן לסרט עצמו, לתפקיד שבסוף דאנה איבגי קיבלה – אותו התפקיד שאת עושה היום בהצגה?
מגי: "כמעט כל בנות הגיל שלנו נבחנו לסרט הזה. זה נכון, אני נבחנתי לתפקיד של זוהר וכשראיתי את הסרט הזה לראשונה כל כך קינאתי בהן, רציתי להיות ניצבת, רציתי להיות המדים של הסרט הזה. ולא תיארתי לעצמי שיום אחד ציפי פינס (מנהלת תיאטרון בית ליסין) תבוא אליי ותגיד לי שמעלים את אפס ביחסי אנוש על הבמות. אני רוצה לגלם את זוהר לנצח".