אדם גבאי הפסיק מזמן להתנצל. היום, כשמאחוריו הישגים יוצאי דופן לשחקנים ישראלים בתחילת דרכם - קולנוע, תיאטרון כולל במחזמר "ביקור התזמורת" בברודוויי, תפקיד בסדרה "הנערים" שזיכה אותו בהערכה רבה וגם שותפות בהצלחה של נונו אחת - הוא כבר לא מתבייש להודות שהוא הבן של ששון גבאי, להפך. הדרך לשם לא הייתה קלה, אבל עם טיפול ואינטליגנציה שורשית, פניו של גבאי בן ה-25 קדימה - והראש למעלה.
בימים אלה הוא מופיע בסדרה של הדס בן ארויה ב-HOT, "קורדרוי", שגם נבחרה לייצג את ישראל בפסטיבל היוקרתי CANNESERIES. דר זוזובסקי, שמגלמת את דניאל, הדמות הראשית, גרפה את פרס השחקנית הטובה ביותר והביאה הרבה נחת ליצירה המקומית. גבאי משתלב בעלילה כמי שמטריד מינית, כמעט בלי כוונה, את דניאל - הקולגה שלו לעבודה במשרד היי-טק.
"אני אומנם תל-אביבי במקור, אבל אני חנון. אני לא עושה סמים ברמה שמעולם לא עישנתי שאכטה"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
רגשות, יצרים, אומנות ומיניות
"אני מת על הסדרה. הדס היא אחת מהיוצרות החשובות שיש לנו כאן, היא מביאה קול שחשוב שיהיה על המסך הגדול והקטן, קול מיוחד, אמיתי וחדש", הוא מספר בריאיון ל-N12. "לא מזמן ראיתי ריאיון עם רוגל אלפר שאמר שמאז 'פלורנטין', כלומר אי שם בסוף שנות ה-90, לא הייתה סדרה ששמה את התל-אביביות במרכז. בעיניי תל-אביביות היא פשוט שם קוד להתעסקות ברגשות, ביצרים, באומנות, במיניות ובלילה. באמת נראה לי שמאז לא היה משהו בסגנון הזה, והדס מחזירה את זה ביג טיים בנוסח 2023, על כל המשתמע מכך. יצירה צריכה להיות אישית, אבל אסור שתהיה פרטית ואני חושב שכל אחד יכול להתחבר לזה".
"את דר אני מכיר לפני הסדרה ואני מאוד אוהב אותה. ברגע שיש וייב טוב וחברות, אפשר גם לרצוח בן אדם בסצינה, וזה כבר קרה לי בעבודה"
איך אתה תופס את התל-אביביות שלך?
"אני אומנם תל-אביבי במקור, אבל אני חנון. אני לא עושה סמים ברמה שמעולם לא עישנתי שאכטה. בחיים שלי. אני מאוד חנון, וגם חבריי רובם כאלה. אני לא באזורים של הסמים, אבל אני כן אוהב לצאת. התל-אביביות שלי היא במובן הזה של תחושת חופש, של מחקר, של קהילתיות מסוימת שאצלי באה לידי ביטוי בחברות ובאומנות. החופש זה גם זה שאת לא יודעת מה יגיע, את יכולה לשבת בבר ופתאום למצוא את עצמך ליד אגם רודברג. זה מאוד תל-אביבי, ובא לידי ביטוי בסדרה".
סצנת הדייטים, הטינדר והאפליקציות האחרות למיניהן נוכחת בסדרה. זה משהו שיצא לך לחוות?
"לא ממש. יצאתי מזוגיות לפני שלושה חודשים. אני בן אדם של מערכות יחסים ארוכות. אני פחות בזה".
איך היה לעבוד על סט של סדרה שכוללת הרבה מיניות, יצריות וכו'?
"את דר אני מכיר לפני הסדרה ואני מאוד אוהב אותה. ברגע שיש וייב טוב וחברות, אפשר גם לרצוח בן אדם בסצינה, ואת יודעת, זה כבר קרה לי בעבודה. גם הבמאית וגם השחקנית הראשית מכתיבות את האופי של הסט והן עשו את זה בצורה מהממת ממש. היה פתוח, היה מדהים. כששיחקתי ב'נערים' הייתה על הסט נערת מים שקראו לה מפל, חשבתי שלא יהיה דבר שיתעלה על זה, אבל זה קרה".
הסדרה גם זכתה בפסטיבל קאן. חתיכת הישג. גם לך יצא להיות באירועים דומים.
