בארבי, הפאב התל-אביבי בסרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא", עורר השראה בקרב שאול ואריאלה מזרחי בבואם להעניק שם למועדון ההופעות הפופולרי שהקימו ב-1994. ארבעה לוקיישנים יחליף המקום ב-30 השנים לפעילותו, אך המוכר והוותיק שבהם ממוקם עד היום בפינת הרחובות הרצל וקיבוץ גלויות שבתל אביב. היום (ראשון), ערב השנה האזרחית החדשה, דודו טסה - שגם פתח את המועדון אחרי הקורונה - יקיים את ההופעה האחרונה במשכן הנוכחי רגע לפני המעבר לאתר החדש, מהניילונים, בנמל יפו.
דניאל ברנמן פליישמן הייתה אחת הברמניות המיתולוגיות שעבדו במועדון במשך 14 שנה. "דני בארבי היה הכינוי, ככה אני אפילו שמורה אצל בעלי בטלפון", היא מספרת. "כשאומרים לי 'בארבי' האסוציאציה הראשונה שלי היא משפחה. שאול מנצח על הכול, אולי חלק חוששים מהחזות שלו, אבל מבפנים אחרי שמחליפים איתו כמה משפטים מבינים שכולו מרגרינה. אריאלה וענת שלצידו, שתיהן בולדוזריות עם כוח נשי ואקשן אמיתי. המקום הזה היה מתנה בשבילי ואנחנו חברים טובים מאוד אחד כלפי השנייה עד היום".
פרק הזמן הארוך מאוד שבו דניאל עבדה במקום כנראה מעיד על הקסם של מועדון ההופעות האהוב, יש שיגידו היכל תרבות, שמארח אומנים מהארץ ומעבר לים וכבר הפך לבית שני ללא מעט עובדים, מוזיקאים ובליינים. "אמא של שלומי שבן הייתה מכינה פונץ' בהופעות הקבועות שלו בשישי בצהריים", דניאל נזכרת ומספרת על האופן הכמעט אגבי שבו החלה לברמן במקום.
"פעמיים בשבוע הייתי נוסעת להופעות בבארבי הישן בדרך סלמה. בשלב מסוים אמא שלי העירה לי: 'טוב, את שם כל הזמן, אולי הם צריכים לשלם לך ולא את להם'. למרות שנכנסתי חינם כי שאול ואחי, שניהל את מועדון התיאטרון, היו קולגות קרובות, עניתי לה: 'וואלה, רעיון טוב'. אמרתי לשאול שהוא חייב לקחת אותי לעבודה, שאני אהיה הברמנית הכי טובה. התחלתי לעבוד שם בשנות ה-20 לחיי וכשעזבתי הייתי מבוגרת מכולם. גם בהמשך, כשהייתה לי 'עבודה של גדולים', תמיד נאחזתי בבארבי ולא הייתי מוכנה לשחרר ממנו".
"גם כשהייתה לי 'עבודה של גדולים', תמיד נאחזתי בבארבי ולא הייתי מוכנה לשחרר ממנו"
דניאל ברנמן פליישמן
הסאונדמן דורון היבשר, בן 63, הוא הוותיק שבוותיקים. כבר 27 שנה, עוד מימי הבארבי הראשון ברחוב יונה הנביא בתל אביב, שהוא אמון על הצד הטכני במועדון. "שאול חיפש טכנאי, שאל כמה אני לוקח, עניתי '100 שקל' והוא אמר לי בפשטות 'תבוא'", הוא נזכר. אלפים רבים של הופעות נערכו תחת השגחתו אך הזכורות מכולן מבחינתו היו של להקת "בוטן מתוק בקרקס", הזמר והגיטריסט ג'וני וינטר ולהקת פאנקנשטיין. אחרי שני מעברי דירה, היבשר כבר לא מתרגש במיוחד: "לקחתי חלק בבניית המועדונים הקודמים, זה מקום העבודה שלי. אני מעביר בו לא מעט שעות. כשאני חולה, שאול ואריאלה מטפלים בי. זה חלק מהחיים".
