"מבחינתי זאת הייתה אתנחתה, זה לא היה האלבום הבא שלי. התייחסתי לזה כהצדעה למוזיקה הספרדית ל-7 השנים שחייתי בספרד", אומר דויד ברוזה על האלבום שלו "האישה שאיתי" שיצא לפני 40 שנה ומחזיק בתואר האלבום הישראלי הכי מצליח בכל הזמנים.
"המפיק לואי להב עשה שם דבר כל כך גאוני. קודם כל הוא הבין את העוצמה של דויד", אומר יהודה עדר, גיטריסט ומפיק מוזיקלי שהשתתף באלבום.
"התחלתי להרגיש שזה כותב את עצמו, שהדברים נופלים בקלות וזה נהיה, זה בא", אומר להב.
"לואי ידע ישר שזאת הצלחה", אומר ברוזה, "הוא לא הצליח לתאר את זה במילים, אני זוכר אותו ככה".
ואתה ידעת?
"לא".
זה האלבום הישראלי הכי נמכר בישראל.
"נכון. ישראל זה בעצם היה המקום היחיד בעולם שמייקל ג'קסון עם 'Thriller' לא הצליח להיות במקום הראשון בתקופה ההיא".
"כשרק באתי לארץ והתגייסתי לצבא, לא חשבתי על ספרד יותר", אומר ברוזה, "ודרך יהונתן גפן ו'האישה שאיתי' זה נהיה העיקר - ועכשיו סביב זה אני בונה קריירה של 46 שנים".
מפץ במוזיקה הישראלית
"לא רציתי להיות זמר. אם יש משהו שלא רציתי זה להקדיש את החיים שלי למוזיקה ולבמה. אני לא רציתי את זה בכלל", אומר ברוזה כשהוא נכנס למחסן בחולון שבו הוא מאחסן את כל הזיכרונות שלו. הוא שר את "כמו שאת" בספרדית.
לא מזמן הוא מכר את בית הוריו בתל אביב. עשרות ארגזים עברו ליחידת האחסון הזאת, ובה גם דחוסים זיכרונות ואוצרות מאחד המפצים הגדולים של המוזיקה בארץ. התקליט "האישה שאיתי" מ-1983, שעכשיו מלאו לו 40 שנה.
ברוזה מסתכל על תמונות שלו בשחור לבן: "אלונה איינשטיין, אשתו של אריק איינשטיין זיכרונו לברכה, צילמה אותי ואת יהונתן גפן. אנחנו איפשהו בדב הוז או ברחוב תל אביבי אחר מסתובבים". אני ויהונתן היינו עובדים הרבה יחד בכתיבה".
"לא הבנתי מה הם רוצים ממני. ש"ג זה ראשי תיבות, נשמע לי חשוב, אז אמרתי, 'או-קיי ש"ג'. שנה וחצי הייתי בשלישות הראשית בשער עם הגיטרה"
תקציר האירועים שהובילו ל"אישה שאיתי": כשברוזה היה בן 18 פרצה בארץ מלחמת יום הכיפורים והוא חזר אחרי 6 שנים בספרד של הדיקטטור פרנקו עם גיטרה ותודעה פוליטית.
"החברים שלך פתאום ברחוב, הם ספרדים, ואבא של אחד בכלא בגלל עניינים פוליטיים", הוא מספר. "אחד נרצח במלחמת האזרחים. אתה פתאום מתחיל להבין והם לימדו אותי להקשיב לשירים של ז'ואן מנואל סראט, שלימים אני אעשה את האלבום 'האישה שאיתי' שבן אני ויהונתן נתרגם את השירים שלו".
כשחזר לארץ הוא רצה להתגייס לקרבי, אבל מצאו אצלו אסתמה ונתנו לו פרופיל 45 ו-3 אפשרויות: "אתה יכול להיות טבח, נהג או ש"ג", הוא משחזר. "ולא הבנתי מה הם רוצים ממני. ש"ג זה ראשי תיבות, נשמע לי חשוב, אז אמרתי 'או-קיי ש"ג'. שנה וחצי הייתי בשלישות הראשית בשער עם הגיטרה".
