המלחמה הממושכת מעוררת לעיתים געגועים לכמה זיכרונות יפים וקסומים מהימים שקדמו ל-7 באוקטובר. לא היה נוצץ כאן, אפילו רחוק מזה אם נזכרים בקרבות המהפכה המשפטית - אבל איך הקהל הישראלי התלהב כשברונו מארס שר בעברית "אני אוהב אותך" בהופעתו בפארק הירקון, ימים לפני מתקפת הפתע של חמאס. גם היה את השבוע שבו כל המדינה דיברה על סיפור הסינדרלה של הזמרת והגיטריסטית קורל ביסמוט, שניגנה לה כהרגלה בטיילת בתל אביב וזקפה את אוזנו של אדם לוין, סולן להקת מארון 5, שהבחין בה מהסוויטה במלון הסמוך והזמין אותה להתארח בהופעה לפני כמעט שנתיים. רק נותר לדמיין מתי הופעות חו"ל ימלאו שוב את הפארק ורק נשאר להמר מי האומן הבין-לאומי הראשון שיעז להכריז על הופעה בישראל.
עבור ביסמוט (29), שעלתה על הבמה הגדולה בארץ עוד לפני שפרצה לתודעה והגשימה חלום של אומנים מהשורה הראשונה, הימים ההם היו רכבת הרים רגשית. השיר הראשון שכתבה לאחר מכן היה "מערבולת", שיצא רק אתמול (חמישי) כסינגל לקראת אלבום חדש. "זו הייתה פריצת דרך מקצועית בשביל זמרת הרחוב שהייתי עד אותם רגעים", היא אומרת, "הסיפור ריגש אנשים רבים אבל לעמוד מול 60 אלף בקהל הייתה חוויה שערבלה אותי בכל קנה מידה. זה השפיע עליי נפשית. ההד התקשורתי נמשך שבועיים בערך (וכלל גם ריאיון ל"תוכנית הבוקר" של רשת NBC האמריקנית) אבל ההזמנות שלי להופעות, האירוחים ושיתופי הפעולה היו בלי סוף".
בפוסט באינסטגרם לרגל הוצאת הסינגל כתבת: "אם עולים גבוה גבוה, תדמיינו איך זה לרדת". סליחה על הביטוי, אבל משתמע מהדברים שקיבלת כאפה אחרי החשיפה הגדולה.
"כן, קיבלתי כאפה (צוחקת), הייתי צריכה להבין איך אני מתכוונת להמשיך. קשה להסביר את זה אבל אני, קורל הקטנה שהופיעה בטיילת עד לפני רגע, פתאום הייתי עם צוות מסביבי. מנהל, בוקינג, יחסי ציבור. פתאום הבנתי למה צריך בכלל יחסי ציבור. הייתי אדם אחד ולפתע מצאתי את עצמי במערכות יחסים עם המון אנשים. באופן כללי אני אדם בלי הרבה חברים, וגם כשהופעתי ברחוב והקפתי את עצמי במעגלים חברתיים במשך שעות, הייתי מקפלת את הציוד בשלב מסוים וחוזרת עם עצמי הביתה. אחרי ההופעה עם מארון 5 לא חזרתי לנגן בטיילת והרגשתי שכל העוגנים שלי בחיים טולטלו. לפני זה הכול היה יציב וברור בשבילי: הייתי רגילה לקום בבוקר, לאסוף את החמניות מהספק ולספור בסוף כל יום את השקלים שהרווחתי בשקיות". על החמניות, סימן ההיכר שלה שזיכה אותה בכינוי "פלאוור גירל" מצד אדם לוין, היא לא ויתרה עד היום.
למה לא חזרת להופעות רחוב?
