השיחה עם שלמה בראבא, נפתחת בהכרת תודה. "אני נמצא בשפע שאני לא זוכר כמותו. אני אסיר תודה. אני עובד יותר משאי פעם עבדתי וזכיתי באותו גלגול ליישם את כל מה שלמדתי ולתקן חלק מהטעויות שעשיתי. זו זכות שלא חלמתי שהיא אפשרית".
לפני עשור התחתן בראבא, זוכה פרס אופיר ואחד מהשחקנים והקומיקאים החשובים והבולטים שפועלים בישראל, עם היוצרת שמר גאון, שצעירה ממנו ב-25 שנה. כמו בדרמה כתובה היטב חייו קיבלו תפנית. בראבא, כיום בן 72, פותח את הבוקר עם שי, בתם בת השמונה, שקופצת לו על הראש. "המושג חי בסרט לא היה מוחשי יותר מאשר בבית הזה. אני באמת תייר בחיי".
"זה מונח רוחני שמוכר אולי מאשראמים", בראבא אומר, "מי חשב שזה יכול לקרות פה באמצע הרחוב? אחרי שאני מכין סנדוויץ' ומסדר לה את הילקוט, אני רץ לחזרות למופע השירים הגדול של 'זהו זה', יש סדרת הופעות בנהריה, עוד הצגה ועוד הצגה ומדברים על סדרה חדשה ויש גם פנייה מסרט אמריקאי אז אני גם עובד על האנגלית. ואז חוזר לקפץ עם הילדה הקטנה", הוא מתאר את סדר יומו. "וכמובן, במרכז המחול יש את בת הזוג, שהיא מה שנקרא הטון הכללי. וזו הפרופורציה. אנחנו חווים בימים אלה פחד שהכל הולך ייגמר, אבל הדברים מתרחשים בסוף בחיים בדירה של כמה מטר רבוע".
תמונה אחת בלטה בכותרות הכתבות באמצעי התקשורת השונים על אירוע ההשקה לסדרה "שישה אפסים" שבה הוא משתתף - תמונת נשיקה שלו ושל בת הזוג. האם זה מביך אותו? לא. "חלק מהעבודה זה הפרומו היום. לפעמים אנשים רואים פחות את הסדרות אלא את הפרומו והשיווק. זה כמו שכל עשר דקות מבקשים איזה סלפי ואומרים 'בראבא תעשה סוס'. פעם היית מנסה להילחם על אנונימיות, על הפרטיות, היום אני מבין שמבחינה אנרגטית הכי קצר זה פשוט להיענות".
לשאלה האם הוא מבקר ברשתות החברתיות התשובה של בראבא חד משמעית: "לא, גם אין לי פייסבוק. אני טכנופוב מתוך בחירה וגם ככה יש הצפה שאי אפשר לעמוד בה. הכסף והחומר השתלטו על כל חלקה טובה ורוחניות הפכה להיות מילה גסה. היה כאן בביקור ה'דלאי לאמה' של הילידים באלסקה והוא אמר: 'בזמן שאתם רבים בין ימין לשמאל, האדמה תבלע אותנו'. הוא דיבר על זה שכשמישהו נולד אנחנו באבל, אבל באמונה שלהם, כשמישהו מת עושים משתה כי הוא הגיע לסוף מסע של תיקון. הוא דיבר על זה שאין דרך טובה יותר לשפור את היום-יום מאשר להתיידד עם המוות שאנחנו כל כך מכחישים אותו".
"אני מה שנקרא, דינוזאור מורעל. אבא שלי היה יורק על בתי כנסת. היה לו תירוץ טוב, כי כל המשפחה שלו נספתה בשואה", מוסיף בראבא הקרוי על שם סבו, שהיה הרב הראשי של לודז'. "אמא שלי, שרדפו אותה בפולין, הייתה אומרת לי 'אל תלך לשכונה של המזרחים, זה שווארצע חיה'. כשהבן הבכור שלי נולד היא אמרה שחבל שהוא לא בלונדיני. היא הייתה אישה נפלאה, צדקת, היא בכלל לא הייתה מודעת לזה שהיא עושה לאחרים את מה שעשו לה. יש ראייה לטווח קצר. אנחנו רואים עד סוף השבוע, עד סוף החודש, עד סוף השנה - זה הכי רחוק שאנחנו יכולים לראות ויש כאן הצעה להסתכלות רחבה יותר, לפתוח את העדשה. בשורה התחתונה ההווה זה כל מה שיש וצריך להנות ולמצות אותו".
