כבר ארבעה עשורים דני רובס חי את החלום שלו ועל הדרך פס הקול הישראלי הרוויח כמה מהשירים היפים והמרגשים שלו. לרובס תמיד הייתה היכולת להפוך גם את הסיפורים הכי אישיים לשירים שכמעט כל אחד יכול לשיר בגוף ראשון. וגם כשכתב לאחרים, כמו למשל בשיר "נוסעת בעקבות האהבה" ששרה ורדינה כהם, אפשר היה לזהות את טביעת האצבע של הילד עם קול הזהב.
הוא כבר היה זמר השנה ושיר השנה ומכר פלטינות עוד בימים שהנשיא היה הרצוג האב. אחר כך היו לו גם אלבומים שפחות הצליחו, ועשור שלום שלא הקליט שירים חדשים, עד שמשהו חדש התחיל - והוא מצא את הדרך שלו.
"תחילת הדרך שלי בכלל לא הייתה כזמר, אלא כגיטריסט של אומנים אחרים, אריק סיני, יעל לוי וקודם כל שלמה ארצי", מספר רובס. "עם שלמה ארצי עבדתי כמעט חמש שנים, זה ההקלטות של 'חום יולי אוגוסט' - אלבום מופלא".
חוץ מלהיות גיטריסט מלווה הוא גם היה צלם חובב. ובחומרים שנחשפים פה לראשונה המצלמה של רובס בן ה-30 לפני הפריצה בגדולה, מתעדת את מה שיהפוך לאחד האלבומים הגדולים במוזיקה הישראלית. רובס מביט בסרטון שבו הוא מלווה בשיר "תחת שמי ים התיכון".
"כמה צעירים", הוא אומר. "הנה מזי כהן, אני, מאיר אריאל ומיכה מיכאלי". כולם שרים עם ארצי "עולה עולה לנו, כמה זה עולה לנו".
בין החומרים הנדירים אפשר למצוא את ארצי מתלבט על המילים של אחד השירים שיהפכו הכי מזוהים איתו: "ארץ חדשה".
"זה הבית ספר הכי גדול שהיה לי בחיים - עם שלמה ארצי", אומר רובס. "באיזה רצינות מתייחסים לכל צליל שנמצא על במה ובעיקר אני חושב שלמדתי ממנו מה אני לא יכול לעשות. אני בנוי למקום האינטימי יותר. אפילו שאני במקומות גדולים גם, עדיין זה משהו אחר".
זה לא גם באיזשהו מקום מתסכל?
"אני חושב שזה עזר. זה מרגיע. המקום הזה של לנסות להגיע לשפיץ הזה גורם לך לפעמים לפספס קצת דברים בדרך, ולעשות דברים שאולי הם גדולים עליך בכמה מספרים".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
באתי לפגוש את אלוהים
תוך כדי העבודה עם ארצי התחיל לבעור בו גם הרצון להוציא גם את השירים שלו וארצי גם היה הראשון ששמע אותם. "הוא אמר לי שיש בזה יותר מדי אקורדים והוא צודק", רובס צוחק. "הייתי נורא צעיר וחשבתי שיש לי הזדמנות אחת. ישמעו שיר אחד שלי ואף אחד לא ירצה לשמוע אותי יותר, אז אני צריך להכניס לתוכו את כל מה שאני יודע בחיים".
"הוא המליץ לי על מתי כספי. מתי כספי נראה לי אז כמו שלמה ארצי, מן פסגה כזאת שאי אפשר להגיע אליה, כמו שני מגדלי תאומים כאלה איך אני אטפס עליהם?" הוא נזכר.
"באתי לפגוש את אלוהים", אומר דני רובס למתי כספי כשהם נפגשים היום.
דני: "מה אני צריך להגיד לך 'בואנה סרה'?"
מתי: "למה שנעשה רע למישהו?"
דני: "בואנה נוצ'ה? מה אומרים לאיש שמבלה באיטליה שעות כל כך רבות בחייו?"
מתי: "בונג'ורנו".
דני: "יפה".
מתי: "זהו, להתראות".
דני צוחק.