לאורך השנים התגבשו במועדון מסורות תחת נושאים שונים, מקונצרט הרוקנרול השנתי של פורטיס בפורים ועד סדרת ההופעות "חתול בשק" - רכשו כרטיס כפי יכולתכם וזהות האומנים תיחשף רק בעת עלייתם לבמה. אחד הערבים הידועים הוא "חיות לילה" של שלום חנוך, אשר מדי שישי, אחת לחודש, עולה לבמה למופע חשמלי בלתי נשכח, שבעבר גם היה נמשך עד אור הבוקר. באחד המופעים הללו דניאל הכירה את בעלה: "בסופו של דבר, שלום גם הופיע בחתונה שלנו. יש לי את הזכות לומר שהוא ובת זוגו לימור ירון חברים שלי. בסוף ההופעה, כשהוא חותם עם השיר 'ככה וככה', תמיד הייתי עומדת על ארגז הבירות ומסמנת לו עם הידיים מהבר. הוא היה מסמן לי בחזרה שהוא רואה אותי".
דניאל עוד מספרת על מנהג קבוע בסוף כל ערב: "אחרי כל הופעה ממשיכים למשרד של שאול, ואז יש עוד שעה של דיבורים וצחוקים. שתויים באהבה, בחן, באלכוהול ובאדרנלין מטורף. גם בעולם הרומנטיקה קרה הכל - הנגנית עם התאורן, הבקליינר עם האומנית".
"לבארבי יש הילה שמלווה אותו. כשאומן מופיע, הוא לא מרגיש מעל המקום. אני לא בטוח שזה קורה גם במקומות אחרים", אומר סער ברהמי, מנהל בר במועדון, שאותו הוא פוקד מגיל 15. "זה הבית של הרוק הישראלי ומוסד שמספק חשיפה אומנותית ומאפשר התפתחות מוזיקלית", הוא מסביר מה מייחד לטענתו את המקום. "הקסם שלו זו הפשטות שלו, זה לא מועדון גרנדיוזי. הנברשת המפורסמת היא הסמל ויש מעטפת - האנרגיה כשאתה מגיע, האומן על הבמה והקהל שעוטף אותו. אתה מסתכל לקהל בלבן של העיניים. האווירה היא אינטימית, זה לפעמים מרגיש כאילו אתה מתארח בסלון של האומן".
"הקסם של הבארבי זו הפשטות שלו. זה לא מועדון גרנדיוזי, לפעמים מרגיש שאתה מתארח בסלון של האומן"
סער ברהמי
לוח ההופעות של המועדון גם ממחיש את האקלקטיות שבו. מצד אחד, אומנים מהשורה הראשונה ובהם הדג נחש, נגה ארז, אהוד בנאי וטונה, ומצד שני, השמות החמים הבאים שהמועדון מהמר שעתידים לפרוץ. "אתה בא להתקרחן בערב מטאל, לתת בראש עם היפ הופ, להרים חפלה לא נורמלית עם טיפקס ולדמוע בקהל עם אביתר בנאי, שגורם לך להרגיש כאילו המשיח עומד להיכנס בדלת", מתאר סער את החוויה החוץ-גופית.
ובכל זאת, הופעה בלתי נשכחת?
סער: "קשה לומר, ראיתי מאות הופעות. הפסנתרן קורי הנרי הגיע לארץ לפני שנה והאנרגיה במועדון פשוט התפוצצה. זה היה ג'אזי-גרובי ברמות והקהל פשוט עף. גם במעבר למקום החדש, זו אותה הגברת בשינוי אדרת. אולי המבנה יהיה שונה אבל הנשמה תישאר וככה גם התוכן. זה מוסד של 30 שנה, לשנות את הדנ"א זה לא אפשרי".
