מותו של ענק התרבות: ב-76 שנותיו יהונתן גפן עבר אין ספור טלטלות בחייו האישיים – ממות אימו בגיל צעיר והתאבדות אחותו נורית ועד מעורבות בסערות ציבוריות ופוליטיות. הוא שרד נפילות קשות לתהומות שקשה לקום מהן. אבל לאורך כל הדרך, הוא סיפק לנו, לקהל, שירים וזיכרונות שמלווים אותנו כבר מתחילת הילדות – וזה גם מה שהוא משאיר לנו ולילדינו בשנים הבאות. מילדותו בנהלל ועד השנים המאוחרות – תחנות חייו של אחד מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית.
הילדות
יהונתן נולד ב-1947 בנהלל, והיה נצר למשפחת דיין המפורסמת. הוא גדל בבית מפורק, ובמשך השנים סיפר איך החל לכתוב כבר כילד קטן, רק כדי לרצות את אימא שלו שסבלה ממאניה-דיפרסיה והעריצה משוררים וסופרים. לדבריו, רגעי החסד הקטנים של אימו הגיעו כשראתה אותו עם נייר ועיפרון יושב וכותב.
הכתיבה כילד הצילה את גפן גם בבית הספר. בכיתה הוא לא היה מקובל, ובזמן שחבריו הבנים העריצו את רפול ואת הדוד שלו, משה דיין - הוא היה עם הבנות בהפסקה. קורא איתן ספרים וגם כותב להן שירים. כשהיה רק בן 20 ושירת בצבא התבשר על מותה של אימו. היא נפטרה ממנת יתר של תרופה, אך גפן סבר שמדובר בהתאבדות.
בצבא לא ראה אפשרות אחרת מלבד להתגייס כלוחם לצנחנים, זו הייתה הנורמה המתבקשת בנהלל, וגפן שהיה חלק מהשושלת המפורסמת, לא יכול היה לוותר על קצונה. הוא לחם במלחמת ששת הימים והשתתף בקרב תל פאחר. בשירות מילואים הוא לחם בחזית הדרום במלחמת יום כיפור, שהייתה בשבילו פצע פתוח וסיוט מתמשך עד יום מותו. בשובו משדה הקרב השתתף בכתיבת הספר "המחדל" שתקף בחריפות את ראש הממשלה דאז גולדה מאיר.
תחילת דרכו המקצועית
לאחר שחרורו מהצבא החל לפרסם שירים וללמוד, אך בעת ששהה בלונדון התבשר כי אחותו נורית שמה קץ לחייה. לאחר הטרגדיה הנוספת שב לתל אביב, ובהמשך הצטרף לחבורת "לול" של אריק איינשטין, אורי זוהר וחבריהם וכתב עבורם שירים וטקסטים. שלום חנוך, שהיה גם הוא בחבורה, הכיר בין גפן לנורית שהפכה לרעייתו. לשניים נולדו שני ילדים: שירה ואביב.
את השירים הראשונים שלו שיצאו לאור הוא כתב כשהיה רק בן 19. אלה היו שירי ילדים, למעשה מכתבים שכתב לאחותו הקטנה, ענת, שהייתה אז בת 4. עם זאת, למרות שיועדו לגילאים צעירים, בשירי הילדים התמימים והמחויכים שלו אפשר למצוא רמזים לנפש הפצועה שלו.
הפיכתו לאחד היוצרים החשובים בישראל
במרוצת השנים כתב ותרגם שירים רבים לזמרים, ופרסם ספרי שירה ופרוזה רבים, גם למבוגרים וגם לילדים. בין ספריו למבוגרים כתב את "אישה יקרה", שבו ניסה להבין מדוע אימו שמה קץ לחייה, "חומר טוב" ו"עלייתו ונפילתו של ה-y". ספר הילדים "הכבש השישה עשר" שיצר, שזכה להצלחה גדולה ולעיבוד מוזיקלי, כלל בין היתר את השירים "איך שיר נולד", "אני אוהב" ו"רעמים וברקים".
גפן כתב רשימה בלתי נגמרת של פזמונים ידועים רבים, בהם "הנסיך הקטן" שביצע שם טוב לוי, "שיר לשירה" שביצעה קורין אלאל, "מקום לדאגה" ששר מתי כספי, "אתם זוכרים את השירים" בביצועו של חנן יובל, "פחות אבל כואב" ששר יהודה פוליקר, "יונתן סע הביתה" שביצע אושיק לוי ו"אין מדינה לאהבה" ששר צביקה פיק. ברבים מהמקרים גפן כתב שירים ששכבו על המדף, ובשלב מאוחר יותר נלקחו בידי אומנים שהלחינו וביצעו אותם.
