השם שלו אולי לא יצלצל לכם מוכר באופן אינטואטיבי, אבל השירים שיובל מעיין כתב והפיק הפכו לכמה מלהיטי הפופ הגדולים של התקופה האחרונה: "אחותי כבר לא סובלת אותך" של שירה מרגלית, "מי זאת" של אנה זק, "סגול בהיר" של מרגי ו-"Hoodie" של שני האחרונים הם רק חלק מהם. ברזומה שלו גם ניהול אומנותי של האלבום הראשון של יסמין מועלם ושיתופי פעולה עם שמות גדולים בתעשייה המקומית. בשיחה עם N12 הוא מספר על הדרך שעבר - גם בישראל וגם מעבר לים - ומה אנחנו לא יודעים על מה מאחורי הקלעים של השירים.
המוזיקה הייתה חלק מחייו של מעיין כבר מגיל צעיר. "אני עושה מוזיקה מכיתה ד'", הוא מספר בחיוך. "בחטיבה הייתי מתופף בלהקות פאנק-רוק. בתיכון התחלתי לעשות ביטים ולמכור אותם באינטרנט. הייתי בפורומים ברשת של מפיקים והבנתי מהר - זה מה שבא לי לעשות בחיים. ננעלתי על הרעיון בגיל 16 והבנתי שאני מכוון לעשות את זה בארצות הברית".
לפני שנסע לנסות להגשים את החלום, שירת בצבא כקצין בתותחנים ("מאוד לא קשור"), אבל דווקא שם מצא זמן לחזק כישורים נוספים. "לא היו לי לא תופים ולא מחשב. כשתפסתי קו חבר התחיל ללמד אותי לנגן על גיטרה כדי להעביר את הזמן. ככה התחלתי לכתוב שירים על גיטרה. השמעתי לאמא שלי כמה מהם והיא אמרה: 'זה נשמע כמו קאנטרי'. לא ידעתי מה זה. נחשפתי לעולם הזה ונכנסתי לתוכו עמוק. הבנתי ששם, בקאנטרי, כתיבה היא דבר מאוד חזק. הכותבים הם האלים. החלטתי שאני רוצה להיות כותב שירי קאנטרי בנאשוויל".
אחרי שחסך כסף בעבודה בהייטק - המריא ללימודים בארצות הברית. "למרות שחשבתי שאבריז כדי לעבוד, נכנסתי ללימודים חזק, הבנתי שאני לומד מהאנשים הטובים ביותר, מזוכי גראמי. זה היה מאוד תובעני. שבעה ימים בשבוע, מהבוקר עד הלילה. הלך לי ממש טוב, סיימתי כמצטיין ויצרתי קשר טוב עם הבעלים של האולפנים, Bird Studios. אלה אולפנים שטיילור סוויפט, אד שירן וכל הגדולים נמצאים בהם".
"אולפן זה מקום מאוד היררכי"', הוא מתאר. "מתחילים מתפקיד זוטר וכל כמה שנים מטפסים בסולם. התהליך הזה מאוד איטי. בזכות הקשר עם הבעלים, הוצע לי תפקיד שחותך ארבע שנים מהתהליך. לצערי לא הצלחתי לסדר את הוויזה בזמן והייתי צריך לעזוב. הייתי שבור לב. פניתי לנסות לקבל ויזת אומן. אז התחלתי מלמטה, כאן בישראל. ישנתי על מזרונים עם תנור ספירלה וכל מה שהיה צריך. הרווחתי 4000 ש"ח גג בחודש. עבדתי בחדר חזרות, התחתית של שרשרת המזון בתעשיית המוזיקה ותוך כדי ניסיתי לעבוד עם אומנים מתחילים ולבנות את עצמי".
"באיזשהו שלב הכרתי את טהר שפי והוא הפגיש אותי עם יסמין מועלם", מספר מעיין. "פגשתי אותה והבנתי - זה הדבר האמיתי. ככה זה מרגיש. הפכנו לחברים טובים והתחלנו לעבוד על האלבום הראשון שלה, כשאני הייתי המנהל האומנותי שלו יחד איתה. הכל התחיל לקרות. אחרי שכבר צברתי ניסיון וחשבתי שיש לי מה שצריך לוויזת אומן - התחילה הקורונה. שוב אכזבה. הבנתי שאם אני כבר נשאר פה, אני צריך לתת בראש".
