זה לא הניסיון הראשון לעבד את "שוגון" ("Shōgun") למסך הקטן. הרומן של ג'יימס קאלוול מ-1975, המספר על עלייתו של - תתכוננו לשבור שיניים - טוקוגאווה איאיאסו לכס השוגון (תואר השליט הצבאי בתקופת ימי הביניים של יפן), קיבל גרסת לייב-אקשן ראשונה עוד בשנת 1980 בצורת מיני סדרה. עשור אחרי הסדרה בכיכובם של הענקים ריצ'רד צ'מברליין וטושירו מיפונה, הופק גם מחזמר בברודוויי הנושא את שם הרומן. פאסט פורוורד ל-2024, ומאחר שרימייקים הם כבר לא טרנד אלא דבר שבשגרה, עולה כעת גרסה טלוויזיונית מחודשת בדיסני+ לרומן שתיאר בין שורותיו את היופי המהפנט והאלים של יפן העתיקה, דרך חייהן של מספר דמויות מפתח בפוליטיקה הפנימית של מדינת השמש העולה.
העלילה המרתקת של "שוגון" מתרחשת ביפן העתיקה של שנת 1600, דקה או שתיים לפני פריצתה של מלחמת האזרחים הגדולה במדינה. היא מתוארת דרך נקודת מבטו של הימאי האנגלי ג'ון בלאקת'ורן (קוסמו ג'רוויס), שנסחף עם ספינתו וצוותו אל חופי יפן. האנגלי הפרוטסטנטי וצוות המלחים שלו מואשמים על ידי חברי הכנסייה הקתולית, שכבר תקעה יתד באדמות יפן והייתה בעלת השפעה עצומה, כפיראטים. בעל כורחו, בלאקת'ורן מצטרף לשבט של לורד יושי טורנגה (הירויוקי סנאדה), שנאבק מול יריביו הפוליטיים המבקשים להדיחו ודורשים את ראשו (מילולית). בזמן שאיום המלחמה מרחף מעל, בלאקת'ורן לומד את רזי התרבות היפנית, מתחבב על טורנגה ופוגש את מריקו (אנה סוואי), נצר למשפחה נכחדת המשמשת כמתורגמנית עבור הלורד המוקצה.
עוד לפני שצוללים לנבכי עלילת הסדרה, כבר בתחילתה "שוגון" שואבת את הצופה לתוך יופייה של התרבות היפנית העתיקה והמרתקת. העיצוב האומנותי של הסדרה הוא מהמרהיבים ביותר שנראו לאחרונה בסדרת טלוויזיה, ובהתאמה כך גם התפאורה והתלבושות. תחקירני ההפקה ביצעו עבודה מרשימה למדי, והתוצאה קרובה מאוד למראות של יפן העתיקה (לפחות לפי הספרים). סביר להניח שחובבי ארץ השמש העולה ימצאו פה ושם אי דיוקים, אבל עבור ההדיוט הפשוט זה מרשים ובהחלט ראוי להערכה.
כמו התפאורה, כך גם הסיפור של "שוגון" מרתק ומרהיב בעוצמתו. הוא סוחף ומכניס אותנו לתוך האינטריגות, המזימות, התככים והפוליטיקות שהעסיקו את ראשי השבטים ביפן. כל זה הודות ליכולות משחק מרשימות, ולקאסט כל-יפני מוכשר מהשורה הראשונה. בראשו: הירויוקי סנאדה ("ג'ון וויק 4") בתפקיד יושי טורנגה, שמטפס במהירות שיא לפסגת טופ עשרת השחקנים האהובים עליי. הוא מגלם את הלורד המתוחכם והטריקסטר, שמוצא את עצמו בין מספר לא קטן של פטישים וסדנים בו זמנית באיפוק מרשים ובתצוגת משחק שהיא לא פחות ממושלמת. מינימליזם יפני במלוא תפארתו. גם אנה סוואי מדהימה כמריקו, הנקרעת בין נאמנותה ללורד לבין הימאי האנגלי, ודווקא קוסמו ג'רוויס הוא החוליה החלשה בכל הקאסט.
"שוגון" מציגה את התרבות היפנית כעמוסת גינונים ושופעת ניואנסים דקים של נימוס, כבוד, השפלה וכניעה ומשתמשת במספר אלמנטים אלימים, תמטיים וחזותיים כדי להבליט אותם. היא לא שופעת אלימות אובר-דה-טופ, אך לחלק מהצופים היא עשויה להיות גרפית ואינטנסיבית מדי, בואכה מחרידה (טריגר עריפת ראשים). בכל מקרה, יש פה איזון מושלם בין מה שצריך, מה שכדאי ומה לא לראות.
סדרות שעוסקות בהיסטוריה עתיקה יכולות לפעמים להרגיש כבדות, ארוכות ואפילו מתישות במקרים מסוימים. "שוגון" אומנם לוקחת את הזמן שלה (כל פרק אורך כשעה), אך האיטיות שלה רק משרתת אותה ועושה לה טוב. התסריט לא ממהר ורץ קדימה, להיפך. הוא לאט לאט בונה את העולם סביב הדמויות, בתמיכה של עלילות משנה מעניינות לא פחות מהסטורי ליין הראשי. כך, דמויות שעלולות להיתפס כזניחות הן בעלות השפעה על הסיפור ועל מהלכו, הודות לטוויסטים קלים ומפתיעים אך לא מתאמצים. אף לא דבר אחד ב"שוגון" מרגיש מיותר, ובסופה היא נאספת לשלם אחד גדול ומרתק שיצליח להצמית אתכם למסך ויסחף אחריו את הצופים הסקפטיים ביותר. בכל אופן, הסקס אפיל של יפן העתיקה עולה כאן בכמה רמות.