זה כבר ברור. תופעת "ברבנהיימר" (הלחם בין "ברבי" ו"אופנהיימר", שני הסרטים הגדולים של הקיץ) השיבה את הכבוד האבוד לשוברי הקופות בבתי הקולנוע. בזמן שסיפורו של אבי פצצת האטום מלמד שיעור חשוב בהיסטוריה, הבמאית גרטה גרוויג הפיחה חיים בבובה המפורסמת בעיקר כדי לספק בידור מהנה בעולם שכולו ורוד - עם ההתאמות המודרניות הנדרשות. סביב החגיגה התאגדו נשים רבות מסביב לעולם (ולא רק הן), שנשמו לרווחה כשגרוויג גם ידעה לסגור חשבון עם הבובה הבלונדינית ומודל היופי הבלתי אפשרי שהיא מייצגת.
יוצרת התוכן קרן נתנזון ויץ ניצלה את המומנטום התרבותי ולקחה זאת צעד קדימה כשארגנה בשבוע שעבר הקרנה פרטית בקולנוע למכרות קרובות. הידיעה על האירוע הוורוד, ששם לו למטרה להאדיר נשים תחת חסות ההצלחה ההיסטרית של שובר הקופות, התפשטה מפה לאוזן. בסופו של דבר - עשרות נשים הגיעו להקרנה החגיגית.
מבחינת נתנזון, הצפייה בסרט לא הייתה ברורה מאליה: "כששמעתי עליו בפעם הראשונה, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני מתכוונת לתת יד לדבר הזה. באיזה עולם, בשנת 2023, יוצרים סרט על ברביות? אבל אז ראיתי את הטריילר, והאופן שבו כפות הרגליים של ברבי מתיישרות ושהיא כבר לא נולדה לעקבים. בעצם, ברבי עכשיו מזדהה עם כל מי שיש לה מעט מודעות, ואת לא צריכה להגדיר את עצמך כפמיניסטית בשביל לצפות בסרט אלא רק לדרוש שיתייחסו אלייך כשווה בין שווים".
"כילדה הערצתי ברביות, ולהשיג אותן בארץ היה לא פשוט", סיפרה. "אני כביכול התאמתי לטייפקאסט של הבובה - שיער בלונדיני עם עיניים בהירות. אבל לא היו לי רגליים ארוכות, ובטח שלא גדלתי להיקף הגזרה 'האידאלי' המכונה 90-60-90. זה מודל יופי שכמעט לא קיים. הצעתי שנלך לראות את הסרט שביימה אישה תותחית על בובה שבאה לנו בסיוטים כשחלמנו להיראות כמוה וללכת על עקבי סיכה אבל בסופו של דבר נקענו את הרגל - ועכשיו היא עברה לצד שלנו".
לסרט, שזכה להצלחה קופתית אדירה ברחבי העולם (שעומדת עד כה על כ-1.21 מיליארד דולר), גם היה תזמון פוליטי הולם מהזווית הישראלית. בזמן שבמהלך הסרט ידה הפלסטית של ברבי על העליונה, לאחרונה התרבו התקריות שבהן מדירים נשים בתחבורה ציבורית בארץ. בין אם מדובר בפיילוט של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן לרחצה נפרדת לנשים וגברים, או הצעת החוק לסירוס הרשות לקידום מעמד האישה, זהו רק ביטוי אחד לניסיונות ההפרדה המגדרית - או אפליית נשים - שבין היתר הממשלה מקדמת או נותנת רוח גבית.
"איכשהו, השיח על הפרדה מגדרית שוב הפך להיות רלוונטי כדי לא לפגוע ברגשות של אנשים", אמרה קרן. "בסרט הזה יש קריאת השכמה, ואם ברבי התעוררה - הבובה הכי מהונדסת שקיימת - אז בטח אנחנו, שלא קוראים לנו ברברה או מישל, אלא מיכל, נועה ורחל צריכות להתעורר על החיים שלנו. לכן החלטתי באופן הטבעי ביותר להזמין חברות שנלך לצפות בסרט. בתור התחלה היינו חמש חברות, אחר כך התרחבנו ל-15, ואז כבר נוצרה תשתית לקבוצה שקראנו לה 'תרימי'. באנו להרים אחת לשנייה. בהמשך שינינו ל'תרימי לברבי'".
בסופו של יום, אל ההקרנה הגיעו 80 נשים. "היינו נשים מכל הגילים והמצבים המשפחתיים - רווקות, נשואות וגרושות שהביאו אחיות ואימהות. ברגע שהיינו יותר מ-40, כבר ביקשתי אולם קולנוע גדול יותר. הפכנו להיות כמו קהילה קטנה. בקבוצת הוואטסאפ שלנו לקראת ההקרנה מישהי שיתפה שהיא נמצאת בטיפולים לסרטן. עשרות הודעות של נשים שלא מכירות אותה, הרימו לה ותמכו בה", סיפרה. "מישהי אחרת שיתפה בפרויקט שעמדה מאחוריו בעבודה ומאוד התגאתה בו. זה כוח ברבי חדש, וממש לא השטחיות המינית שכפו עלינו לחשוב. אפשר ללעוג לברבימאניה עד מחר, אבל האירוע הזה היה הדגמה של הפגנת כוח נשי. אם יש משהו שלא יקרה, זה שנפחד לומר בקול את דעתנו ולמחות על העוולות האלו".
לצד הביקורות המהללות על הסרט, צצו כמה טענות לשנאת גברים והנצחת מלחמת המינים. תהינו אם גברים שחפצים בכך, היו יכולים לקחת חלק בהקרנה. "מישהו אחד התעניין אבל הוא הבין שאנחנו חבורת בנות והוא כנראה לא ממש ימצא את עצמו", אמרה קרן. "מודעות נשית מתפרשת איכשהו כשנאת גברים. אני לא מאמינה שיש בסרט דבר כזה, אבל כן יש שנאה לפטרונות הגברית וזה בסדר גמור. נגמר עידן האדונים והמשרתות". קוד הלבוש לאירוע אומנם היה ורוד, אך גם הייתה כוכבית: ללא נעלי עקב. "שיהיה נוח. טבע נאות או בירקנשטוק", מסבירה קרן. ואכן, בשלב מסוים בסרט, הדמות הראשית בחרה במותג סנדלי הנוחות הגרמני על פני זוג נעלי עקב. מה קרה מאז בעולם האמיתי? החברה זכתה לעלייה בביקוש הצרכני.