תמיר מוסקט ותום מאירה ארמוני מפיקים ומנגנים יחד כבר יותר מעשר שנים. המוזיקה הפגישה ביניהם בהזדמנויות שונות; שניהם, למשל, שיתפו פעולה בהפקת האלבום "אה אה אה אהבה" של אפרת גוש אי אז ב-2010, ניגנו יחד בעולם בסיבוב הופעות של "בלקן ביט בוקס", ההרכב הישראלי מייסודו של מוסקט, ושבו להפיק את האלבום "זמן התפוז" של רונה קינן בתחילת 2019. הקשר הקולגיאלי גם הוליד קשר זוגי בפרק ב' ולהם ארבעה ילדים מהנישואים הקודמים. אבל רק עכשיו, הערב (רביעי) ליתר דיוק, הם יעלו בפעם הראשונה עם הפקת מקור תחת שמם במהדורה העשירית של פסטיבל הג'אז ירושלים.
"הכול זרם", אומרת תום (לשעבר "תום דרום") בכנות על האופן שבו הבשיל הפרויקט הזוגי. "זה התחיל כמו בייבי למען הכיף וחדוות היצירה שלנו, וככה גם נכתבו הקטעים. עוד אחד ועוד אחד, וככה התגלגל האלבום". ארמוני מתכוונת לאלבום האינסטרומנטלי של השניים שמתוכנן לצאת בשנה הבאה ושמו The World is Too Full to Talk About. הכותרת שאבה השראה מתוך שיר של המיסטיקן האיסלאמי ג'לאל א-דין רומי. "יש קטעים שבהן אני שרה, אבל הרוב זה מנגינות", היא מסבירה.
כשמוסקט על התופים וארמוני בעמדת הקלידים, הם ממש לא יהיו לבד על במת הפסטיבל אלא תקיף אותם נבחרת מרשימה שכוללת את הבסיסט איתמר ציגלר, החצוצרן ספי ציזלינג והגיטריסט רועי לזר. גם המקהלה הרב-תחומית של האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים תשתתף במופע. "פתאום הבנתי שנהיה כמעט 20 אנשים על הבמה וחשבתי לעצמי - איזו להקה היו מביאים בשביל להעלות את המופע הספציפי הזה? קיבלנו במה נפלאה ואנחנו אסירי תודה על כך", מוסיפה תום.
בדרך כלל, הם מלווים אומנים אחרים ומנגנים לצידם. במקרה של תמיר, שהפיק מוזיקלית שורה ארוכה של זמרים ובהם אביתר בנאי וחוה אלברשטיין, ואף הקים את הלייבל APE, הוא כבר התנסה לא אחת בפרונט במסגרת החברות ב"בלקן ביט בוקס". עבור תום זה עניין חדש לגמרי. "אנחנו על הבמות כל הזמן, עבדנו יחד בכל מיני קונסטלציות והופענו מול עשרות אלפי אנשים בסך הכול, אבל לכל אחד מאיתנו גם יש את הסיפור שלו בנפרד. הפעם מדובר רק בשנינו כצמד, ולכן לפרויקט הזה יש פנים אחרות וזה מוציא מאיתנו גוונים חדשים", הוא מספר.
"נכנסנו לפרויקט בלי אג'נדה. זה חריג בשלב הזה של הקריירה שלנו", מסביר מוסקט את הלך הרוח. "זה בדרך כלל מתאים יותר לאומנים בתחילת דרכם שלא יודעים פניהם לאן. בשבילנו, ל-90% מהפרויקטים יש כתובת. אז בשנתיים האחרונות, בין שאריות קורונה למלחמה, היו לנו רק איכויות ליצור את האלבום. רק כשהחומרים היו בידינו התחלנו לשקול מי הלייבל שיתאים לזה וכל מה שנוגע להפצה מסביב".
האלבום, שכולל רצועות כמו THE KISS ו-WISDOM מתואר כחוויה סינמטית רטרו אקזוטית. או, אם תרצו, מבט חטוף אך מסעיר על מערכות יחסים. "אין ממש דרך דידקטית לסבר את האוזן", אומרת תום, "זו גם הסיבה שהאלבום אינסטרומנטלי - משהו שאפשר לחוש בין הצבעים, הצלילים והמנעד הרגשי. אולי הביטוי הכי קונקרטי נמצא בשמות הקטעים. לדוגמה, יש שיר שנקרא NOT GETTING ALONG. כן, היה יום כזה, אבל אין חותמת שבאה להעיד ששיר אחד נכתב על סיטואציה א' ושיר שני נכתב על סיטואציה ב'. זה מופשט מוזיקלית".