צלמת האופנה והמוזיקה אורית פניני היא גם צלמת הבית של הבארבי. כחובבת מוזיקה מושבעת (רק תציצו בסטורי האסתטי שלה באינסטגרם שמלווה בפסקול שנבחר בקפידה), היא נהגה בנעוריה לקחת אוטובוס מחולון ולפקוד את הבארבי בגלגולו הקודם בדרך סלמה ("יותר מ-20 שנה עברו ועדיין לא התאוששתי מהמעבר לקיבוץ גלויות", היא צוחקת במאמר מוסגר).
"למדתי בבצלאל ובשלב מסוים באתי עם המצלמה שלי להופעה של מופע הארנבות של ד"ר קספר", היא משחזרת. "הכרתי בבארבי חברים רבים, ובמקביל התחלתי לעבוד במערכות תקשורת שונות בתור צלמת מתחילה. ככה זה התגלגל. יום אחד שאול הרים טלפון ואמר לי ש'כנסיית השכל' מקליטה את האלבום הכפול 'אוטוביוגרפיה' בבארבי רקורדס. הוא שאל אותי אם אני רוצה להצטרף אליהם לאולפן ולתעד, וזו הייתה למעשה העבודה הראשונה שלי בבארבי".
"שלום חנוך או מרסדס בנד, יש הופעות שלא אפספס בחיים", אורית מעידה על עצמה, "אחת היכולות שסיגלתי לעצמי עם השנים היא איך להידחף 800 פעמים לשורה הראשונה. חשוב לומר שמעבר למוזיקה, להופעה ולעבודה כשלעצמה, הבארבי הוא מפגש בילוי של חברים ושלי. כולנו נפגשים ב'מרסדס' או בשלום. אתה נכנס למקום וגם כשאתה עוזב אותו חלק ממנו נשאר בך".
בשיחה עם ה"לשעברים" אופיר רוזנצויג ואסי רון, השניים מעלים זיכרונות משותפים. אופיר, שעבדה בקופה, מספרת על הדרך שבה אסי החל את דרכו במקום, בתחנונים לזוג כרטיסים להופעת סולד אאוט של ברי סחרוף: "הוא הגיע לקופה עם בת זוגו באותם ימים והתחנן לכרטיסים, ואז חברה שלו אמרה: 'תביא רק לו'". אסי המשיך את הסיפור: "שאול הסתכל עליי ואמר - 'ממש רומיאו ויוליה'. במשך עשר שנים שבהן עבדתי בבר הוא קרא לי רומיאו ואף אחד לא ידע מה השם האמיתי שלי".
באותה הופעה של ברי, אליה השניים נכנסו בסופו של דבר, דניאל ("דני בארבי") הציעה לאסי לעבוד שם. "ההתלמדויות שלי היו בין היתר מול הופעות הפריצה של להקת אלג'יר", שגם חתמה בחברת התקליטים של המועדון, "בארבי רקורדס". "הפעם הראשונה שבה שלום חנוך הופיע בסילבסטר גם הייתה מרגשת מאוד". שמו של שלום חזר לא מעט פעמים במהלך שיחות ההתרפקות עם עובדי המועדון כיום ובעבר. כך גם רמי פורטיס ו"מרסדס בנד", שהופעותיהם במועדון נהפכו לקאלט עבור יודעי דבר. "מרסדס נותנים את ההופעה הטובה ביקום", קובעת אופיר. "מבחינתי הם יכולים לפתוח את הבארבי כל ערב".
"פורטיס הטריף אותי", משתפת הילה שרמה קנטור, ברמנית בדימוס. "פרפורמר קבוע ששבה אותי והייתי מחכה לכל הופעה שלו. אומנים כמוהו וכמו גלעד כהנא כבר הכירו אותנו אז הדינמיקה הייתה מאוד משוחררת. בשלב מסוים יש הופעות שאתה כבר מצפה להן, אתה כבר מכיר את סוג המעריצים של כל אומן. עד היום אני באה עם הילדה שלי לשם ונותנת יד בבר איפה שצריך".
