אל תרגישו מחוץ ללופ אם "המהנדס" ("The Engineer") לא נשמע לכם מוכר. הסרט, שמגולל את האירועים שהובילו להתנקשות בטרוריסט יחיא עיאש באמצעות פצצה שהוטמנה בטלפון הנייד שלו, עלה לאקרנים בארצות הברית לפני שנה - ובסוף השבוע האחרון הוא מצא את דרכו לישראל, כשהצפייה בו לא משאירה מקום לספק: זה ממש לא הסרט שצריך לספר את סיפור ההתנקשות המרשים והמורכב של אחד המחבלים החמקניים והמסתוריים ביותר של חמאס.

על הבימוי של "המהנדס" אחראי השחקן והבמאי היהודי-אמריקאי דני איי (אביכזר). הפעמים הבודדות שבהן הוא כיכב בכותרות הישראליות היו תחת מדורי הרכילות, לפני ואחרי שהתחתן עם הקונדיטורית מאי אלמקייס בחתונה שמשכה לכאן אפילו את דיקפריו, והקריירה שלו מלאה בתפקידים קטנים ובינוניים בסרטים שונים, מוכרים יותר (כמו "האירי") ומוכרים פחות. בשנים האחרונות הוא החל לביים את התסריטים של קוסטה קונדינופולוס, שאחראי גם על הכתיבה של הסרט הנ"ל.

העלילה של "המהנדס" מתרחשת בישראל המדממת של אמצע שנות ה-90, דקה לפני רצח רבין וחמש שנים לפני פרוץ האינתיפיאדה השנייה. פיגועי ההתאבדות הקטלניים שיוצאים תחת פיקודו של עיאש גובים מחיר דמים קשה ביותר, והאיום הקיומי נותן את אותותיו על האזרחים בפעם המי יודע כמה. שמעון פרס, מחליפו של רבין בתפקיד, מטיל על יחידה מובחרת של השב"כ בהובלתו של איתן (אמיל הירש) את המשימה לחסל את עיאש. במקביל, קבוצת שכירי חרב יוצאי צה"ל והשב"כ בהנהגתו של אבי (אנחל בונני) יוצאת גם היא למבצע סמוי ללכידת עיאש, בשליחותו של סנטור אמריקאי (רוברט דבי), שמבקש נקמה לאחר שבתו נהרגה באחד הפיגועים שעיאש הוציא לפועל.

קשה להתייחס ל"מהנדס" כסרט במלוא מובן המילה. זאת אומרת, יש כאן תנועות מצלמה רנדומליות, דיאלוגים משובשים, שחקנים בתצוגה חלשה ואולי תסריט (לא בטוח, כדאי לבדוק את זה), אבל כל האלמנטים האלה לא באמת מתחברים לדבר הזה שבשבילו אנחנו קונים כרטיס ומתיישבים מול מסך ענק באולם ממוזג. זה מתחיל באפיון הדמויות, שלא קיים. יש כאן כתיבה בינונית עד גרועה שיוצרת דמויות שטחיות, לא מעניינות, לא מעוררות הזדהות, ובתוספת אנגלית עם מבטא ישראלי עילג - זו פשוט בדיחה. זה ממשיך עם טקסטים ושורות דיאלוג שלא עושות לסרט שום חסד. ברוב הדיאלוגים באנגלית נזרקים לאוויר מילים ומשפטים בעברית כחלק בלתי נפרד מהשיח. מה לעזאסיגמה?! זה מבולגן ובעיקר מאוד דבילי. אלא אם כן הכוונה של אביכזר וקונדינופולוס הייתה לכתוב ולביים סרט שלם שמורכב משורה של מערכונים קצרים ומבדחים על רב מרצחים וחיסולו. אם זה המצב, אז אפשר להכתיר את "המהנדס" כבוננזה.

אביכזר כושל בזירה נוספת כשהוא מנסה לאפיין, כנראה, את יחיא עיאש - ואולי, רחמנא ליצלן, ליצור בקרב הצופים סימפתיה לגבי מצבו (הוא היה מאוד מבודד וסוד כמוס של החמאס). הבמאי מציג את עיאש באחת מדירות המסתור שלו, משוחח עם אביו בטלפון או נפגש עם אשתו ההרה ובנו הקטן. ניכר שמחשבה יתרה לא הושקעה כאן, וסצנות שמנסות להראות שמאחורי המפלצת היה בן אדם הן סתמיות ומיותרות. 

חוץ מאנחל בונני שלא מצליח להרשים, ואמיל הירש שידע ימים יפים יותר ומשום מה החליט לשנות כיוון בקריירה ולשחק בסרט סוג ב', יש כאן שורה ארוכה של כוכבים ישראלים שלא הייתה מביישת אף סרט: צחי הלוי, אושרי כהן, דן מור, הישאם סולימאן, עומר חזן וירדן תוסיה-כהן. מדהים, ובו זמנית מכעיס, איך כל אחד מהם מתבזה כאן יותר מחברו לסט. ברוב הפעמים זה נראה שהקאסט כולו פשוט לא קרא את התסריט לפני תחילת הצילומים. את עיאש מגלם אדם הלון ("פאודה") תכול העיניים, ולא צריך להיות אנתרופולוג מומחה כדי להבין ש-היי דני, יש לך טעות בליהוק. כל קשר בין המראה של הלון לזה של עיאש הוא מקרי בהחלט, זו החלטת ליהוק תמוהה בהחלט, שמצטרפת לליהוק כושל נוסף של ילדה עם מבטא בריטי כבתו של אבי השב"כניק.

התסריט והמבנה המשובש של "המהנדס" ממשיכים ליפול ולהתרסק על הפרצוף עם סצנות פעולה דלות וחסרות יומרה להיות בעלות אימפקט או להותיר איזשהו חותם, והתוצאה היא "פאודה" צרובה על דיסק מתחנה מרכזית. יש כאן ניסיונות לייצר איזשהו מתח, אבל זה לא קורה, ואפילו לא מתקרב לזה בכלל. להפך: ככל שהוא מתקדם, הסרט הופך לנלעג ומשעשע יותר. זה קצת כמו לצפות בחיה פצועה נושמת את נשימותיה האחרונות. עצוב. בשורה התחתונה, "המהנדס" הוא פיצ'ר חיוור ברמה של לבן טייד, בלי גווני ביניים. הוא נע בין דרמה תקופתית, מותחן פשע וסרט פעולה, אבל סוג ב', מאלה שהיינו רואים בשנות ה-90 בשידורי הכבלים הפירטיים בשעות הקטנות של הלילה כשאף אחד לא צופה.