"ניסיתי, אבל הרגיש לי מוזר לעשות בדיוק אותו הדבר עם אותה המוזיקה. לא התהלכתי עם האף למעלה אבל במצבים כאלה משהו משתנה. דמות חדשה נוצרת. הרגשתי שמשהו אחר צריך לקרות והייתי צריכה להתכנס פנימה. בשיר דימיתי את הרחוב לגבר שלא היה לי באותה התקופה - והוא בעצם היה המשענת שלי שכבר איננה מבחירה. איננה כי היא הגיעה למיצוי מסוים ופרקים מסתיימים".
"תמיד פרידות מהמוכר והאהוב זה דבר כואב. ההופעות ברחוב היו כמו בית בשבילי והדבר שהכי אהבתי לעשות. גם בתקופה הקצרה שחזרתי אחרי פארק הירקון רק התאספו עוד אנשים וזה היה כל מה שחלמתי עליו. אבל הייתי צריכה לקחתי רגע לחשוב מה אני בכלל רוצה לומר. אני מאמינה שכן אחזור להופיע ברחוב יום אחד, אולי להשקת סינגל או משהו בסגנון".
אדם לוין או גורם כלשהו מטעם הלהקה שמר איתך על קשר אחרי?
"יש 'היי' של אינסטגרם מדי פעם עם אדם כי אנחנו עוקבים אחד אחרי השנייה. לא יצא לנו לדבר מאז המלחמה, בעיקר שמרנו על קשר בתקופת ההופעה ובמשך כמה חודשים אחר כך".
בדיעבד, כמעט שנתיים אחרי, עד כמה הרגע הזה על הבמה קידם באמת את הקריירה שלך לאורך זמן?
"חוץ מהאלבום שלי 'שירי רחוב' שתוכנן לצאת כמה ימים אחרי ההופעה ובלי קשר אליה, לא ממש הוצאתי מוזיקה בשנתיים האלה אז לא יכולתי לקבוע. רק עכשיו אני בודקת אם לדבר הזה יש כוח או משמעות, ואם החוויה הזו הולידה חומרים שיביאו קהל להופעות. זה תהליך של דיוקים שאני עוברת עם עצמי, וככל שאנחנו עוברים חוויות בחיים - בין אם הן טובות או קשות - אלה הדברים שמבגרים אותנו ומעצבים אותנו. קורל של הרחוב ומארון 5 היא חלק ממני, אבל אני מרגישה בוגרת יותר ובשלה יותר".
אחרי הסנסציה בפארק, כשההתלהבות הראשונית התפוגגה וההתרגשות פחתה, ביסמוט ניסתה לחשב מסלול מחדש. ברחוב היא ניגנה עם לופר, מכונת תופים ושכבות של גיטרה ובס, ולמעשה הבינה שהיא מנצחת על מופע אנלוגי בלייב. היא נכנסה לאבלטון, תוכנה ליצירת מוזיקה וסימפולים, וכך גילתה את תחום ההפקה המוזיקלית: "ציוד תמיד היה לי אבל לא כל כך השתמשתי בו, ואז שאלתי את עצמי - אם זו טרנספורמציה לכל מה שניגנתי ברחוב לתוך מחשב, למה אני ממשיכה לחפש מי שיפיק את המוזיקה שלי כשאני יכולה לעשות את זה בעצמי?"
כשנחשפה, סיפרה קורל על "חיי הנוודות" שהיא מנהלת והבית שהחליפה כמעט כל חודש. היום, כחלק מהחיפוש אחר קרקע יציבה, היא מתגוררת בקרוואן במושב אודים הסמוך לנתניה: "זו הייתה שנה שהעברתי בנדודים אחרי שהתגוררתי בתל אביב המון שנים. זה גם חלק מהשינויים מבחינתי, המעבר מהעיר למושב. יש לי כאן את האולפן הקטן שלי, ובאופן כללי המקום מאוד מקורקע ואני מרגישה בבית שלי. יש לי גינה, ערסל, ציפורים, מלא צמחים ומרחב. אני אדם סוליסטי".