השמועה על הש"ג המזמר הגיעה לענף הוויי ובידור וברוזה קיבל הצעה להצטרף לצוות ההווי של חיל האוויר. לברוזה היה תנאי אחד: "שאני לא שר את השירים שהלהקה שרה - אני שר פול סיימון בוב דילן, רומבות. אני בשלי".
באת להם טאלנט?
"לא באתי שום טאלנט, לא עניין אותי".
אני לא אשיר פה שייקה פייקוב, אני פול סיימון.
"אין לי עניין עם שייקה פייקוב, אני מעריך את המוזיקה הזאת, אבל אני לא מסוגל לשיר מה שאני לא מסוגל לשיר. גם לא לבשתי מדי צהל הייתי אורח".
אחרי שהיה המחליף של בועז שרעבי, ברוזה הוזעק באוקטובר 77' להחליף את יצחק קלפטר במופע "שיחות סלון" עם יהונתן גפן.
קריירה וידידות עמוקה
"ממש השתחררתי סוף ספטמבר וכמובן בנובמבר מגיע נשיא מצרים סאדאת לארץ ומתחיל את תהליך השלום. יהונתן גפן כותב את 'יהיה טוב', נותן לי את הטקסט, אומר לי 'יש לך 48 שעות להלחין את זה ואתה תופיע ותתחיל לתרום מעצמך למופע'".
וזה היה השיר הראשון שהוא הלחין אי פעם "יהיה טוב".
"מה שלא היה לי - היה לו. מה שלא היה לו - היה לי. היינו מן ין וינג וזה היה חיבור, כמו שהוא אמר, שזאת הייתה מערכת היחסים הכי ארוכה והכי נאמנה שהייתה לו אי פעם, במשך 46 שנה היינו מחוברים"
"בעצם שמה לא רק שהתחילה הקריירה שלי נרקמה", הוא אומר. "גם הידידות העמוקה הזאת שרק חיכתה כפי הנראה להתהוות ויהונתן ואני מצאנו ממש שפה משותפת, אם זה באינטלקטואליה, אם זה באהבה לחיים, אם זה שהוא איש אדמה בלי שורש ועם זה שאני קוסמופוליט שבא מכל העולם".
"מה שלא היה לי - היה לו. מה שלא היה לו - היה לי. היינו מן ין וינג וזה היה חיבור, כמו שהוא אמר, שזאת הייתה מערכת היחסים הכי ארוכה והכי נאמנה שהייתה לו אי פעם, במשך 46 שנה היינו מחוברים", הוא אומר על גפן.
שיתוף הפעולה ביניהם נמשך כשברוזה היה שותף לכבש ה-16 וגפן היה שותף בשני אלבומים מקוריים שלו. הראשון היה דויד ברוזה עם "סניוריטה", והשני נקרא "קלף".
"זה המקור, זאת העטיפה של קלף", הוא שולף את המקור מהארכיון.
נשלח להופיע בלבנון
עם שלושה להיטים חורכי מצעדים ברוזה הרוקיטסטי יצא לסיבוב הופעות. חודש אחר כך פרצה מלחמת לבנון. בבוקר הם התייצבו בבית החייל ונשלחו להופיע בלבנון.
"אני לא הייתי אותו בן אדם כשחזרתי. היינו שם 90 יום, איפה לא הגענו, אני יהונתן גפן ויהודה עדר", הוא משחזר.
"הופענו באיזה חור לא נורמלי, 10 חיילים מסכנים כאלה, מילואימניקים שמיואשים מהחיים", נזכר עדר. "ההגברה בטריות ודויד לא מוותר להם עד שלא יקומו וירקדו וימחאו כפיים להדרן, הוא לא הולך משם. ואני אומר לו 'דויד, תקשיב הדבר האחרון שהם רוצים, עזוב אותם', 'לא, לא, לא, אצלי הם יקומו ירקדו ויגידו לי שהיה מדהים' זה סוג של תשוקה שאני לא מכיר אצל אף אחד. הוא לא מתייאש באף מצב".
"זה שינה בי משהו", חוזר ברוזה לתקופה. "התחרפנתי. היו לי שני ילדים כבר, הייתי בן 25 וגם עם רציתי להופיע עם 'קלף', זה היה יותר מדי בועט, ואז קמה תלמה אליגון ואמרה 'מה עם התקליט הספרדי שאתה רוצה להוציא?'"
