כשתנועת MeToo הגיעה להוליווד, היא חשפה מפלצות של ממש כמו ביל קוסבי והארווי וינשטיין. ואז, אחרי שנים של ספקולציות ושמועות, נחשפו גם המעשים של לואי סי.קיי. לעומת קוסבי ו-ויינשטיין, המעשים שלו נראו אפורים בהחלט. הוא "רק" שלף את איבר המין שלו מול קולגות או קומיקאיות שרצו לעבוד איתו, "רק" אונן בטלפון בזמן שיחה עם קולגה ולפעמים אפילו "רק" ביקש הסכמה לעשות זאת, בנסיבות מקצועיות ולא רומנטיות.
"לואי סי.קיי - מצטער / לא מצטער", שזמין ב-HOT8 ו-yes דוקו, הוא סרט דוקו מהסוג הקלאסי של ראשים מדברים. מתראיינות בו חלק מהנשים שהוטרדו מינית ברמות שונות על ידי סי.קיי, קולגות, חברים ואפילו האיש שנתן לקומיקאי המפורסם את ההזדמנות הראשונה לחזור לבמה. אין פה חידוש משמעותי, בעיקר למי שמכיר את פרטי הנושא, ובכל זאת מדובר באחד הסרטים המומלצים ביותר של השנה, בגלל שהוא עושה עבודה מצוינת ומעמיקה בכל הניואנסים של המקרה - חומרת המעשים של סי.קיי באופן יחסי לאקטים של גברים אחרים בתעשייה, המיקום שלו בעולם הקומדיה, החשיבות שלו כמי שנחשב בעבר לאייקון פמיניסטי, האנשים שידעו על המעשים האלה לאורך השנים ובכל זאת המשיכו לעבוד איתו, הנשים שנפגעו באופן ישיר או עקיף, ההשלכות על הקריירה שלו, ההתנצלות, התגובות של חבריו לתעשייה לאחר חשיפת המעשים והדרך שלו חזרה לבמות, כולל קטעים מהופעות וראיונות שמאירים אותו באור שונה לחלוטין מההתנצלות שפרסם לאחר החשיפה.
התוצאה היא דוקו חד, חריף וחכם, שמצליח להציג את המורכבות של המקרה הספציפי הזה, לשאול את השאלות הנכונות, לדון בכל הצדדים בפרופורציות הראויות ולמקם אותם בקונטקסט התרבותי-חברתי באופן מדויק. בין השאר עולות שם שאלות חכמות על תרבות הביטול - ולא בהכרח אלה שהייתם מצפים לשמוע, או שכבר נשאלו אלף פעם. זהו סרט שיוצאים ממנו עם יותר שאלות מתשובות, וגם עם מחשבות אינטרוספקטיביות שפורצות את גבולות המקרה הספציפי. למשל, איפה אנחנו, בחיינו הפרטיים והמקצועיים, שותקים ומאפשרים התרחשויות נוראיות מסביבנו?