ג'יי למוטה מבינה למה הפופ המסחרי עדיין לא מצא את מקומו באוזן הישראלית מאז שהחלה המלחמה. "יש משהו במצבים קיצוניים, שמה שמשנה זו מידת הכנות של האדם שעומד מולך", היא אומרת. "גם במוזיקה, נעשינו הרבה יותר רגישים ומודעים לחומרים שאנחנו צורכים. תראה מה קורה, בפלייליסטים מככבים שמות שלא הכרנו בכלל עד לאחרונה. מרגיש שזו פאזה חדשה של מוזיקה שמבוססת לא רק על תקציבים ויצירה מלאכותית במעבדה, אלא גם על רגש וסיפורים אנושיים. אני סמכתי על זה שהסיפור האישי שלי הוא כן מספיק כדי להניח אותו בידי הקהל בימים הרגישים האלה".
"אסולין", אלבומה החדש של רותם אלג'ם אסולין, שיוצרת ומופיעה תחת שם הבמה ג'יי למוטה, הוא מועמד ראוי לאלבום הפופ המלהיב של השנה - וזו לא הייתה שנה שעשתה חסד עם הפופ הישראלי. על רקע המלחמה הנמשכת ומצב הרוח הלאומי הירוד, אותם זמרי ולהיטי מיינסטרים שהורגלנו לשמוע באופן תדיר כאילו התאדו מהרדיו ומהפלייליסטים. אנחנו בשבוע השני ליולי, ועדיין לא ניתן להכריז על המרענן הרשמי של הקיץ הישראלי, חרף חזרתו בחודשים האחרונים של הביט המרקיד למרכז הרחבה. לא נועה קירל ולא אנה זק עלו על הנוסחה שתוביל אותן שוב לראש המצעדים, ויוצא מן הכלל באותה הקטגוריה היה הלהיט "נאדי באדי" של שחר טבוך ואגם בוחבוט.
כמו במקרה של יוצרים רבים, הכוונה של ג'יי למוטה (33) לשחרר את אלבומה בנובמבר האחרון לא מומשה, ויציאתו נדחתה למרץ. "ככל שעבר הזמן, היה חשש גדול שההקשר שגוי והטיימינג גרוע. אולי נחכה", היא מספרת. "בעטיפת האלבום, שצילמנו באפריל בשנה שעברה, אני עונדת שרשרת מגן דוד ותליון 'חי', ויש לי עגילים עם חרבות מברזל. הרלוונטיות של הסממנים הבהילה אותי, אבל מצד שני הצוות שלי חשש שהאלבום עצמו יתפייד. שהמאזינים יחשבו שמגישים להם אותו כשהם עדיין לא מוכנים. עם כל החששות, סמכתי על האינטואיציה האישית שלי ובמרץ האחרון האלבום יצא בסופו של דבר. זו אני, זה מה שעובר עליי, ואני מזמינה את הקהל לסיפור חיי. זה כמו לכתוב ביומן. יש עיתוי מסוים לשתף דברים שכתבת בו?"
שם האלבום כשם משפחתה של אימה של רותם בנעוריה. אחרי שורה של אלבומים באנגלית שכתבה והפיקה בשמונה השנים שבהן התגוררה בברלין, שבה רותם לישראל עם פרוץ משבר הקורונה ועבדה על "ככה שמעתי", אלבומה הראשון בעברית שנשמע כמעט כמו יוצרת טרייה שהוציאה זה עתה אלבום בכורה בתולי. כעבור שנתיים הגיע האלבום שלשמו התכנסנו, ויש לה מה לומר על הפערים הליריים והמלודיים שנשמעים היטב ביניהם, בוודאי בהשוואה לאלבומים שיצרה בגולה. "חלק גדול מהזהות שלי זה אסולין", היא אומרת במלעיל. "מעבר למחווה שרציתי לתת למשפחה של אימא שלי, זה שם כל כך חזק בעיניי שמעורר הרבה תחושות. במבט לאחור, אני נזכרת בסדרה 'הבורר' ובבני משפחת אסולין שכיכבו בה. נורא חששתי בתור ילדה שצפתה בזה. היה בי חשש שישליכו את זה עליי, שיתייחסו אליי בבושה או שיבינו אותי לא נכון בגלל סטיגמה חברתית".
את יכולה להצביע על תקרית מסוימת?