אתם זוכרים את המפגש הראשון ביניכם?
דני: "אני זוכר את המפגש הראשון שלנו מצוין, זה היה בבית של אריק סיני. אתה ישבת שם במלוא הדרך. אני באתי לפגוש את אלוהים. ישבתי מולך נרגש ונפעם וניגנתי לך את השיר ואתה בהבעת הפנים הזאת שלך, מלאת ההבעה, התנפלת עליי בפרץ רגשות אדיר ואמרת לי 'זה שיר יפה מאוד'"
את השיר ההוא דני בסופו של דבר לא הקליט. הוא מוכר יותר בביצוע של אריק סיני, אבל בכל זאת הוא הצליח לגייס את כספי להפיק לו את האלבום הראשון "מסגרות".
"הד ארצי מאוד היססו אם לעשות לי אלבום ואני רציתי רק את מתי", נזכר רובס. "החלטתי שאני מהמר, שאני אומר להד ארצי שאני עובד עם מתי, שאני אומר למתי שהד ארצי חתמו. חשבתי שאו שאני נופל לחלוטין או שאני מצליח - וזה הצליח. באותה מידה יכולתי להיות היום ברחוב עם כזה שלט קטן 'מתי כספי לא רצה לעבוד איתי'"
מתי: "לא 'דולר לכך שאני אנגן שיר ושני דולר לכך שאני אפסיק'"
מתי: "הוא היה בתחילת דרכו והוא היה שגריר של המוזיקה שלו, אבל הוא לא ביצע את זה כזמר על פי אמות המידה היום".
דני: "אתה יודע שחלק מזה היה שהייתי מבועת ממך, כי אני עומד שם באולפן, ואתה הבן אדם שאני הכי אוהב מוזיקלית והכי מעריץ - ואני צריך לשיר לו".
מתי: "התנאי שלי היה: רק אני מחליט ואני דיקטטור באולפן".
ואתה קיבלת את מרותו?
"לחלוטין".
מתי: "הנה הוא חי".
הבנתי שאת השיר 'פנים ושמות' אתה אמרת לא להכניס לאלבום.
דני: "נכון, אתה אמרת לי 'אתה תהיה בשל יותר לשיר הזה באלבום השני', ואני נורא נעלבתי מזה".
מתי: "כן?"
דני: "אני הייתי בטוח שזה פאר היצירה שלי".
מתי: "תשיר לי אותו רגע".
דני שר ומתי אומר: "זה באמת היה באלבום השני".
דני: "זה היה באלבום השני באמת".
מתי: "נו, אז הכול טוב".
"כן", אומר דני ופורץ בצחוק.
ודווקא השיר הזה שמתי כספי דחה, הוא אחד המזוהים עם רובס. הוא מזקק את התמצית שלו כאומן. סיפור אישי ולחן נוגע, זיכרונות ילדות מרחובות שנכתבו בכלל בארצות הברית.
"בהופעות עם שלמה ארצי נסענו לניו יורק ונחתנו בשלג פסיכי שאי אפשר לצאת מחדרי המלון", נזכר רובס, "וכל אחד בחדר שלו כתב שיר. אז אני כתבתי 'פנים ושמות'".
מה שלמה כתב?
"את 'שינויי מזג האוויר', מתאים לא?"
תמיד אישה
קצת קשה להאמין, אבל באותה תקופה רובס כותב גם את השיר "תמיד אישה" ששרה פנינה רוזנבלום בתחרות הקדם אירוויזיון של שנת 83'. במשך שנים המבצעת הייתה חתומה על המילים והלחן, קרדיט שרובס ביקש להצניע.
"זה היה רגע קלאסי בחיים שלי", נזכר רובס. "לא היה שום אופק. ופנה אליי סולו יורמן האמרגן ואמר לי פנינה רוזנבלום רוצה ללכת לאירוויזיון והיא מחפשת שיר, אתה מוכן לעשות את זה אינקוגניטו? תקבל 2,000 שקל. עכשיו 2,000 שקל היה אז הכי הרבה כסף שראיתי בחיים. נתתי לה את השיר, היא הלכה איתו לאירוויזיון, אני חשבתי מאחוריי והשיר זכה לכל כך הרבה הצלחה באירוויזיון ההוא. חשבתי גם לבצע אותו בהופעות שלי, אבל השמלת פאייטים לא עולה עליי כבר. אני רק מבקש ביום לכתי, בעוד כמה עשרות שנים, כשאתם תכתבו שיר שלי, שזה לא יהיה 'תמיד אישה'. שזה יהיה שיר אחר".
