בסוף השבוע יצא לאקרנים הסרט "בית", סרט ישראלי. הפרימיירה נערכה כמה ימים קודם לכן, ובתוך המציאות הבלתי נתפסת שבה אנחנו חיים, גם בתוך האירוע הנוצץ ביותר, קשה לשכוח את מה שקורה מסביב. "הפרימיירה לסרט הייתה מאוד מרגשת ומכובדת", מספרת השחקנית ירדן תוסייה-כהן, שמשחקת בסרט את התפקיד הראשי, לצד רועי ניק, שגם זכה בפרס אופיר על תפקידו. "על פניו אנחנו מנסים להמשיך כרגיל. החברים שלי שנלחמים בעזה כל הזמן אומרים - אנחנו נלחמים כדי שאתם תמשיכו בשגרה שלכם. זה לא אומר שאנחנו שוכחים. גם בפרימיירה דיברנו על החטופים".
עולם התרבות מתקיים בצילה של המלחמה, ויציאתו של סרט ישראלי היא מאורע מרגש תמיד ובתקופה כזו במיוחד. "בית", של יונייטד קינג ושמוקרן בימים אלה בין היתר בקולנוע לב, הוא סרט יפהפה, שעוסק ברגישות בחברה החרדית. במרכזה של העלילה, שמבוססת על סיפורו של הבמאי בני פרידמן, ניצב צעיר חרדי שזה עתה התחתן, החולם לפתוח חנות מחשבים בשכונת גאולה בירושלים. חלומו הופך למאבק מול הממסד החרדי בשכונה, שרואה בו ובחנות שלו איום קיומי. המאבק הופך לאלים ומערער את יחסיו עם אשתו, אותה מגלמת תוסייה-כהן.
"קיבלתי כאפה", מספרת השחקנית על הימים שהגיעו אחרי 7 באוקטובר. "קיבלתי כאפה על המקצוע ובכללי על החיים. מתוך המקום הכואב הזה, חשבתי מה אני יכולה לעשות כדי לתרום ולהועיל. אני מלמדת משחק המון שנים וזה תפס מקום גדול ונרחב, במיוחד עם בני הנוער שאני מלמדת. העסק שלי נתן לי כוח, גם לתקשר את המציאות בדרך קצת אחרת, דרך תיאטרון".
"אני מתחתנת בקרוב. אז יש גם את הארגונים של החתונה, שעם פרוץ המלחמה נעצרו. לא ידענו מה קורה, מה אנחנו רוצים ואיך. עם הזמן מצאנו את המקום הנכון והמיוחד שלנו, במיוחד בתקופה הזאת. אנחנו מתחתנים בחצר בית של המשפחה. היה לי חשוב לשמור על המשפחתיות. סוגיית החטופים בוערת בי ומבחינתי עד שהם לא יחזרו, לא באמת נוכל לחזור לשגרה אמיתית".
ירדן, בת 31, היא בוגרת בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. לאורך הקריירה שלה שיחקה בסדרת הנוער "החממה" ובסדרות "החנות שיש בה הכל" ו"מלכת היופי של ירושלים" - אבל התפקיד הזכור ביותר שלה הוא זה שעשתה בסדרה "מתים לרגע". באוקטובר האחרון, חברתה לסדרה מאיסה עבד אלהאדי, שיתפה ברשתות החברתיות תכנים התומכים בחמאס ובטבח הנורא, עוררה סערה ונעצרה על ידי המשטרה. "מאיסה הייתה אחת החברות הכי טובות שלי. אני לא מסתירה את מה שאני חושבת עליה. גם ברמה האישית. באותה מידה זו הייתי יכולה להיות אני, החטופה ברכב שהיא העלתה לסטורי ולעגה לה. ואז מה? היא היית צוחקת עליי? היא לא ניסתה לדבר איתי וממה שאני יודעת גם עם האחרים. יש לי כעס כלפיה ואכזבה מאוד גדולה".
"ירושלים היא העיר הכי מדהימה בעולם, אבל היא מורכבת"
"הבית" צולם כבר לפני שלוש שנים, בעיקר ביפו, בבני ברק ובירושלים. עלילתו, כאמור, מבוססת על סיפורו האמיתי של הבמאי והתסריטאי. "בדרך כלל סרטים שמבוססים על סיפור אמיתי, מבוססים על משהו שקורה הרחק-הרחק", אומרת תוסייה-כהן. "כאן, האישה שגילמתי הייתה איתי כל יום. בהתחלה מאוד התרגשתי לפגוש אותה. ממש רציתי שהיא תאהב אותי, שהיא תחשוב שאני מספיק טובה כדי לספר את הסיפור שלה. היא כזאת מדהימה, היא נתנה לי כל כך הרבה חופש. לרגע לא הרגשתי שהיא מבקרת אותי. הייתי מסתכלת עליה המון, על הדינמיקה בינה לבין בני על הסט, זו הייתה זכות גדולה".