"בראש שלי פחדתי שיחשבו שגם אני בת למשפחת 'הבורר'. כילדה אמרתי לעצמי - בואי נצניע את המזרחיות. אני ממוצא מרוקאי משני הצדדים, אבל בגלל שגדלתי בחולון והתחנכתי בסביבה אשכנזית מבחינה אומנותית ואינטלקטואלית בתל אביב, והייתי טיפוס שרצה להוכיח את עצמו, הרגשתי צורך להצניע את התרבות הזו שבי".
איך עושים את זה?
"אלה ניואנסים קטנים שיכולתי לזהות רק בדיעבד. זכורה לי למשל חוויה שהגננת אמרה: 'כל ילד יחזור הביתה וישאל את ההורים מאיפה המשפחה עלתה לארץ'. אני זוכרת שהלכתי הביתה וחששתי לומר שאנחנו מרוקאים. לצורך העניין, הווליום שאימא שלי מדברת בו".
"ברלין קיררה אותך. את מופיעה מסודר מדי"
השורה "ילדה טובה, אוהבת ג'אז" בשיר "נתראה בשבוע הבא", המושפע מסצנת הקלאבינג של ראשית שנות ה-2000, מתייחסת לצעדיה הראשונים במוזיקת ג'אז כמי שלמדה פיתוח קול ופסנתר בקונסרבטוריון "שטריקר" בתל אביב. "כשהופעתי בברלין לפני שנתיים, אופירי (שם הבמה של הראפר אופיר יוגב שהפיק איתה את "אסולין") ראה אותי ואמר לי אחרי ההופעה: 'תקשיבי, איזה יופי את מופיעה אבל ברלין קיררה אותך. את מופיעה מסודר מדי'". ההארה של אופירי מתכתבת עם שורה אחרת בשיר הנושא של האלבום שבו היא שרה: "כמו פרק בבורר, כולם צועקים ומתפייסים מהר רציתי משהו אחר / היום אני גדולה, מאופקת וקרה נשמע נורא, אין ברירה".
"לקחתי את הפידבק ברצינות ואמרתי לאופירי שאני רוצה שנפיק אלבום עם שם המשפחה שלי", היא נזכרת. "עדיין לא ידעתי איך הוא יישמע ועוד לא נכתב אפילו שיר אחד, אבל הרגשתי שהוא זיהה את הניצוץ החולון-בת-ימי שבי שלא קיבל ביטוי. הקונספט הוא חזרה הביתה, ממבוכה להשלמה".
"במבט לאחור, אני נזכרת בסדרה 'הבורר' ובבני משפחת אסולין שכיכבו בה. נורא חששתי בתור ילדה שצפתה בזה. היה בי חשש שישליכו את זה עליי, שיתייחסו אליי בבושה או שיבינו אותי לא נכון"
לברלין היא היגרה לפני עשור בדיוק, עם תחילת מבצע "צוק איתן", שהיקפו מתגמד לעומת המלחמה הנמשכת בעזה בתשעת החודשים האחרונים. גם בצל המצב הביטחוני הקיים בדרום ובצפון, היא לא מתחרטת על חזרתה לארץ: "המסע באירופה היה חשוב ומלמד, אבל זה גם היה זעזוע. יש ישראלים שחושבים שאם הם יברחו מכאן אז הם בהכרח ישכחו מהמקום הזה ויהיו להם חיים נפלאים ביעד אחר. זה באמת יכול לקרות, אבל לי קרה דווקא ההפך".
"בצל המבצע בארץ אני זוכרת את ההרגשה רגע לפני. 'איזה מזל שאני עוברת'. בסופו של דבר, הייתי מתעוררת בברלין עם קול של אזעקות בראש שלי, בתחושה של דיסאוריינטציה שבה לא הבנתי איפה אני נמצאת. למרות הקשיים הרבים בישראל, אני מרגישה שהרבה יותר קל לי להתנהל כאן. אנגלית זה החלק הקל, אבל הבירוקרטיה הגרמנית? אי אפשר לתאר. הקור, האיפוק ותחושת הלבד והניכור הפיזי והאנושי לא הניחו לי, הקורונה בדיוק הכתה והבנתי שזה הולך לקחת זמן, אז לא הייתה ברירה. אומנם הרגשתי שאני יכולה לפתח אחלה של קריירה באירופה, אבל באותה נשימה היה לי חלק חסר בפאזל וזה החיבור לשורשים והיצירה בעברית".