תלמה אליגון רוז: "אמרתי לו דויד עכשיו הזמן. די כבר. אתם יושבים ויושבים. אתם עכשיו מקליטים את זה".
תלמה אליגון הייתה אז מנהלת אמנים ורפרוטואר ב-CBS. גם היא כמו הרבה אנשים בתעשייה שמעה שיהונתן גפן וברוזה מתרגמים לעצמם שירים ספרדיים כבר 4 שנים, אבל היא הראשונה שהבינה שזה זהב".
ברוזה סיפר באחרת מתוכניות הטלוויזיה שבהן השתתף: "זה היה רעיון של יהונתן שנתרגם שירים מספרדית". גפן, שישב איתו בתוכנית אמר: "אני לא יודע ספרדית" ןברוזה אמר: "בדיוק. זאת הייתה הבעיה היחידה".
ברוזה שולף מאחד הארגזים במחסן את התרגום המילולי הראשון של "האישה שאיתי". "זה מה שנתתי ליהונתן ומזה יהונתן כתב את האישה שאיתי. מי היה מאמין שיש לי את זה", הוא אומר.
זה אתה תרגמת לו מילולית וזה היה הגלם שאיתו הוא עבד?
"כן".
מפה הוא לקח ועשה את הטקסט שאנחנו מכירים בתור קאנוני?
"תראה איזה גדול הוא. תשמע, אני לא יודע אם הייתי דויד ברוזה אם לא היה יהונתן גפן".
אין פה האישה שאיתי, זה הצירוף שיהונתן המציא.
"כן".
למה זה מחוק?
"זה הזיונים שיהונתן לא רצה להכניס. הוא חשב שזה גס", הוא אומר על השורה "החברים, הכלבים, הזיונים, המשחקים", שנכנסה בסופו של דבר לשיר.
השמיעו את השיר עם פיפס על המילה זיונים. "זה היה הפיפס הראשון הישראלי", הוא אומר, "ואז כולם רצו לשמוע את השיר עם הפיפס".
זה בעצם הייצוג הגרפי של הפיפס, המחיקה.
"כן".
מברוס ספרינגסטין לברוזה
תלמה: "היה לי קונספט של תקליט שהוא רק גיטרה וזמר. זה מה שהיה לי בראש, כמו הספרדים".
הקונספט תוקצב בהתאם ב-4,000 דולר. אבל רותי ברוזה, אז אשתו והמנהלת שלו חשבה על הפקה גדולה בהרבה והכניסה לעניין את המפיק לואי להב שהגיע לארץ מארצות הברית, אחרי שהיה שותף שם להפקת האלבום "Born To Run" של בחור מניו ג'רזי בשם ברוס ספרינגסטין.
כאן הוא הפיק את תמוז ואת שלום חנוך וזה כבר היה רחוק מאוד מהתקליט המינימליסטי שהוזמן.
לואי: "הם לא אומרים לחברת התקליטים שאני מעורב בזה, כי בזבזתי המון כסף ב'חתונה לבנה', אמרו עליי פרסונה נון גרטה".
תלמה: "לא שיתפו אותי בשום דבר".
ברוזה: "ירדנו למרתף והתחלנו לעבוד. קודם כל הוא הכניס אותי למסגרת של לפרק ולהרכיב מחדש. יש לו טכניקה ייחודית ששמורה רק ללואי להב".
"כשהוא שר את השירים בלי אף אחד זה כבר היה שם", אומר לואי להב. "המוזיקאים שבאו זה לא שינה כלום. ההפך. הם התלבשו על מה שהוא עושה. זה היה אצלו הכול בידיים".
ברוזה: "ואז הוא הביא את התזה שלו לחבר את הרוק עם הפולק".
אחרי חודש של עבודה אינטנסיבית הם מזמינים את תלמה אליגון מחברת התקליטים לשמוע את התוצאה.
ברוזה: "תלמה אליגון שומעת את זה ואחרי כמה שירים היא יוצאת, אי אפשר לדבר איתה".
תלמה: "ידעתי מה אני מחפשת, ידעתי את הרעיון ואז הגעתי וזה היה משהו אחר".
