"תפסת אותי ברגע מיוחד", משתף תובל חיים, אחיו של יותם חיים, שנורה למוות בידי כוח צה"ל לאחר שהצליח להימלט עם אלון שמריז וסאמר פואד אל-טלאלקה משבי חמאס ברצועת עזה. שלושתם נהרגו כשזוהו בטעות כאיום. "בדיוק קראתי ידיעה על החטוף קאיד פרחאן אלקאדי שאותר במנהרה וחולץ בידי חיילים. כשאני שומע על חילוץ של חטופים חיים, אני ישר חוזר אחורה, ל-15 בדצמבר, ושואל את עצמי למה זה לא קרה לנו. זה היה כל-כך קרוב. מקודם עישנתי סיגריה בחוץ ונחת לידי פרפר כתום. הוא נשאר לידי במשך כמה דקות מבלי לזוז. אף פעם לא קרה לי דבר כזה. המשפחה שלי ואני שמחים בכל פעם כשנודע על חילוץ של חטופים, אבל זה גם מפיל אותנו לתוך תחושות נוראיות. אני מנסה להימנע משאלות כמו למה ואיך זה קרה".
הסיבה שלשמה התכנסנו היא לשוחח על שיר לזכר יותם שהוציא תובל הבוקר (שני) עם להקתו "פולקעס", שמנגנת מוזיקת כליזמר בלקני ומופיעה ברחבי העולם. הסינגל "כנפי רוח", למילותיו של הרב קוק ובשיתוף פעולה עם ברי סחרוף, הוא הסינגל הראשון מתוך אלבום שיראה אור בהמשך ויכיל טקסטים ולחנים מקוריים של תובל.
"כנפי רוח"
מילים: הרב קוק
בן אדם,
עלה למעלה, עלה.
עלה למעלה, עלה, בן אדם.
עלה, למעלה עלה.
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ,
יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ,
כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אֶל תכחש בָּם,
פֶּן יכחשו לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם – דרוש, בן אדם,
ויימצאו לך מיד.
כשהשמיים נפלו באותה שבת שחורה, גם המנגינה של תובל בן ה-32 נקטעה. "פולקעס הוקמה ב-2018 בקורס למוזיקה בלקנית של אייל תלמודי בבית הספר למוזיקה ושקט בירושלים", הוא פותח. "התחלנו לכתוב ביחד חומרים, להקליט ולהופיע בבמות שונות בארץ ובעולם, בין היתר בפסטיבל סיגט בבודפשט ובטור פסטיבלי ג'אז בקנדה".
"ב-7 באוקטובר הכול נעצר והתהפך", הוא משחזר. "הפסקתי את הפעילות שלי, וכל העשייה התמקדה באחי יותם שנחטף. מצבי הנפשי היה גרוע בשבועות הראשונים, ומטפלת שהגיעה לעזור לי שאלה אותי מה התחביבים שלי. אמרתי לה שאני מוזיקאי ואוהב לנגן. היא נתנה לי משימה לעשות משהו בשביל עצמי. קראתי לחברים, ושבוע אחרי 7.10 התחלנו לנגן. זו הייתה הדרך שלנו לפרוק ולהתפלל בתקופה שבה יותם היה חטוף. הרגשנו שהוא מקבל את האנרגיות שלנו. קרה מה שקרה ב-15 בדצמבר, ואז שוב לא יכולתי לגעת במוזיקה. הייתי מתחיל לבכות עם כל צליל ששמעתי, וכשניגשתי לתופים חשבתי שאני בוגד ביותם. שאסור לעשות דברים שעושים לי טוב".
באותם ימים תובל נצמד לאימו איריס וסייע לה בהרצאות בפני קהילות שונות בארץ ובעולם על מנת להעלות מודעות לסיפורו של יותם. "העשייה עם אמא הרימה אותי קצת על הרגליים", הוא אומר. "היא הייתה פעילה מאוד ואני הרגשתי אחריות להתייצב לצידה במקום לצלול לדיכאון. לנגן עדיין לא יכולתי, עד שחודש אחרי התקרית ברצועה קיבלתי הודעה ממספר שאני לא מכיר. בזמנו המון אנשים פנו אליי ורצו לעשות משהו טוב למען ההנצחה של יותם. אחד מהם היה גיא דוידוב, יוצר מוזיקה אלקטרונית, ששלח לי קטע מתוך מופע שאליו הוא התכונן במועדון 'כולי עלמא' בתל אביב. זה היה רמיקס לשיר 'חלליות' של ברי סחרוף שהוא הוציא לפני כמה שנים בעזרת הניהול של ברי".
