תושבי הממלכה המאוחדת ממתינים בכיליון עיניים להחלטת הבנק המרכזי של בריטניה בסוגיית הורדת הריבית. אם זו תידחה, הודות לצריכה הפרטית של משקי הבית, ניתן יהיה לזקוף זאת לזכות סיבוב ההופעות שובר השיאים של טיילור סוויפט שיגיע הערב (שישי) ללונדון, שהוכתר לסיבוב הרווחי ביותר של אומן בכל הזמנים. כבר יותר משנה שמדורי הרכילות בהוליווד עוקבים בדריכות אחר כל כותרת שמספק סיבוב ההופעות העולמי של זמרת הפופ האיקונית - בין אם מדובר בקריסת אתר הכרטיסים "טיקטמאסטר" בגלל עודף ביקוש, שירי ההפתעה שסוויפט מבצעת מעבר לסט ליסט הקבוע, השינויים במלתחה, או בן זוגה המתוקשר טראוויס קלסי, כוכב קנזס סיטי צ'יפס.
אלא שכבר בקיץ שעבר, כשסוויפט עוד הייתה בחלק הראשון של סיבוב ההופעות בארצות הברית, צץ אפקט משונה שדווח מפי חברים בצבא המעריצים המסור והנאמן שמעדיפים להיקרא "סוויפטיז": הם נאבקו לשים את ידם על כרטיס, שילמו מאות דולרים, וכעבור יותר משלוש שעות ו-40 שירים, הם חוזרים הביתה ומבינים שהם לא זוכרים דבר מההופעה. או בניסוח דרמטי יותר: הם שכחו הכול.
נשמע סוריאליסטי משהו, אבל רבים ממעריציה של הזמרת טוענים שהם לקו ב"אמנזיה שלאחר ההופעה" או "אמנזיית טיילור סוויפט" אם תרצו, ולא הצליחו לזכור אפילו רגעי מפתח במופע. אמנזיה כשלעצמה היא מצב שבו אדם חווה קושי ניכר בהיזכרות באירועי עבר, חוויות ומידע.
"קראתי על התופעה אבל חשבתי שזה מגוחך. איך אפשר לשכוח הופעה?", מספרת ליאור נוישטיין, שנכחה לפני כחודש בהופעתה של סוויפט בפריז. "הזמנתי כרטיסים ביולי שעבר, כמעט שנה לפני, ונוצר מצב שחיכיתי לאירוע מסוים במשך תקופה ארוכה ובמקביל המשכתי לנהל שגרה של לימודים ועבודה. ציפיתי לזה ממש, ואז מגיע היום הגדול והכול קורה בבת אחת. חיכיתי לזה כמעט שנה וזה עובר תוך רגע". ניסינו לשחזר את מהלך האירוע: "אני זוכרת את הנסיעה לארנה והתור בכניסה. אני זוכרת חלקים מסוימים במופע ובאופן כללי שהייתי שם, אבל לצורך העניין העליתי סרטונים לאינסטגרם עם כמה מהשירים. צפיתי בזה לא מזמן וחשבתי לעצמי שהצילומים נחמדים. אבל רגע, אני צילמתי אותם, אז איך אני לא זוכרת את זה? זו חוויה חריגה שלא הייתה לי מעולם".
"ספציפית לקראת ההופעה בפריז, שהייתה העיר הראשונה שבה היא הופיעה בחלק האירופי של הטור, הסוויפטיז נכנסו לכוננות שינוי הסט ליסט בגלל שהיא הוציאה שבועיים לפני כן את האלבום The Tortured Poets Department - וזה אכן קרה", היא מסבירה גורם נוסף לנפילת המתח שהשפיעה על המעריצים המושבעים. "הייתה ציפייה לשירים מסוימים בעקבות ההופעות הקודמות, ועכשיו כל הסדר השתנה". נוישטיין מעידה על עניין נוסף שנוגע לתנאי ההופעות בישראל: "בארץ אנחנו חווים הופעות בתנאים ירודים. בקיץ חם מאוד ואתה מנסה לראות את הזמר בחצי מסך גם אם קנית כרטיס יקר לגולדן רינג. אומנם הייתי בהופעה של אד שירן בחו"ל, אבל זו הפעם הראשונה שלי במופע בסדר גודל כזה".
ד"ר מישל פיליפס, מרצה בכירה לפסיכולוגיה של המוזיקה בקולג' המלכותי למוזיקה שבלונדון, ניסתה להרגיע בשיחה עם רשת BBC כי אמנזיית מופעים אינה מפחידה כפי שהיא נשמעת. לעיתים רחוקות, לדבריה, קיימים מצבים שבהם מעריצים לא יכולים להעלות שום זיכרון מהופעה: "סביר להניח שזה דווקא אחד הדברים שהם יזכרו שהשתתפו בהם עד סוף חייהם. העניין הוא שהם מקודדים רגעים מסוימים של אותו אירוע בזיכרון, ולא אחרים". בעידן שבו זמרים כמו סוויפט מחליפים כמה תלבושות בערב אחד ומופיעים עם רקדנים, תאורה, פירוטכניקה והסחות דעת רבות שבאות, הולכות ומתחלפות בקצב מסחרר, פיליפס מוסיפה כי מעריצים עשויים לשקוע עמוק במופע עד כדי כך שהם עשויים לחוש כאילו הזמן חלף ברגע. התוצאה? עיבוד לא תקין בהכרח של כל המראות, הצלילים והרגשות.
המשפט "הזמן טס כשנהנים", כך מתברר, הוא לא רק קלישאה אלא גם מתמצת את התופעה שנקראת "אמנזיית מופעים". בין אם אנשים נוטים להתמקד יותר בכוריאוגרפיה של מופע או לצבור חוויות ייחודיות עם פרטנר מסוים, הם כנראה יזכרו מה שחשוב להם באותו ערב - וזה לא בהכרח נאמבר שומט לסתות כמו במקרה של השיר Who's Afraid of Little Old Me?