הלן מירן היא אחת השחקניות הגדולות של דורה. בגיל 78, עם עשרות של סרטים מצליחים באמתחתה, ולאחר שגילמה דמויות היסטוריות כגון מלכת אנגליה, מירן נכנסה לנעליה של גולדה מאיר בסרט ביוגרפי חדש שמתמקד בהחלטותיה של ראש הממשלה הישראלית בזמן מלחמת יום הכיפורים. בריאיון מיוחד ל"מהדורה המרכזית", מספרת מירן על התפקיד החדש שלה, על הקשר ארוך השנים עם ישראל ועל השקפותיה הפוליטיות.
את יכולה לספר לנו קצת על מה שידעת על גולדה לפני? מה ידעת עליה כשנכנסת אל הסרט?
"לא ידעתי הרבה על גולדה, אבל אני כן זוכרת בבירור את תחושת הניצחון והסיפוק ואת יראת הכבוד שאישה נבחרה להנהיג מדינה. אז, זה היה רגע מאוד מרגש לנשים ככלל".
ההכנות לתפקידים שלך תמיד אגדיות. את יכולה לספר לנו קצת על איך הכנת את עצמך?
"אני תמיד חושבת שאני עצלנית ביותר, אני תמיד דוחה את זה לרגע האחרון. אבל כמובן עם מישהי כמו גולדה, לקרוא את הספר שלה היה מאוד חשוב. יש את היתרון העצום של המון סרטונים והקלטות, ובימינו ניתן לעשות דברים עם איפור שלא ניתן היה לעשות לפני 20 שנה - כול זה היווה יתרון מאוד גדול בשבילנו".
בישראל גולדה היא עדיין דמות מאוד שנויה במחלוקת. הסרט מעניק נקודת מבט הרבה יותר סלחנית כלפיה.
"אני חושבת שזה מבוסס על המסמכים שהותרו לפרסום אחרי שהיו חסויים לאורך שנים רבות, ואני חושבת שקיימת עכשיו הבנה חדשה לגבי הדברים עימם גולדה התמודדה. אני חושבת שבשבילי זה היה עניין של להבין את הסבל הפיזי שהיא חוותה, בנוסף לסבל הנפשי של ההתמודדות עם הנטל העצום של המלחמה. עוד משהו חדש עבורי היה ההתמודדות שלה עם הטיפול בסרטן והכאב הלא ייאמן ברגליה הנפוחות, שאיתו היא התמודדה בגבורה ובייסורים".
יש כל כך הרבה שחקניות בהוליווד שאומרות שהן לא מקבלות הזדמנויות לתפקידים, אחרי גיל מסוים. נראה שאת הצלחת איכשהו באורח פלא לעקוף את זה. איך?
"אני בת מזל. יש צד של תעשיית הבידור שקשור לנעורים ואנרגיה, וכך זה צריך להיות, וזה נפלא. אבל אני חושבת גם שסיפורים על נשים לא זכו לתשומת לב, הם נדחקו או דוכאו, ואני חושבת שהיה לי הרבה מזל בזה שאני עדיין בחיים בתקופה שבה מכירים בתרומה האדירה של נשים לאורך ההיסטוריה באומנות, במדעים ובפוליטיקה".
"אני מאמינה שישראל חייבת להמשיך ולהתקדם מעכשיו ועד עולם"
מירן הגיעה לישראל בפעם הראשונה אחרי מלחמת ששת הימים כמתנדבת בקיבוץ האון על שפת הכינרת. מאז נמשך סיפור האהבה של השחקנית ושל ישראל במשך כמעט שישה עשורים.
הרבה מהתפקידים שלך הם של נשים יהודיות.
"זה אכן משהו שיש לי תחושות חזקות לגביו. אני מאמינה בקיומה של ישראל בגלל השואה, ואני מאמינה שישראל חייבת להמשיך ולהתקדם אל העתיד מעכשיו ועד עולם".
מישהו ניסה לומר לך, "אל תשתתפי בסרט הזה, אל תלכי לישראל"?
"כן, היו שניסו, אבל אני פגשתי אנשים כל כך מדהימים בישראל. אני יודעת שיש בישראל יסוד של אינטליגנציה עמוקה, של חשיבה, מחויבות - שהן מאוד מיוחדות".
דיברת נגד החרם התרבותי, למשל.
"נכון, כי פגשתי אומנים נהדרים בישראל. לנטוש את האומנים האלה לא נראה לי כמו הדבר הנכון. ההפך הוא הנכון, לשתף פעולה עם האומנים של ישראל היה נראה לי נכון. אני מאמינה שהקהילה האומנותית היא זו שתיקח את ישראל קדימה".
מה את רואה כשאת מסתכלת על מה שישראל עוברת בימים האלה?
"זה לא רק בישראל. זה רוסיה, זה הונגריה, זה כל כך הרבה מדינות בעולם. הגל הימני המוזר הזה שנשבר על חופי העולם. ובין אם זו מין תגובה אנושית לעליית הליברליזם שמתרחשת בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. האנשים שלי הם האנשים שנמצאים בחוץ, מוחים, ואני מכירה את האנשים האלה. ואני יודעת כמה הם ראויים לציון וכמה יש מהם. אם הייתי כאן בסוף השבוע, אני בהחלט הייתי מצטרפת לקבוצה והייתי שם איתם".