הניסיון לעשות מהלימון לימונדה הצליח. "זו הייתה התקופה שהפופ בארץ התחיל לקרות, אבל עוד לא לגמרי; אנשים כבר נפתחו לאליעד, סטטיק ובן אל אבל לצורך העניין לנועה קירל עדיין היו הייטרים. אני רציתי לעשות פופ, עם אוריינטציה אמריקאית". שיר שהפיק התגלגל לידיים של אבא של יהונתן מרגי ואיתי חרובי. "זה הוביל לקשר שנוצר עם מרגי. השיר הראשון שעשיתי יחד איתו ויצא הוא 'סגול בהיר', זה מה שהזיז את המחט".
"תעשיית המוזיקה היא מקום מאוד רנדומלי. הוא פשוט התקשר אליי ואמר: 'אני רוצה לעשות משהו מאוד אישי ובא לי לעשות את זה איתך'. אמרתי לו 'יאללה' והתחלנו לגלגל את זה. למרות מה שחשבו הוא ונועה עדיין היו יחד. אנשים חיים חיים שלמים ויכולים לשיר גם על רגשות שהיו להם לפני שנתיים, גם לא הכל אוטוביוגרפי לפרטי פרטים, מכוונים לאיזשהו רגש וזורמים עם הדמיון", הוא אומר. "זה היה השיר הראשון שלי עם מרגי, זו הייתה חותמת שידעתי שמכאן דברים יראו אחרת. הוא פרגן מאוד, נתן לי מקום וזה באמת לא מובן מאליו. הטלפון שלי השתגע. הבנתי שמשהו קורה. חגגתי".
את "מי זאת", אחד מהשירים הכי מושמעים בישראל ב-2022, כתב יחד עם שירה מרגלית, רון ביטון ואור בן ברוך. "מהר מאוד כיווננו את זה לאנה זק. השמעתי את השיר למרגי והוא אמר: 'אני מצלם קליפ בשבוע הבא והמנהל של אנה יהיה שם - אני אשמיע לו את השיר'. מרגי, ביום הצילום של קליפ שלו, פשוט עשה את זה. הוא יצא מלך. אני חייב לו הרבה מהקריירה שלי".
ואז זה פשוט קרה?
"כן. הרגשנו שחסר משהו בכתיבה וצירפנו את רון שהוא מוכשר וגאון שהביא את הרעיון של המספר טלפון. השיר יצא אחרי 'לך לישון' וכל המערכת הייתה בשיא הלחץ. זה היה או שאנחנו מביאים שיר פצצה שממצב אותה כאומנית שכאן להישאר או שחס וחלילה היא הופכת לזמרת של שיר אחד. אנה התגייסה ושמה עליי את הז'יטונים, למרות שעדיין לא היו לי קבלות של להיטים. ואז השם שלי התחיל להתגלגל".
החלום הוא עדיין לעבור לארצות הברית?
"בלי עין הרע. אני בדיוק בשלבים אחרונים של להגיש את הטפסים לוויזה ומקווה לעבור לשם בקרוב. אני אומר את זה בזהירות, כי התאכזבתי לא פעם".
יש אומנים שאתה חולם לעבוד איתם?
"יותר מגניב אותי לעבור דרך, לתפוס אומן בתחילת דרכו, להאמין בו ולבנות את הדברים יחד. כשהייתי בתחילת הדרך, עבדתי עם מישהי וסיפרתי לה שהחלום שלי הוא לעשות את המוזיקה הכי מצליחה עם חברים שלי. היא אמרה לי שאני חי בסרט, שבישראל זה לא עובד ככה. הוכחתי שזה כן. תכלס האדם שהייתי רוצה לעבוד איתו עכשיו זה ליאור נרקיס, נראה לי שיהיה כיף".