ברוזה: "היא כל כך הייתה מופתעת, לא שלחנו שום דוגמאות, לא שיתפנו".
המאהב הלטיני של מלחמת לבנון
בימים של מלחמת לבנון האלבום הרומנטי הזה היה כנראה מה שהרבה אנשים היו צריכים, מאהב לטיני עם פנים של מלאך וקול של עוד מלאך עומד מתחת למרפסת ושר כל מה שנשים רוצות. אנשים נמסו על התקליט הזה. הוא שבר במהירות שיאי מכירות, הרדיו שידר בלופ שאת השירים: "האישה שאיתי", "טיו אלברטו", "סיגליות".
"אחרי 120 הופעות אני עושה מסיבת סיום, סוגר את העסק, אני חושב שהספיק לי שקיבלתי כל כך הרבה בתקופה כל כך אינטנסיבית. מגיל 22 עד גיל 27 - 5 שנים שבהן הופעתי משהו ממוצע של 35 הופעות בחודש"
עדר: "דויד הוא זמר על. הוא לא מתחנף ולא מתחנחן בקול שלו, הוא זמר מושלם ולואי קלט את זה ולואי שמר על הגרעין הזה של השירה בגיטרה ועל זה הוא הוסיף את מה שהוא חשב שזה הפופ של אותו יום. זה פופ".
סיבוב ההופעות ממלא אולמות, אבל אחרי 120 הופעות בום.
ברוזה: "עושה מסיבת סיום, סוגר את העסק, אני חושב שהספיק לי שקיבלתי כל כך הרבה בתקופה כל כך אינטנסיבית. מגיל 22 עד גיל 27 - 5 שנים שבהן הופעתי משהו ממוצע של 35 הופעות בחודש, ובגיל כזה עם שני ילדים קטנים אמרתי 'אם אני יוכל להביא את המוזיקה מתל אביב, ישראל, לכל פינה בעולם בכל מיני דרכים שאני אצור תוך כדי, אז אני באמת מגשים את הייעוד שלי כלפי עצמי".
האישה שאיתי היה הראשון בנוסחת החזרה לשורשים אחרי שנות רוקנרול. אחריו היו פוליקר שחזר ליוונית ומיקי גבריאלוב לטורקית וארקדי דוכין לוולדימיר ויסוצקי ודוד טסה לכווייתים, אבל ברוזה היה המייסד.
דויד ברוזה מופיע במצדה: "באתי להופיע פה בפעם הראשונה ב-1993. אשכרה 30 שנה. לא הכנתי את עצמי, לא ידעתי למה אני בא. רק ידעתי שאני צריך להופיע 3-4 שעות. להחזיק את הקהל. אחרי איזה שעתיים וחצי אני פתאום מתחיל לראות את ערפילים, ואז השמש יוצאת ותוך שנייה כל הערפילים נעלמים".
כבר שלושה עשורים שמופע הזריחה במצדה הוא שמו השני. מאחוריו המצוק שעליו בנה הורדוס ארמון, ואחר כך הסיקריקים קפצו ממנו אל מותם ואחר כך הציונות עשתה מזה אתוס שלם.
"אני לא יודע אם יש מקום אחר שאני יכול לקרוא לו אופטימלי לשיר את מה שאני שר, את השירים שלי, שהם סיפורים מהחיים, בעיקר אהבה, הרבה אכזבה, פרידות אפילו מלחמות בשירים. הכול עובר פה נכון. אני מביט מהחלון וזה עושה לי די עצוב", הוא אומר.
תשמע, יש לי שאלה לא קלה. לא קל לי לשאול אותה אפילו אותך, כי כאילו, לא נעים לי לשאול אותך.
"תשאל".
אבל השיר הזה עוד רלוונטי במשהו?
"אם זה עושה לך משהו, אז הוא רלוונטי".
תגיד, אז מה קרה בסוף עם "האישה שאיתי" המקורית, זאת של ז'ואן מנואל סראט?
"הוא כתב את השיר והתגרש ממנה".
מופעי האהבה של דויד ברוזה יתקיימו ב- 3/8 במצדה, למוחרת באמפי שוני ובשבת בקו רקיע.
תחקיר: הדי זעירא