אתה מצליח לממש את זה בחיים שלך?
"אני מרגיש שאני בכיתה א'. התעוררות מאוחרת. אם לא הייתה התעוררות, או המילה המגונה הזאת רוחניות, לא היה מתאפשר הפרק המבורך שבו אני חי. הייתי חרד ומפחד. ובגילי, אחרי שכבר נכוויתי פעמיים, אם לא הייתה התעוררות לא היה לי את האומץ לקפוץ לבריכה המשמעותית והטובה שאני נמצא בה עכשיו. אלה שנים רבות של תהליך פנימי. אני עדיין נע בין העולמות והעבודה היא רבה, אבל אני מקבל אותה על עצמי".
"לא גידלו אותנו לחגוג, גידלו אותנו לדאוג ולעבוד קשה"
הסדרה "שישה אפסים" שתשודר החל מהערב בכאן 11 עוסקת בקבוצה של אנשים שזכו בפרס כספי גדול וכי בהתאם לחוק חדש עליהם לעבור סדנת הכנה לחייהם החדשים כמיליונרים. בראבא מגלם את צבי, בעלה של ארנונה שאותה משחקת לאורה ריבלין. היא מעוניינת להעביר את הכסף לבנות שלהם והוא מגלה את עצמו מחדש ולא בטוח שזה הצעד הנכון. את הסדרה כתבה נויה אורן-נוריאל וניר ברגמן היה אמון על הבימוי.
"מבחינה אנרגטית, משהו מאוד מיוחד קרה שם בסדרה", הוא מספר. "אפרופו כסף וחומר, מה קורה לאנשים, למה באמת הסטטיסטיקות מתעקשות שהרוב מכריע של אנשים שמקבלים כאלה סכומים גדולים גומרים רע מאוד. אני חושב שהסדרה הזאת היא משהו מאוד מיוחד ואני מציע לאנשים להיות סבלניים, זו חוויה מצטברת".
"עשינו תחקיר, עקבנו אחרי סיפורים רבים של אנשים שזכו, לא רק בארץ", אומר בראבא על התהליך. "באמת ראינו שרובם הגיעו לטרגדיות שקשה להבין. הנמלה החרוצה הזאת, האדם, שכל יום רץ לעבודה ומתלונן, זה מחזיק אותו. הדאגה, החשש. אבל כשפתאום מאפשרים לו לחגוג - הוא הולך לאיבוד. לא גידלו אותנו לחגוג, גידלו אותנו לדאוג ולעבוד קשה".
איך ההתנהלות שלך עם כסף?
"אני דוגמה לא טובה. אמא שלי, מסיבות לגיטימיות, הייתה הולכת לשוק כשהוא נסגר ומלקטת פירות וירקות. בהתחלה הייתה לזה סיבה, אבל אחר כך זה כבר היה לטבע שני. לי ולאמא שלי לא הייתה לי כימיה, אני מכה על חטא שלא הייתי בוגר יותר ולא הבנתי שהיא לא יודעת משהו אחר. סחבתי את מרד הנעורים יחד איתי. בזתי לחומר ולכסף ומצאתי את עצמי, למרות ההצלחה, במצבים קשים כלכלית. ואני משלם את המחיר. אני צריך לעבוד היום יותר קשה ממה שהייתי רוצה כדי לכפר על חטאי העבר. אני מוצא את עצמי רק היום מתחיל לבנות משהו הגיוני ובכלל לא היה מזיק לי איזו זכייה קטנה".
מה היית עושה עם זכייה?
"דברים פשוטים. משלם על הלוואות ומשכנתא".
בימים אלה אתה בחזרות למופע של "זהו זה". איך הולך?
"זו המתנה הכי גדולה שקיבלנו. לשיר זה תרפויטי. אני סובל ממיגרנות שירשתי מאמא שלי ואחרי שאני שר - אני יוצא בלי מיגרנות. אנחנו הולכים להופיע בקיסריה, באמפי ולשיר ולהצחיק ביחד בתקופה הזאת של פיצול, של מחנות וזה מאחד ומפייס. זה משהו של 'עזבו אתכם, בואו רגע אחד נהיה יחד'. זו זכות גדולה, זה מרגש ולא דומה לשום דבר שעשינו ואנחנו מחכים לזה בקוצר רוח".