בימים אלה בצל המלחמה ביסמוט גם מתנדבת בעמותת מרחב מרפא ברשפון, שהוקמה בעקבות אירועי 7 באוקטובר כדי להעניק מרחב תומך ובטוח לאוכלוסיות שונות באמצעות טיפולים וסדנאות שמחברים בין הטבע לבריאות הנפש. השבוע, למשל, היא שרה לחיילי גבעתי שסיימו חמישה חודשי מילואים בעזה. "היוזמה נועדה בהתחלה לניצולי הנובה, ובהמשך התרחבה ללוחמים, שוטרים וגופים נוספים", היא מספרת. "פעמיים בשבוע אני מגיעה לשם עם עוד כמה מוזיקאים וביחד אנחנו יוצרים מעגל מסביב למדורה, מנגנים ונוצר ג'מג'ום של חיבור. בלי מיקרופון, בלי הגברה, הכי טבעי ואותנטי כדי לחבר אותם לעצמם ולרגש".
מה שמעת מהחיילים?
"ממה ששיתפו אותי, חלק מהם איבדו חברים בקרבות. יש רגעים שהם בוכים ואני משתתקת, זה כואב. לא הייתי בעזה אבל אני מניחה ששם כל כולך בתוך הלחימה ואין לך שנייה לפרק ולעבד רגש, ואז אתה מגיע למקום שזו בדיוק המטרה שלו".
"צילמנו עד הערב ופתאום היו בומים. עצרנו את הקליפ וקיפלנו הכול"
הקליפ שמלווה את השיר "מערבולת", שנכתב יחד עם איתן פלד, צולם בשדות נחל עוז ימים לפני מתקפת הפתע של חמאס, כאשר הילדים המשתתפים בו הם תושבי העוטף בעצמם. "אם כתבתי את השיר הזה בעקבות טירוף מארון 5 והוא היה בשבילי סוג של מכתב פרידה מהרחוב, עכשיו כשאני מאזינה לו זה נשמע כמו שיר שנכתב למצב הנוכחי בארץ", היא מספרת. "זה נשמע כמו מישהי שאיבדה מישהו שחשוב לה והעולם שלה השתנה, כמו מישהי שהתקופה הזו שינתה אותה והיא מתקשה למצוא את הדרך לצאת מתוך הסחף ומתוך הבור. היא רק רוצה איזו יד שתוציא אותה ממערבולת הרגשות בתקופה כל כך לא ברורה, כואבת ומבלבלת".
גם האנשים מאחורי המצלמה הם תושבי העוטף ומפונים כעת. הצלם שחר דקל שהתגורר בעצמו בקיבוץ והבמאי מאור וקנין משדרות הציעו לביסמוט לצלם קליפ שבו ילדים מטיילים בחבל הארץ היפהפה, עד שבשלב מסוים הם מחליטים לשחק מחבואים וילדה אחת הולכת להתחבא בשדה חמניות. היא נשארת שם עד שמחשיך, ואז היא מגלה שהלכה לאיבוד. "זה קצת מדמה את מה שאני הרגשתי", אומרת קורל. "הדימוי של שדה החמניות הוא הרחוב - הבית - המקום שבו הייתי מופיעה ומחלקת פרחים, ופתאום השדה הזה הפך להיות חשוך, מפחיד ומעורפל".
בגלל רעשים חריגים מרצועת עזה הצילומים הופסקו. "זו הייתה תקופה שבה הגזרה הייתה שקטה, ושחר בעצמו אמר לי שבטוח להגיע והכול מדהים", נזכרת קורל. "לפתע היו בומים כאלה ואחת הילדות נבהלה. היה כבר חושך, היא התחילה לבכות ואמרה שהיא פוחדת ורוצה לחזור הביתה. חיבקתי אותה והחלטתי להפסיק את הצילומים ולקפל את הציוד. מצמרר אותי לדעת שצילמנו דווקא שם, שהסתובבנו בשדה קרב בתמימות של ילדים, עם ילדים, כשמולנו אנחנו רואים את הגדר ושומעים יריות מהצד השני".