השחקן והקומיקאי בן סטילר הקדיש טור שפורסם אתמול (חמישי) במגזין "טיים" למלחמה בעזה ולסבל בצד הישראלי והפלסטיני, ושיתף בתחושותיו כיהודי-אמריקני על רקע העלייה בתקריות האנטישמיות מאז 7 באוקטובר.
"באיזו תקופה כולנו חיים", הוא כתב בפתח דבריו. "כמו המון אנשים, אני עוקב אחר האירועים הנוראיים במזרח התיכון בשנה האחרונה ומנסה להחליט איך להגיב. ראיתי את התקריות האנטישמיות חסרות הבושה בעיר שלי וחשתי תערובת רגשות של כעס, פחד ותדהמה שאנחנו נמצאים במצב הזה בארץ שלנו. לא לומר כלום בשלב הזה מרגיש שאני בוגד במצפון שלי, אבל מה לומר? איך מבטאים את הרגשות המורכבים והאמיתיים מאוד בעולם המפחיד של מדיה חברתית, שבו כל סנטימנט חושף אותך לעוקצנות מצד כזה או אחר? הסוגיות שעימן אנחנו מתמודדים הן מסובכות ויש בהן ניואנסים, כך שהצהרות קצרות לא יכולות בשום אופן לבטא במלואן את מה שאני רוצה לומר מליבי. כשגריר של רצון טוב למען פליטים, נאבקתי ליישב את השתיקה שלי עם הפעילות הזו. בבקשה, היו סובלניים איתי כשאני מסביר".
סטילר בן ה-58 התייחס תחילה לפעילותו במסגרת נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), ארגון עולמי שהוקם לסייע למיליונים שנמלטו מתופת מלחמת העולם השנייה ופועל עד היום להצלת חיים, הגנה על זכויות ובניית עתיד טוב יותר עבור מבקשי מקלט שנעקרו מבתיהם בשל סכסוך, אלימות ורדיפה. "אני יהודי. אני גם חצי אירי", הוא כותב ומציג את הצד היהודי במשפחתו. "סבתי הגיעה לארצות הברית כפליטה מפולין. סבי הגיע מאוקראינה שבה קיפחו את חייהם יותר מ-100 אלף יהודים בפוגרומים אתניים שאירעו שני עשורים בלבד לפני אימת השואה".
"אמא שלי התגיירה כשהוריי התחתנו. הבית שלנו לא היה דתי, אבל למדנו את מסורות ההכלה והסובלנות", הוא הוסיף. "אחרי בר המצווה שלי, לא חזרתי לבית הכנסת לעיתים קרובות, אבל תמיד הרגשתי מחובר למורשת שלי, הן האירית והן היהודית". לדבריו, "כילד שגדל בניו יורק בשנות ה-70 מוקף באהבה הזו, מעולם לא חוויתי אנטישמיות. המקום שבו אנחנו מוצאים את עצמנו כיום הוא מקום שמעולם לא חשבתי שאהיה בו".
"כל בעלי המצפון חייבים לקרוא לטרור בשמו ולהילחם בו"
"כמו יהודים רבים, אני מתאבל על אלה שנפגעו במתקפה הברברית של חמאס ועל אלה שסבלו כתוצאה מאותן זוועות. ליבי כואב על המשפחות שאיבדו את יקיריהן בעקבות מעשה הטרור האכזרי ועל אלה שמחכים בדאגה, במשך חודשים ארוכים, להחזרת החטופים שעדיין בשבי. זה סיוט. אני גם מתאבל על בני האדם החפים מפשע בעזה שאיבדו את חייהם בסכסוך הזה ועל אלה שסובלים מהמציאות האיומה הזו עכשיו".
"אני מתעב מלחמה", המשיך סטילר, "אבל מה שחמאס עשה היה בלתי מתקבל על הדעת וראוי לגינוי. יש לשחרר את החטופים. כל האנשים בעלי המצפון על הפלנטה חייבים לקרוא לטרור בשמו ולהילחם בו. אין לזה הצדקה בשום פנים ואופן". הוא הבהיר: "אני עומד לצד הישראלים וזכותם לחיות בשלום ובביטחון. יחד עם זאת, אני לא מסכים עם כל הבחירות של הממשלה הישראלית בנוגע לאופן ניהול המלחמה. אני רוצה שהאלימות תסתיים, ושהעם הפלסטיני החף מפשע שנפגע מהמשבר ההומניטרי יקבל סיוע מציל חיים שהוא צריך. אני יודע שרבים בישראל שותפים לעמדה הזו".
זוכה האמי כתב כי הוא מאמין, "כמו רבים בישראל ובעולם, בצורך בפתרון שתי המדינות - כזה שיבטיח שהישראלים יוכלו לחיות בשלום ובביטחון לצד מולדת לעם הפלסטיני שמספקת לו אותן הטבות". פרט לכך, הוא התייחס לתופעה המטרידה שבה רבים בעולם מגנים את התנהלות הדרג המדיני בישראל, ובעקבות כך מוקיעים ישראלים ויהודים באשר הם. "אנחנו רואים עלייה בלתי ניתנת להכחשה באנטישמיות העולמית. אני רואה את זה בעצמי, ברחובות העיר שבה גדלתי. זה לא נכון וחייבים להוקיע זאת. יש לגנות אנטישמיות בכל פעם ובכל מקום שהיא מופיעה. כמו איסלאמופוביה וקנאות דתית מכל הסוגים. ההיסטוריה סובלת מאמנזיה מבהילה באוויר. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאנחנו יכולים לדאוג לעתיד מלא תקווה, צדק ושלווה רק בכך שנלמד מהעבר".
פעמים רבות מבקרים אומנים וידוענים שמביעים את דעתם בסוגיות פוליטיות וחברתיות מבלי שהם מתמצאים לעומק, ועל כך גם כותב סטילר בטור: "ברור שאני לא פוליטיקאי או דיפלומט. אין לי פתרונות לקונפליקטים העולמיים האלה או טוען להציע אחד. אני, כמו כל כך הרבה אנשים, נאבק איך לעבד את כל זה. כפעיל למען פליטים, אני כן מאמין שהמלחמה הזו חייבת להסתיים. בזמן שאני כותב את זה, כ-120 מיליון בני אדם ברחבי העולם עקורים מבתיהם בגלל סכסוכים - במזרח התיכון, באוקראינה, בסודן ובמדינות רבות אחרות. לכולם מגיע לחיות בשלום ובביטחון, והסבל האנושי חייב להסתיים. עלינו לדרוש זאת מהמנהיגים שלנו. השלום הוא הדרך היחידה".