שובר שיאי השמעות
ב-1989 יצא אלבומו המצליח "בדרך אל האושר".
כשהיית שם בחדר ההקלטות ידעת שאתה הולך להקליט את האלבום הכי מצליח שלך?
"לא. אתה אף פעם לא יודע. בכלל. ממש לא".
איך הוא שר שיצא ב-89' כבר העלה את רובס לליגה של הגדולים. הוא שבר שיאי השמעות וזיכה אותו כמעט בכל פרס מוזיקלי.
"הוא קיבל פרומו מאביהו מדינה שאמר שזה שיר על זוהר ארגוב, שמעתי אפילו את השידור הזה: 'תראו תראו גם אשכנזים שרים על זוהר ארגוב - והוא ניגן את השיר וכולם שמעו וכולם התחילו לדבר על זה שזה שיר על זוהר ארגוב", נזכר רובס.
מה מדויק במשפט הזה?
"אפילו לא מילת קישור. כי אני לא אשכנזי, ואני לא כתבתי שיר על זוהר ארגוב. אפילו 'תראו תראו', זה תוכנית רדיו – אין מה לראות שם. כאילו כלום כלום".
איך הוא שר הביא את רובס לקהל חדש שהפך את האלבום "בדרך אל האושר" לאחד האלבומים הישראלים הנמכרים של כל הזמנים.
"זה ממש התפוצץ האלבום הזה", רובס נזכר. "זאת הייתה הפתעה ענקית. אני לא חשבתי שאני אי פעם אגיע למקומות האלה. ממש לא. זה היה כיף גדול וזה היה מפחיד. יש בי תמיד את היסוד הארצי, בחינוך שלי, יסוד של 'תיזהר'. אז אני מרגיש לא נוח עם הדבר הזה".
ואז הגיע האלבום הרביעי שלך "בגוף ראשון".
"כן, ירייה מפוארת ברגל. עשיתי אלבום ממש מדמם. פנימי. זה היה גם תקופה שעברתי איזה משבר גדול בנישואים ומשבר אישי. הייתי מוכן לאי הצלחה. אמרתי הייתי שיר השנה, הייתי זמרת השנה – אושר גדול, בוא ננוח".
ואז יש 10 שנים שאתה לא מקליט בכלל.
"כן, 11 שנים, לא מקליט בכלל. חשבתי שהחלק הזה בחיים שלי כאומן מקליט נגמר. היו לי שלושה וחצי אלבומים נורא נורא מצליחים, אני יכול להמשיך להופיע איתם כל החיים וזה מה שעשיתי 11 שנים כמעט ואז הגיעה אילאיל".
ואז הגיעה אילאיל
את אילאיל שצעירה ממנו ברבע מאה הוא פגש אחרי שנפרד מדינה אשתו הראשונה ואם בנותיו הגדולות. מאז הספיקו להתחתן ולהביא יחד שני ילדים, אבל מתברר שהפגישה הראשונה שלהם הייתה בעצם הרבה יותר מוקדמת הם מספרים כשהם מכינים קפה במטבח המשותף שלהם.
דני: "כשהכרתי אותך לא היית בעצם במצב לא לקפה לא לתה ולא לקקאו נכון? טוב יש בעיה כי את היית בת ארבע".
אילאיל: "אתה מכיר את הסיפור הזה?"
דני: "אבא של אילאיל, הלוא הוא יהודה תמיר הדגול מלהקת חלב ודבש. הוא עבד איתי באולפני סיגמה כטכנאי ויום אחד הוא הביא אותך, כי כנראה לא היה לו בייביסיטר".