מה בסיפור שלהם נגע בך?
"כשקראתי את התסריט היה קשה לתפוס שזה מבוסס על סיפור אמיתי. הם הזוג הכי אמיץ שאני מכירה. הם עברו כל כך הרבה ולא ויתרו לרגע, לא אחד על השניה ולא על הבית שלהם. זה הדבר הכי מעורר השראה שיש. אחד הדברים שדיברנו עליהם בחזרות שלנו זה למה הם נשארים יחד? לקום וללכת זה הכי קל. רואים את זה בסרט - הם מבינים מה גורם להיות מאושרים וזה הביחד הזה. האהבה".
זו פעם ראשונה שאת משחקת אישה חרדית?
"עשיתי סרט שמיועד למגזר החרדי לפני המון שנים. אבל זה התפקיד הראשון שהוא גדול. זה היה סופר מרתק. אני כל כך שונה בהתנהגות שלי מנאווה שאותה אני מגלמת, וזה היה אתגר לצלול אל תוך נורמות אחרות. אני אדם אימפולסיבי, אומרת מה אני חושבת בלי פילטרים ולנאווה יש דרך אחרת לתקשר את הדברים".
הייתה תחושה שונה על הסט, לעבוד עם במאי שהסיפור שמצטלם מבוסס על החיים שלו?
"ממש לא. הוא הצליח לנתק את זה וזה היה מדהים. לא הייתה תחושה שאנחנו צריכים לרצות מישהו. הוא היה לחלוטין בכובע הבמאי".
מה את יכולה לספר לי על העבודה עם רועי?
"רועי הוא שחקן ענק ופרטנר מושלם. מאוד עזרנו אחד לשניה, ראינו אחד את השנייה וזה לא מובן מאליו. אני חושבת שרואים את זה על המסך, רואים את הדינמיקה בינינו. הוא היה מתנה גדולה עבורי".
איך היה לצלם בירושלים? בעיר שבה גדלת?
"אני דור שמיני בירושלים. העיר הזאת היא חלק בלתי נפרד ממני שאני. היה לי מאוד מרגש לצלם שם, נסענו בוואן וכל הזמן אמרתי: 'הנה זו החטיבה שלי, כאן הייתי בצופים'. צילמנו חמש דקות נסיעה מהילדות שלי, מהסביבה שבה גדלתי. כל הזמן שאלתי את עצמי: איך לא הייתי שם כל השנים?
"הייתה לי גם חוויה לא נעימה בילדות. הגעתי לגבול עם גאולה לבושה בחולצה קצרה. מישהי מבוגרת ראתה אותי ושמה עליי צעיף כדי שאתעטף. כשאת נכנסת לשם את צריכה להתלבש בכבוד, אבל לא נכנסתי ממש לתוך השכונה ולא הייתה לי כוונה לעשות את זה. החוויה הזאת נשארה איתי. אבל זה משהו שאני מבינה, זו התרבות, זה החינוך. ירושלים היא העיר הכי מדהימה בעולם, אבל היא מורכבת".
מה היחס שלך אל העיר כיום?
"ירושלים שאני גדלתי בה השתנתה, היא יותר קיצונית. עצוב לומר, כל החברים שלי עזבו את העיר וגם ההורים שלי השנה עזבו את העיר. אני שמה לב שהסביבה שבה גדלתי מתחלפת באוכלוסייה אחרת. המצב במדינה באופן כללי הוא קיצוני ושם את מרגישה את זה הרבה יותר. לצד זה, ירושלים היא הבית שלי, אני לא אפרד ממנה לעולם".
בשנה שחלפה הצטלמה תוסייה-כהן ל"טהרן", שם תגלם סוכנת בת המחזור של תמר (ניב סולטן). "וזו הייתה חוויה מטורפת. הערצתי את הסדרה הזאת ופתאום להיות חלק ממנה זה כבוד גדול. הכרתי הכל וזה היה לי נורא מרגש. אני לא יכולה לספר הרבה. הדמות שלי היא סוכנת מוסד בגיל של תמר, וזהו".
איך היה לעבוד על סט בין-לאומי?
"זה היה מאוד אחר. זה מתחיל מהרגע שאוספים אותך לסט. הנהג הוא נהג שאוהב את הסדרה, נותן לך שקט ודואג שאת בסדר. בכלל, יש תחושה שיש כבוד לכל תפקיד. יש הרבה יותר זמן לצלם כל סצינה. אבל זה גרם לי להבין כמה הישראלים מדהימים. אצלנו דברים קורים בתנאים לא פשוטים לפעמים, אבל השחקנים מצליחים להביא את עצמם במאה אחוז גם בתנאים האלה, על הטייק הראשון או השני".