"אם לא הייתי עושה את זה, הייתי נשארת בברלין עוד עשר שנים וזה כבר עלול היה שלא לקרות", היא טוענת. "אחרי כמה חודשים בישראל כבר ידעתי שאין מצב שאני חוזרת. החום האנושי והתרבותי זה דבר שלא יכולתי לוותר עליו, ועדיין יש לנו דרך ארוכה לעבור כחברה כדי לראות אחד את השנייה ולחיות כאן חיים טובים יותר. גם המרחק במשך שנים מהמשפחה שלי השפיע עליי, ופחדתי שאתחרט בעתיד שלא השקעתי יותר ביחסים האלה. האנשים האלה עלו ממרוקו, שלחו אותם לצריפים בקריית אתא והם עבדו כדי להגיע לתל אביב. הדור שלנו גדל על מגש של כסף וקיבלנו את המקום שלנו, זה לא מובן מאליו".
"יש ישראלים שחושבים שאם הם יברחו מכאן אז הם בהכרח ישכחו מהמקום הזה ויהיו להם חיים נפלאים. זה באמת יכול לקרות, אבל לי קרה דווקא ההפך"
באופן מפתיע, במקביל לשהייתה בברלין, למוטה טיפחה לעצמה קהילת מעריצים לא מבוטלת ביפן, שמכירה אותה בשם במה נוסף: "סוזומה" (דרור ביפנית). "תמיד רציתי להופיע ביפן. בדירה שלי בברלין אפילו היה לי פתק על הקיר עם המסר הזה שקמתי איתו בכל בוקר והמשכתי את היום", היא מסבירה איך נחשפה דווקא שם. "כששחררתי את הפרויקט הראשון שלי תחת השם ג'יי למוטה Suzume, שם שנתן לי חבר שהוא מעצב יפני, אז הלייבל שלי קידם את האלבום וזה עורר עניין מסוים בטוקיו. אפילו עוד לפני שהוצאתי אותו, לייבל היפ הופ יפני התעניין במוזיקה שלי".
חודש אחרי שהאלבום יצא לאוויר העולם, שדרן רדיו מוכר ביפן הציג את סוזומה בתוכנית, סיפר אודותיה והשמיע טעימה מהמוזיקה שלה. "יום למוחרת קיבלתי ערימות של טלפונים ומיילים של 'את לא מבינה מי ניגן אותך ביפן'. אפילו שגרירות ישראל בטוקיו יצרה איתי קשר, ולי לא היה מושג. בהמשך גם הגעתי לטור והיה אשכרה קהל שקנה כרטיסים ובא לראות אותי. הייתי ביפן כבר ארבע פעמים, ואפשר לומר שזה הקהל הראשון שהימר עליי".
"קיבלתי ערימות של טלפונים ומיילים של 'את לא מבינה מי ניגן אותך ביפן'. אפילו השגרירות בטוקיו יצרה איתי קשר"
בחזרה ל"אסולין". באלבומה האחרון היא יצרה בילד-אפ למימונה המסורתית של המשפחה בצורת המסיבה הכי שווה בעיר שאתם רוצים להיות בה. "אין כזה בחו"ל, אין כזה בברלין", היא שרה. אלא שהשנה בחרו במשפחת אסולין שלא לציין את החג של יוצאי מרוקו בעקבות הירצחו של גל דנגורי, קרוב משפחתה של רותם, במסיבה ברעים. "גל, בן דוד שלי מדרגה שנייה, חגג איתנו במימונה הקודמת והשנה המימונה ישבה למשפחה שלי כמו עצם בגרון עד שהם קיבלו את ההחלטה שאי אפשר לעשות אותה".
"גל בכלל לא רצה לנסוע לנובה", היא מספרת. "הוא נסע עם חברים כדי לשמוע די-ג'יי מסוים מדרום אמריקה שניגן באותו הלילה. כשהחלה המתקפה בבוקר הוא שלח לאימא שלו, איבון, את המיקום שבו הוא נמצא וכתב לה שיש מחבלים בסביבה. איבון מתנדבת במד"א אז היא יצאה לדרך עם עוד שני חברים שנסעו איתה אל התופת עד שהיא מצאה את הגופות שלו ושל חברים שלו ואספה אותן. אז המימונה של אסולין לא התקיימה השנה, וכל מי שאחראי להרמות ולאווירה היה באבל. המימונה בשבילנו זה פארטי טיים. אוהבים אצלנו חפלות במשפחה וזו הזדמנות לעוד כוס של ערק, להיפגש ולהיות ביחד, אבל הפעם זה היה בלתי אפשרי".