"מרגש לראות בשנים האחרונות של שחקנים ושחקניות ויוצרות ויוצרים ישראלים שעושים את זה ברמה הכי גבוהה בכל העולם. אנשים ששוברים את תקרת הזכוכית של השכונה הקטנה שלנו, וזה נותן תקווה".
על השאלה אם זה עושה חשק גם לו, הוא עונה: "כבר טעמתי מזה, בלשון המעטה. להיות באמי, בגלובוס הזהב. אתה שם ואין לך יותר מדי מה לעשות חוץ מפשוט לשתות וויסקי ולנסות להעביר את הערב מבלי להתעלף".
אתה משחק את אלעד, עובד שמטריד מינית, ספק בלי לדעת שהוא עושה את זה. איך היה עבורך לגלם דמות כזאת?
"אם אני שוב חוזר להדס, אז אחד הדברים המדהימים זה שהיא לא שונאת אף דמות שלה. היא מוצאת את המורכבות בכל סיטואציה. אלעד הוא במעין בועה של עצמו. הוא אומר לה את המילים שפוגעות בה באגביות, זה לא איזה בום. לא משהו דרמטי".
אתה מרגיש שבני דורך הולכים עם מודעות של פחד להטריד מינית?
"בדור שלי יש מודעות מדהימה ובכלל כל השינוי שהעולם עובר. יחס מכבד לאנשים בכלל. אני חושב שדברים נהיו מורכבים יותר, וזה טוב כי החיים מורכבים. הפחד הזה כן קיים, ואני חושב שזה טוב. שנים שהן פחדו ברחוב, אז שגברים יפחדו שבעל כורחם תצא סיטואציה לא נעימה. תני לי לצטט את הרמב"ם שאמר שלפעמים בחברה נמצאים בקיצון וכדי להגיע לאיזון צריך לעבור בקיצון השני".
"יצא לי להיות בטקס האמי, בגלובוס הזהב. אתה שם ואין לך יותר מדי מה לעשות חוץ מפשוט לשתות וויסקי ולנסות להעביר את הערב מבלי להתעלף"
מתכונן לאודישן כמו לקונצרט
לאודישן ל"קורדרוי" הוא הגיע רעב, אחרי שלא אכל מהבוקר. אם המשחק הגיע מהבית, גם הגישה המכבדת למקצוע נולדה שם - וגם הטיפ הזה: "לפני שהאודישן התחיל היה סמול טוק, נשאלתי מה אכלתי היום. האודישן היה בסביבות ארבע או חמש אחר הצוהריים. אמרתי שלא אכלתי. האמת שאבא שלי, לפני שנים, נתן לי טיפ לא לאכול לפני אודישנים, גם אם הם בערב. כי אז אתה מגיע ואתה לא בקומפורט זון שלך. כשאתה רעב או עייף אתה מפתיע את עצמך, לא צפוי מול עצמך".
"כשהיו שואלים אותי במה ההורים שלי עובדים הייתי משקר. הייתי נצמד לקיר. זה פשוט לא פייר כלפי אבא שלי - הוא אבא מדהים והוא לא עשה לי כלום חוץ מלגדל אותי ולאהוב אותי"
"אני מתכונן לתפקידים ולאודישנים כמו כנר קלאסי שמתכונן לקונצרט", אדם מוסיף. "אני יושב, חורש, עובד. מנתח על השולחן, כל טקסט ולא משנה מה הוא, כאילו זה שייקספיר. אני באמת אוהב את זה. גדלתי בבית שמאוד נותן לזה כבוד. אבא שלי הוא ה'הארד וורקר' הכי קשה שאני מכיר. הוא עובד הכי קשה. מצד שני אנשים מדברים על פרוטקציות לא פרוטקציות, אז אני מרגיש שאני צריך להיות הכי טוב והכי מוכן. שלא יהיו פשלות".
מניחה שיצא לך לשמוע על הכתבה שעסקה בנפו-בייביז בהוליווד שעוררה הדים - "ילדים של" שקיבלו מקפצה בעולמות הבידור רק בגלל שהם הגיעו מאיפה שהגיעו. אתה מרגיש "נפו-בייבי" מקומי באיזשהו אופן?