"גיא רצה לשלב קטע תיפוף מיוחד של יותם תוך כדי ניגון הרמיקס בהופעה, אז הוא לקח כל מיני קטעים מחשבון הטיקטוק שלו והדביק אותם. הסתכלתי על זה וממש התרגשתי. הוא לא ידע שאני גם מתופף בעצמי ואמרתי לו שאני רוצה לבוא ולנגן את הקטע ביחד עם יותם. כל העניין עם מוזיקה הטריד אותי והיה לי קשה מאוד. כמה ימים לפני, חלמתי שחבר מנסה לשכנע אותי לחזור לנגן בזמן שאנחנו נוסעים בדרך להופעה ויותם יושב לידי ברכב. ככה החלום נגמר, ואז קיבלתי את ההודעה מגיא. זו הייתה הפעם הראשונה שחזרתי לנגן, והרגשתי שרק עם יותם זה יכול לקרות".
"בלי להתאמן ובלי כלום, גררתי את עצמי לכולי עלמא", הוא מספר. "זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית אחרי שיותם נהרג. עליתי לבמה וניגנתי את הקטע על התופים כשבקהל נכחו אבא שלי, אחותי וכמה חברים של יותם. כולם בכו וזה היה מאוד מרגש. אחר-כך אבא שלי שלח את הסרטון למנהלת של ברי, היא הראתה לו, ואז ברי הזמין אותי להופעה באמפי שוני כדי לנגן איתו ועם הלהקה את 'חלליות'. הערב הזה נתן לי עוד יותר את הדחיפה לחזור למוזיקה והזכיר לי שלשם אני שייך. היה חיבור טוב ועמוק עם הצוות של ברי, עם הנגנים והבסיסט בנו הנדלר, שזה היה חלום שלי לנגן איתו והוא עובד איתי על כל האלבום".
בחודשים הראשונים למלחמה היה קשה מאוד להאזין למוזיקה, שנשמעה לפעמים כמו רעש בלתי נסבל. אתה מספר שמוזיקה היא מקור הכוח, וזו אולי עוד תזכורת ליכולת המאגית שלה. שבזכותה אפשר להחזיק מעמד.
"היה מורכב מאוד לחזור, אבל אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיה. המוזיקה עזרה לי, למשפחה, ואנחנו יודעים שגם ליותם. וויצ'אן טמטונג, שהוחזק איתו בשבי, סיפר לנו שהוא תופף על הגוף ועל הרצפה, שאלון שמריז שר וזה דבר שהעלה להם את המורל. אנחנו משפחה מוזיקלית, ומוזיקה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. אמרתי לעצמי שהם לקחו לנו את יותם, אבל את המוזיקה הם לא יכולים לקחת ממני. מה שנשאר מהאנרגיה שלנו הלך למוזיקה, והיינו בתחושה שעוד מעט תגיע עסקה ועוד קצת יותם חוזר".
למרות האסון הכבד, תובל מספר כי משפחתו ניסתה להיאחז במסרים חיוביים: "הייתי בבור שחור גדול, ובמהלך השבעה אנשים אמרו לנו שאולי לא נבין את זה עכשיו - אבל יותם גיבור. לא הסתכלנו על זה ככה בהתחלה, ואחר-כך דיברנו על מעשה הגבורה שלו שאף אחד במדינה לא ישכח. יותם תמיד התבייש שהוא לא התגייס בגלל ההתמודדויות הנפשיות שלו, וזו הייתה כנראה סגירת מעגל מבחינתו. הוא יצא מהשבי בתחושה של 'אני ניצחתי. הנה, ברחתי מחמאס ואני חוזר הביתה'. ככה הוא עזב את העולם הזה, ובשבילנו זה אומר המון".
"יותם יצא מהשבי בתחושה של 'אני ניצחתי. הנה, ברחתי מחמאס ואני חוזר הביתה'. ככה הוא עזב את העולם הזה, ובשבילנו זה אומר המון"
מה בעיקר התחושות שלך מאז האסון? כעס, תסכול, עצב? גם וגם וגם?
"בחודשים הראשונים הכעס והתסכול הציפו אותי. לא הייתי מסוגל שאנשים ידברו איתי על זה, ובשבעה תלינו שלט שבו ביקשנו לא לדבר על מה שקרה ולא לבוא על מדים. אנשים היו בהלם כשהגיעו וראו את הפתק הזה שמבקש לא לדבר על נסיבות המוות אלא רק דברים טובים על יותם".
"ככל שהזמן עבר והתגלו עוד פרטים בתחקיר, זה היה קשה ומתסכל. בסוף, הבנתי שזה עניין של בחירה איך אני רואה את הסיפור הזה ואת המציאות. הרבה בזכות הפעילות עם אמא שלי בהרצאות, נדבקתי ממנה בצורת החשיבה החיובית. אם תסתכל על המציאות כמו שהיא, והיא רעה ושחורה, אז אין לך סיכוי להינצל. אתה מחליט איך אתה מספר את הסיפור שלך ואף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילך. בן הזוג שלי היה לידי כשקראתי על החילוץ של קאיד פרחאן אלקאדי, והוא תהה איך זיהו אותו. אמרתי לו שזה בזכות יותם. בזכות יותם והמקרה שלו, חיים של אנשים אחרים ניצלים. מאז הסוויץ' שעשיתי יש נפילות פה ושם, אבל אני לא חי בתודעת כעס וזה לא משתלט עליי. אני הולך למטפלת באופן קבוע והיא דמות משמעותית שנכנסה לחיים שלי".