אילאיל: "אני מאוד אהבתי לבוא איתו לאולפן, זה היה בילוי גדול בשבילי. אני זוכרת אבל שהם היו מאוד מבוגרים ורציניים ולא היה להם באמת זמן להתייחס אליי ודני דווקא כן".
דני: "קשה לציין שהתאהבתי בך באותו יום".
אילאיל: "קשה".
דני: "כי זה לא נכון, אבל הרבה שנים אחרי זה הייתה הופעה ואחרי ההופעה ניגשה אליי הבחורה היפהפייה הזאתי".
אילאיל: "אני".
דני: "כן. שרק הולכת ומתייפה עם השנים. או כמה זה דביק".
בשיר שכתב לחתונה עם אילאיל והפך אחר כך להיט בפני עצמו הוא כבר ענה מראש לכל מי שהתעכב והתעקש על פער הגילים ביניהם.
"האמת היא שאנחנו יחד כבר עוד מעט 20 שנה אוטוטו ואני לא חושב שהייתה פעם אחת ב-20 שנה האלה שהרגשתי שהיה בינינו פער", אומר רובס. "אבא שלה בהתחלה אמר לה תבדקי, תיזהרי. אימא שלה אמרה לה 'מה זה? אני הייתי מתחתנת איתו ומתגרשת ממנו כבר'"
אילאיל גם אחראית במידה מסוימת לחזרה של דני אל הבמה, כשהשאירה לו בפתק קטן מילים לשיר חדש.
אילאיל: "אני משאירה לו את זה ככה, רמז רמז, בוא תראה כתבתי שיר חדש. לא באמת התכוונתי שיעשה עם זה משהו, זה היה רק חלום שיכולתי לחלום עליו".
כי אתה לא מלחין שירים של אחרים?
"אף פעם אני לא מלחין שירים של אחרים, כי אני קודם כל כותב מנגינות ואז מלביש מילים לתוכן, אבל הטקסט הזה פשוט עלו ממנו קרניים של אור. זה כל כך מצא חן בעיניי. השיר יצא פתאום וחודש אחרי שהוא יצא הוא נכנס לכל הפלייליסטים, שזה משהו שלא קרה לי 15 או 20 שנה. והתחילו לנגן את זה בכל מיני מקומות ואנשים שמעו וביקשו ואז הם הקדישו אותו לאחרים, ופתאום זה נהיה צלצול בבתי ספר שהילדים המסכנים מקללים אותי ואת אילאיל על השיר הזה שמחזיר אותם לכיתה ואז זה נהיה פרסומת. זה כאילו שיא השיאים - אין יותר גבוה מזה שאומן יכול להגיע בימינו חוץ משיר לפרסומת.
"אני חושב שאצל אומנים אמיתיים אין קורלציה בין כמה הם מצליחים לבין מה שהם עושים", אומר רובס, "שזה אש בוערת בפנים. זה התפקיד שלי בעולם לכתוב שירים, לסגור סיפורים בקפסולות קטנות של שירים ולהביא אותם לבני אדם אחרים, בינתיים זה קורה ואני מקווה שזה יימשך ככה עוד הרבה זמן".
חי את החלום
אנחנו נפגשים בכפר קיש בגליל, שבו הוא מתגורר.
מתבקש לשאול אותך מה בחור נחמד כמוך עושה בחור כזה, אבל האמת שאתה חי את החלום,
"יש בזה משהו, אבל זאת אחת ההחלטות הנבונות שעשיתי בחיי. אימא של אילאיל גרה כאן בכפר ובכל פעם שהיינו באים, היינו נוסעים במעלה ההר והיינו אומרים 'הלוואי שנגור כאן'. עד שאמרנו מה זה הלוואי, בואו נגור פה. אבל הקילומטראז' זה הדבר היחיד - תראה תסתכל, ירוק. אני לא טיפוס אורבני. כתבתי אומנם 'את לא נרדמת תל אביב', אבל כשגרתי בתל אביב לא אהבתי אותה בכלל".
על כפר קיש עוד לא כתבת שיר?
"אני אכתוב, אני מבטיח לכתוב. 'להקיש בכפר קיש' - אני כבר עובד על המילים".