בין האומנים שעימם נהג לשתף פעולה נמנה דויד ברוזה, עבורו כתב עשרות פזמונים, בהם "יהיה טוב" ו"חיפה חיפה". ברוזה שחרר שני אלבומים שכללו שירים ספרדיים רבים שאותם תרגם גפן, ובהם האלבום "האישה שאיתי" שראה אור לפני 40 שנה ועם השנים הפך לאחד האלבומים הישראליים המצליחים בכל הזמנים.
למרות היותו למכונת הלהיטים, גפן כמעט אף פעם לא כתב שיר בהזמנה. רובם המוחלט של השירים שלו יצאו לאור בספרים שפרסם או בטורים לעיתון. האומנים והמוזיקאים הם אלה ששלפו אותם מבין הדפים והחליטו להלחין אותם.
השנים האחרונות
ביצירתו ובחייו האישיים, נהג גפן להשמיע את דעותיו הנוקבות בעניין סדר היום הציבורי במדינה. בריאיון ל"אולפן שישי" ב-2018 אמר: "גם הפלסטינים מחפשים טרומפלדור משלהם. אם היה שכל, ואם פניו של ביבי היו לשלום באיזושהי צורה, הוא היה אומר: 'יש לי הערכה רבה לילדה הזאת, שבאומץ רב סטרה לחייל'. אם אני הייתי 50 שנה תחת כיבוש, אם הילדים שלנו היו נעצרים על בסיס יומי, אני יכול להבין שבן אדם שנרמס 50 שנה בוחר להיות שהיד, ולבקר את הבתולות בשמיים".
במרוצת השנים חילק את ימיו בין ישראל לארצות הברית, שם נישא לאווה חדד ולשניים נולדה בת בשם נטאשה. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ב-2010 הסביר גפן כי "כל השירים נכתבים למען החיים, למען אהבת האדם", הוא מגדיר בקבוצה אחת את כל שירי השכול, "ומי שכותב מסיבה אחרת, מסתבך. כל מה שכתבתי זה היה שירים לחיים ולא למתים", הוא מוסיף ומסביר. "אם אני אסביר את השיר - יפוג קסמו".
גם כשנחשב לאחד מהיוצרים הפוריים והמבוקשים ביותר בתעשיית המוזיקה, יהונתן גפן לא רווה הרבה נחת. הוא היה מכור לאלכוהול וסמים וניהל מאבק עיקש בהרגלים הרעים, ממש עד מותו. "הגמילה האמיתית בעייני היא לא מאלכוהול, אלכוהוליסט הוא אלכוהוליסט", אמר גפן. "זה גמילה מהתנשאות, מיוהרה, מחוסר מוסר כדרך חיים – ומשקרים. כל אחד שהוא אלכוהוליסט הוא גם שקרן".
היוהרה הזו שהוא דיבר עליה קוממה עליו לא פעם מתנגדים, בעיקר בהקשרים הפוליטיים. גפן לא היסס להביע את עמדות השמאל שלו, היה חריף ובוטה. פעם אחת גם שילם על כך בבריאותו. בשנת 2015 הותקף בביתו בידי אדם שצעק לעברו "שמאלני בוגד", הכה אותו והשליך לעברו ביצים. גפן התאושש מהתקרית והמשיך להופיע עם שירי ילדים וגם בסדרות טלוויזיה: "אומרים שהיה פה", "העולם עצוב אז צוחקים" ו"איך שיר נולד".
כפי שנאבק על הזכות להביע את עמדותיו, הוא גם ידע להיאבק על זכותם של האחרים מהצד השני של המפה הפוליטית להביע את עמדותיהם. לפני פחות מעשור, כשהוא ואריאל זילבר היו בין הזוכים בפרס מפעל חיים של אמ"י, היו מי שקרא לגפן להחרים את האירוע בגלל הפרס לזילבר – אך הוא סירב בתוקף. "אני יכול להתנגד לדעות שלו בנרחצות, ולרצות לחנוק אותו, ואני יכול גם לאהוב אותו. זה לא סותר", הצהיר גפן, שהדגיש: "הדיאלוג תמיד יהיה חשוב יותר מכל חרם".
במותו הניח אחריו שלושה ילדים, שירה, אביב ונטאשה, עשרות ספרים ומאות שירים ואלבומים שיצר עם המלחינים והזמרים המובילים בישראל. הלווייתו תתקיים ביום שישי בשעה 11:00 בבית העלמין נהלל.