אתה מספר על החשיבה החיובית של אמא שלך, ואני נזכר באמירה האומללה נגדה: "זורחת מאז שירו בבנה". איך הגבת לזה?
"חשבתי שאני מתעצבן, אבל זה היה עלוב כל כך. אני יודע מי זו אמא שלי, וכמה חיבוק ואהבה אנחנו מקבלים מהעם. זה לא הזיז לי או לה. היא לא לקחה את זה קשה מדי. התגובה שלה הייתה מדהימה בעיניי, ואותו מורה התנצל אחר כך והם ישבו יחד בבית קפה".
כמה ימים אחרי ההופעה עם ברי סחרוף, לתובל עלה רעיון: להוציא גרסה משותפת לשיר "כנפי רוח" ביחד עם ברי ולהקת "פולקעס" שבהובלתו. "תוך יומיים ברי היה בעניין ויצאנו לדרך", הוא אומר, ומנמק את הבחירה בשיר. "זה שיר שגיליתי אחרי 7 באוקטובר במסע עם אמא שלי. היא נהגה להשמיע אותו בהרצאות, והמילים התחברו להתמודדות עם הקשיים ולמסר שיותם לא נפל - הוא עלה. זה שיר גבורה לכל אחד ויכול להשפיע על כל אחד".
הופעת הבכורה עם הסינגל תתקיים ב-12 בספטמבר בפסטיבל "מגדה" שבמועצה האזורית מגידו, במהלכו גם ישתלבו אומנים מהעוטף ומהצפון. ב-14 באוקטובר להקת "פולקעס" תבצע עם ברי את השיר באירוע הנצחה לזכרו של יותם במועדון הגריי בתל אביב. "אמא שלי תקיים הרצאה בליווי מוזיקלי של 'פולקעס', ברי והנגן אליסף בשארי, חבר טוב שלי שליווה אותנו מאז החטיפה ועד היום", הוא מציין.
"אנשים אומרים לי 'נעים להכיר וחבל שבנסיבות כאלה', אבל מרגיש לי שיותם הביא אותם אליי וסימן לי. זה לא קרה סתם. זו המציאות ואי אפשר לשנות אותה. לאותם אנשים אני אומר - לא הייתי מכיר אתכם לולא המצב הזה, ויכול להיות שהייתי נשאר במצב רע אם לא היינו מכירים. אני מאמין שיותם שולח אליי אנשים, וכשהייתי באולפן עם ברי זה נתן לי אור. לפעמים אתה שוכח בשביל מה לחיות בכלל, ואז ברי נתן בראש וכל הלהקה שלי התרגשה להיות איתו. אמרתי לו תודה, והוא אמר לי 'איזה כיף להיזכר שיש לך כנפיים' ואז התחלתי לבכות".
"כנפי רוח" הוא סינגל ראשון מתוך אלבום עם שירים ולחנים מקוריים של תובל שיראה אור בהמשך. "הרבה פעמים משהו מתפרץ ממני, אני כותב אותו, ואז אני חושב שזה יותם ולא אני", הוא אומר. "אני מבטא את ההתמודדות שלי ביחד עם הסיפור שלו. השיר הבא שייצא נקרא Dancing in the Sky והוא נכתב לזכר יותם והאחים יובל ונועם רביע ממושב ישע, שני חברים שלי שנרצחו במסיבת הפסיידאק שהתקיימה באותה שבת בין הקיבוצים ניר עוז ונירים. זה שיר שמדבר על הכוח של המוזיקה, על המעשה של יותם, ואיך הכול יכול להיגמר ברגע. הם רוקדים עכשיו בשמיים, ואנחנו נרקוד איתם מכאן. גם אנחנו צריכים להמשיך לרקוד וליהנות".
השיחה עם תובל נערכה לפני שנודע על חילוץ גופותיהם של אלמוג סרוסי, אלכס לובנוב, כרמל גת, עדן ירושלמי, אורי דנינו והירש גולדברג-פולין ממנהרה ברפיח. הם נחטפו כולם בחיים, שרדו כמעט 11 חודשים בשבי, ונרצחו בימים האחרונים. "השיר היה אמור לצאת אתמול, אבל החלטתי לדחות כדי לתת את המקום רק למשפחות ולאירוע הנוראי. אני בעצמי חוויתי את זה באופן קשה מאוד, ובשנייה חזרתי אחורה ליום השחור שהודיעו לנו על יותם. האירועים מזכירים אחד את השני, אבל כשזה קרה לנו הייתי מנותק לגמרי מהתקשורת ומהאינסטגרם. הפעם הייתי חשוף והרגשתי שאין שום תקווה, ששום דבר לא שווה ואולי לא כדאי לי להוציא את השיר. אני כן העליתי אותו בגלל אותה נקודה שכל אדם, במיוחד בימים האלה, יכול למצוא בו מקום לפרוק את הכאב דרך מוזיקה. זה מה שעוזר לי, לקבל קצת כוחות ותקווה".