לפני שבועיים הוציאה למוטה קליפ לאחד השירים הבולטים באלבום, "חרטטי בביטחון", אפשר גם "חרטטיטיס", שהוכתר לאחד מלהיטי הטיקטוק הוויראליים של הרגע. בכל זאת, השיר עצמו מזמין את המאזינים והמאזינות לאתגר שבו הם מעלים גרסה מאולתרת משלהם למהו חרטוט בעיניכם. אין חוקים, רק "חרטוט טרי ונטול אשמה כמו שר בממשלה".
"אופירי רצה שנעשה משהו ישראלי אבל מוגזם", היא מסבירה, "האולפן שלנו ממוקם סמוך לצומת קפלן בתל אביב ובאותם ימים התקיימה המחאה נגד המהפכה המשפטית. שמענו את קולות המפגינים מהסטודיו, והאווירה הייתה קצת כבדה כי אופירי היה מעורב רגשית במחאה. הוא הציע לי שנכתוב שיר על לחרטט בביטחון והרעיון התחיל במשפט 'חרטטי עם כל הנשמה כמו שר בממשלה'".
למוטה, ששמה קיבל השראה מג'ייק למוטה, לשעבר אלוף העולם באגרוף במשקל בינוני, נתנה להשראה אחרת לחלחל ביצירת השיר המדובר: "אמרתי לאופירי שאני רוצה להרגיש כאילו קובי אוז איתנו באולפן. למען האמת, רציתי לארח אותו בשיר ואפילו יצרתי קשר עם המנהלים שלו, אבל הוא היה עסוק בפרויקטים אחרים. מבחינתי קובי אוז עדיין נמצא שם כרעיון כי יש משהו בדנ"א הישראלי הזה, ב'חיים שלך בלאפה' (האלבום התקדימי של להקת טיפקס מ-1995) ששבה את ליבי והייתי צמאה לחקור. אז ישבתי באולפן ודמיינתי שאני קובי אוז".
הוא שמע את השיר?
"אין לי מושג. אני עדיין חולמת לשתף איתו פעולה".
לרותם אין בעיה להודות: היא לא כיוונה לכך שהשיר ימצא חן בעיני עורכים מוזיקליים בתחנות הרדיו, אלא לעורר את גולשי טיקטוק ולהשתמש בחשיפה ההכרחית כנראה שמספקת הרשת. "השנה החלטתי שאחד הדברים שאני מתכוונת לשים עליהם פוקוס הוא טיקטוק ולכן אעשה כל מה שאני יכולה כדי להבין איך אני מתווכת באמצעותה את השירים שלי", היא אומרת.
כי זו במה נחוצה או פלטפורמה לא מזיקה?
"זו פלטפורמה מעולה להגיע לאנשים שלא בהכרח במעגל שלך ולתת להם להיחשף ליצירה שלך. יש המון עניינים שצריך לדאוג להם בקריירה: שירים, הפקה, צוות, סטייל, צילום, עריכה, והיום גם טיקטוק ואינסטגרם. הוויז'ן שלי כאומנית זה לתקשר עם אנשים והחלום שלי הוא קהל אמיתי בישראל. שיהיו מי שירצו לעשות איתי את הדרך. כדי לבסס דבר כזה, צריך להגיע אל הקהל מכל מיני זוויות".
איך מייעדים שיר לטיקטוק?
"האסטרטגיה הייתה להתרכז בשיר אחד מתוך האלבום. כשהייתי בברלין לפני חודשיים בסיבוב הופעות לקידום האלבום, ישבתי עם עצמי ותהיתי - טוב, מה זה לחרטט בביטחון? בזמן שהרכב הנגנים שלי לידי, הנחתי את הטלפון מולי, פתחתי את הטיקטוק וצילמתי סרטון עם השיר שקיבל המון תגובות. אי אפשר לתאר את חוסר הביטחון העצמי שאומן חווה לפעמים, ועל זה בדיוק השיר, שבא לומר: תסמכי על עצמך, חרטטי. בעיקר חיפשתי דרך לבטא את התרבות החדשה בארץ שאני מרגישה חלק ממנה, מגל של אומנים שהם פיוז'ן של טעמים רבים. אין זמרות כמו שרית חדד מבחינתי, והיו תקופות ששכחתי כמה זה טוב. עכשיו אני רוצה לחזור לתשוקה של אותה ילדה שהקשיבה למוזיקה הזו".