"אגיד ככה - מצד אחד מה שאני היום זה בזכות ובגלל ההורים שלי. כמו שבגלל החברים שלי והאנשים והחוויות שהיו לי בחיים מרכיבים את מי שאני היום. זה שההורים שלי גידלו אותי בסביבה מסוימת, עבדו במה שהם עבדו, שלחו אותי לבית ספר לאומנויות - זה קשור, אני לא יכול להתעלם מזה. מצד שני, אנחנו חמישה ילדים ואני היחיד שעוסק במשחק. בסוף ברמה הפסיכולוגית טבעי שנרצה להיות במקום של ההורים שלנו או ללכת 180 הפוך. אצלי זה לא הצליח ה-180. תמיד אהבתי את זה בכל ליבי. כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול - לא הייתה תשובה אחרת".
"אבא שלי, לפני שנים, נתן לי טיפ לא לאכול לפני אודישנים, גם אם הם בערב. כי אז אתה מגיע כשאתה לא בקומפורט זון שלך. כשאתה רעב או עייף אתה מפתיע את עצמך"
"אנשים ידברו ויגידו וככה זה יישאר לנצח. אם היית שואלת אותי על זה לפני כמה שנים הייתי מתפתל. אבל אני יודע שאני את העבודה שלי מקבל בעבודה קשה. אני הבן של גבאי וככה זה, פעם הייתי מתבייש בזה. היום אני חושב שזה לא חוקי להתבייש בזה. כשהיו שואלים אותי במה ההורים שלי עובדים הייתי משקר. הייתי נצמד לקיר. זה פשוט לא פייר כלפי אבא שלי - הוא אבא מדהים והוא לא עשה לי כלום חוץ מלגדל אותי ולאהוב אותי. עשה דברים נחמדים. אז לשאלתך - האם אני נפו בייבי? לא".
"HBO אישרו אותך"
מאחוריך הרבה מאוד ציוני דרך משמעותיים בקריירה. אתה יכול לספר לי על הרגע שבו אתה אומר - הינה, הצלחתי?
"אני חושב שהרגע הזה כשישבתי אצל חבר וקיבלתי טלפון מפרי כפרי ז"ל שהייתה הסוכנת שלי, והיא אמרה לי, אחרי שבעה חודשים של אודישנים ומיונים ועניינים: HBO אישרו אותך ואתה עושה את התפקיד ב'נערים'. מכאן מסע חדש התחיל, בנקודה הזאת הייתי צריך להראות על מה קיבלו אותי. ואז יצאה הסדרה והיו ביקורות מדהימות גם בארץ וגם ב'ניו יורקר', זו הייתה גושפנקא מכובדת".
"התל-אביביות שלי היא במובן הזה של תחושת חופש, של מחקר, של קהילתיות מסוימת שאצלי באה לידי ביטוי בחברות ובאומנות"
ותראה, ריאיון שלם ורק עכשיו אנחנו מגיעים לנונו - איך אתה חושב שהכי נכון עבורה להמשיך מכאן?
"אני יודע באיזה כיוון היא ממשיכה, איך אנחנו ממשיכים", אומר גבאי על הכוכבת הצעירה שהוא מביים את הקליפים שלה וגם משתתף בהם. "היא באמת חברת נפש שלי כבר 15 שנה, מכיתה ה'. אני מעריץ שלה. כשהיינו קטנים היא הייתה באה אליי ומשמיעה לי שירים. מה שקרה עד עכשיו זו התחלה טובה לדבר הזה שנקרא נונו וגם לנעמי. היא הולכת להפתיע את כולם ואת עצמה. אנחנו תמיד אומרים שנונו הרס את התוכניות, לא ציפינו לזה".
"היא באמת חברת נפש שלי כבר 15 שנה, מכיתה ה'. אני מעריץ שלה. כשהיינו קטנים היא הייתה באה אליי ומשמיעה לי שירים"
יש בחייך בלי עין הרע גם תיאטרון, גם מוזיקה, גם קולנוע וגם טלוויזיה. איפה אתה מרגיש הכי בנוח? איפה היית רוצה להשקיע את מרב האנרגיות?
"במה שיהיה הכי מעניין. אני לא חושב שצריך לבחור. אנחנו בעידן אחר. אבא שלי היה שחקן תיאטרון, הייתה לו מלאכה. היום לשחקן יש הרבה יותר ערך אם הוא גם כותב ומפיק ומביים ומוזיקאי ומבשל. וואטבר. אני לא מסתכל על זה כדבר שמוזיל מהמקצוע. גדלתי בבית שיש בו הרבה כבוד למקצוע, יחד עם זאת הדברים השתנו".