איזו אינטראקציה יש עם האומנים?
אופיר: "בדרך כלל אחרי ההופעה נכנסים לחדר אומן לראות מה יש לאכול (צוחקת). בבארבי פשוט מרגישים בבית, וגם כמובן האווירה הכי טובה וחווית סאונד איכותית".
אביתר, ברמן מיתולוגי, מציג את היתרון הגדול שנלווה לעבודה במועדון הופעות: "הרחבתי את המנעד המוזיקלי שלי באופן בל יתואר. אני אסיר תודה על המתנה הזו. באחת הפעמים ניגשתי לנינט בסוף ההופעה ואמרתי לה: 'וואי, רציתי להגיד לך שההופעה הייתה מעולה', ובטעות התפלק לי 'את גם ממש טובה'. היא ענתה לי בהומור: 'תודה שאתה אומר לי שאני טובה!'"
"בית", "משפחה", אלו תחושות משותפות לכלל העובדים שעימם דיברנו כשביקשנו מהם לתאר את המקום. דנה אלימלך הצטרפה לחבורה בשנת 2009 ועזבה כעבור 12 שנה, אחרי הקורונה. כמה פעמים אפשר לראות אותו אומן עם אותו סט ליסט? ימבה פעמים, מתברר. "גם כשאתה רואה אותה הופעה 20 פעמים או 50 פעמים, כל ערב הוא בפני עצמו", היא מסבירה, "כמו משחק כדורגל, אף פעם לא אותו הדבר. הבארבי הוא לא עוד מועדון בין ארבעה קירות, הוא תלוי ברוח של המקום, שחי ובועט גם אחרי 30 שנה בזכות אנשים שמשקיעים את כל הלב והנשמה שלהם".
"הבארבי תלוי ברוח של המקום, שחי ובועט גם אחרי 30 שנה"
דנה אלימלך
הבארבי הוא קונצנזוס. תגליות השנה במוזיקה, כמו גם האומנים הוותיקים בתעשייה שעדיין לא זכו לכך, היו שמחים רובם ככולם לפתוח קופה במקום וליהנות מסמל הסטטוס שנלווה להופעה במועדון. קחו לדוגמה את נסרין קדרי, שכבר הופיעה בקיסריה ובהיכל מנורה, אך לדבריה תמיד רצתה להגיע לבארבי. סוגיה מעניינת אחת, בעיקר בגזרת הפופ, נותרה פתוחה: למה נונו רשמה דאבלים בבארבי ונועה קירל ככל הנראה לעולם לא תזכה לעלות לבמה הנחשקת? מדוע מרגי עבר את "מבחן הקבלה" של הבעלים שאול מזרחי וסטטיק, מבחינתו, היה ניסיון אחד יותר מדי?
"שאול תמיד אומר שמוזיקה היא לא עניין של גיל וזה העיקרון שהוא מנחיל במועדון כבר שנים", מסכמת הילה. "הדרייב שלו בין היתר הוא להביא אומנים 'פרש', לתת סלוט לאומנים מתחילים. הבארבי הנוכחי אומנם הביא איתו התקלות - כאן סתימה בשירותים, שם נזילה בגלל הגשם - אבל זה היה חלק בלתי נפרד מהעבודה במקום".
השנדליר האיקונית, אם תהיתם, תעבור דירה גם היא. הרעיון למקם אותה מעל הקהל נולד במופע 360 של להקת "משינה", שתלתה מעל הבמה נברשת זמנית. שאול ואריאלה התלהבו, ניגשו לחנות ורכשו את השנדליר הידועה, ששרדה עד היום בסים, ביטים וסלסולים. אם "רוקפור" חנכה את המועדון בקיבוץ גלויות, חברי "מרסדס בנד" יהיו אלו שישיקו את הבארבי היפואי ב-18 בינואר, כאשר לוח ההופעות העתידי כבר טומן בחובו לא מעט רגעי חסד.