@j.lamotta.suzume Replying to @Anael מי עוד לא חרטטה היום?? ♀️♀️♀️ #חרטטיבבטחון #אסולין #מיוזיקטוק ♬ חרטטי בביטחון - J.Lamotta
במאי היא חזרה לגרמניה לקדם את האלבום בסיבוב הופעות. רק נותר לתהות איך קהל גרמני מגיב לניחוחות האוריינטליים שמעלים אותם שירים וטקסטים, בהשוואה לחומרים הקודמים שסיפקה הזמרת, ועוד בעברית. "הקהל התרומם ביחד איתי וזה בכלל לא שינה להם שהם לא מבינים את המילים", היא מעידה. זה סיבוב ההופעות השני של ג'יי למוטה מאז פרוץ המלחמה כאשר מסעה הקודם ברחבי גרמניה היה בנובמבר, כשבעולם עוד גילו מידה של סלחנות וסולידריות עם ישראלים אחרי המתקפה הברברית שבה פתח חמאס. היא הרגישה את ההבדל על בשרה. "בנובמבר הקהל היה דבר אחד ובמאי הקהל היה דבר אחר, עד כדי כך שבסיבוב האחרון הייתה לי הרגשה שאנחנו נפרדים לעת עתה".
"היו גרמנים ואירופים, אבל מי שבאו אליי בסוף ההופעה עם דמעות בעיניים היו ישראלים שאמרו לי 'תודה שאת מגיעה עד למינכן או להמבורג ושרה בעברית. את לא מבינה מה זה עושה לנו'. אני באמת לא יודעת מה זה להיות ישראלית באירופה בימים אלה, אבל כן חוויתי כמה סיטואציות מאוד לא נוחות ולא נעימות שהרגשתי שמסמנים אותי בגלל הדרכון שלי. למשל, אומנית דרום-אפריקאית שעבדתי איתה פרסמה את הארטוורק של 'אסולין' בשני סטוריז שלה והסבירה למה זו טעות לתמוך באומנים ישראלים כרגע. אתה מרגיש כשמקנסלים אותך, והיו כמה לייבלים שביקשו להפסיק את ההתקשרות איתי בעקבות המלחמה".
"אני מודה שקשה לי עדיין לבטא ולפרש את התחושות האישיות והמקצועיות שלי", היא אומרת, "אבל מצאתי שאני צריכה להסביר את עצמי. אומנות ישראלית באירופה של היום כאילו צריכה להגיע עם דיסקליימר או הבהרה איפה אתה על המפה הפוליטית. לרכוש עכשיו כרטיס להופעה של אומן ישראלי זה סטייטמנט, וזה פתטי ונורא בעיניי. אני בכלל לא רוצה להיות במקום שבו אני צריכה להסביר את עצמי, וזה הוריד לי. למה אני צריכה להשקיע אנרגיות בהסברים על עמדה פוליטית? לכן הרגשתי שזה סוג של פרידה זמנית מהקהל באירופה".
את לא רואה את עצמך כרגע מופיעה בחו"ל?
"כרגע אני לא רואה בכלל שזה יכול לקרות".
מבחינת בוקינג אפילו?
"כן, לא ממהרים להזמין אותנו עכשיו".
לילה בלתי נשכח עבור כולנו היה ליל הכטב"מים האיראניים ב-14 באפריל. את ג'יי למוטה זה תפס שעתיים בלבד אחרי שהשיקה את "אסולין" במועדון גגרין בתל אביב, כשלצידה הראפרים עדן דרסו, טדי נגוסה ואופירי, שמתארחים כולם באלבום. לפני שנתיים נפגשנו בפסטיבל "שוגה" בראשון לציון והיוצרת סיפרה לי שהיא עוד לומדת להכיר את הקהל הישראלי. בטלטלה האינסופית שהמדינה ואזרחיה עוברים מאז 7 באוקטובר, יש לה תשובה יוצאת דופן לשאלה אם היא מרגישה שהיא אכן מצאה את הקהל שלה מאז:
"באותו ערב, האנשים שהגיעו להופעה שלי בגגרין היו עדים לרגע מכונן בקריירה שלי. 500 איש שידעו שהטילים מאיראן בדרך, ובכל זאת בחרו להישאר עד השיר האחרון. אז זו התשובה שלי. אני מודה על זה, וזה הקהל האמיתי שאני חולמת עליו. מה זה מורה בלי תלמידים? מה זה אומן בלי קהל? אין לו קיום".
ג'יי למוטה תופיע ב-10 ביולי במועדון החלוץ 33 בבאר שבע, ב-18 ביולי במועדון הסירופ בחיפה וב-3 באוגוסט במועדון "הצוללת הצהובה" בירושלים. כרטיסים