המפגש המקצועי הראשון היה כאמור באלבומה של גוש, שכלל את שיר הנושא "אה אה אה" שהפך ללהיט פופ מידבק שחרך את הרדיו. השניים נזכרים כי בהתחלה, שיתוף הפעולה לא היה בדיוק לשביעות רצונם של כל הצדדים. "תום עבדה עם אפרת, ודרך חברת התקליטים והמפיק חיים שמש הם פנו אליי בבקשה להפיק את האלבום", אומר תמיר. "תום הייתה במחשבה: 'אני יכולה לעשות את זה לבד, מי זה האיש הזה בכלל?', אבל זו הייתה אהבה מקצועית ממבט ראשון והסתדרנו. מפה לשם תום הצטרפה לפרויקטים שלי, הסתובבנו יחד בעולם בהופעות של 'בלקן', ניגנתי בפסקולים שתום יצרה לסרטים ולסדרות ופתאום נהיינו זוג".
קל או קשה יותר לעבוד יחד כבני זוג?
תמיר: "אחד הדברים הייחודיים הוא האפשרות לצאת מהבית בבוקר במצב רוח תחת, ועדיין להשאיר לרגע את הדבר הזה מחוץ לאולפן, להתפנות ליצירה ולעשר שעות של סשן ורק אז לחזור הביתה ולמה שנשאר שם. אני רואה בזה יתרונות נפלאים גם ליצירה וגם לבית. אבל כשתום ואני נכנסים לאולפן ביחד ולא היה לנו בוקר מי-יודע-מה, אז קודם כל אנחנו מתייצבים שם. אין לנו באמת את ההפרדה הזו. אתה נכנס לאולפן עם כל התחושות, אבל גיליתי עלינו משהו מהמם. אולי בגלל הפז"ם שצברנו כיוצרים ובני זוג, היה הבוקר שהיה - אנחנו נותנים ליצירה לתת את הטון שלה ולפעמים יוצאים בצד השני של היום במצב רוח חדש לגמרי דווקא בגלל איזושהי תנועה יצירתית".
תום: "לקח לזה כמה שנים, צריך מיומנות מסוימת ויחס מכבד לעבודה המשותפת. אנחנו נותנים לזה להוביל, וגם יש אם יש רגשי זה לא מכתיב את הטון. באלבום החדש הייתה לנו הזדמנות להכניס את המאוויים האישיים והרגשיים לתוך פורטה של יצירה, לטפח אותה ולגדול איתה".
בין שרבוט למגירה לפסקול לסדרה
ארמוני, שעד פרידתה מהמוזיקאי רן דרום פעלה תחת השם תום דרום, מתמקדת כבר שנים ביצירת פסקול לסדרות ולסרטים. רק לאחרונה כתבה יחד עם השותף שלה אסא רביב את המוזיקה לסדרה "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" המשודרת בקשת 12, שבה גם מוסקט מנגן. בעבר גם עמלה על הפסקול לסדרה "לאבד את אליס" שיצרה סיגל אבין ל-HOT ונמכרה לאפל TV.
בתחילת יולי יציג תמיר מיצירותיו ביריד האומנות העכשווית "צבע טרי" שנערך מדי שנה בתל אביב. "כבר הרבה שנים שאני מאייר להנאתי כתחביב למגירה", הוא משתף. "פתאום, בפגישה מקרית ב'גלריית החלל' החביבה עליי בשכונה שבה אנחנו מתגוררים ביפו, אבא שלי שכנע אותי להראות את העבודות שלי לגלריסטית שאמרה לי - 'שמע, תעבור לקנבסים. אני לא מבטיחה לך כלום אבל כשאתה מוכן תדפוק בדלת'. לקח לי כמה חודשים לוודא שאני עושה את זה בשבילי ולא בשבילה, ושנה וקצת קדימה ופתאום אני מציג ביריד".
"ציירתי ויצרתי מוזיקה במקביל עד גיל 13 באותו ווליום", הוא מספר, "עד שהחלטתי לנטוש את תחום האומנות הפלסטית לטובת המוזיקה במשך כמה עשורים. כשהחלטתי לחזור, זה לא היה פשוט. אומנם הייתי ילד מוכשר, אבל זה לא עוזר לאומן בוגר. מה שכן היה ברור לי שהסיכוי הכי גדול שלי זה לאסוף את הניסיון שלי בציור מהיכן שעזבתי אותו. כלומר, לקחת את כל האינפנטיליות הטכנית של ילד בן 13 אל תוך נושאים ורעיונות של אדם בוגר. לכן, אני בעיקר מצייר את הסביבה שלי, את אהובתי, את ההורים, את הילדים וגם את עצמי".
פסטיבל הג'אז ירושלים, שנתמך בידי הקרן לירושלים, יתקיים היום ומחר (20-19 ביוני) במוזיאון ישראל. כרטיסים