בשביל שחר סאול, הנסיעה לעוד יום ארוך בטירונות של הפסטיגל, היא ניצחון ענק. זו יכולה להיות אפילו אצבע משולשת לכל הגזענים שהסיטו אותו פעם מדרך הישר, לשוליים.
"זו או הופעה 79, או 80", הוא אומר, ועוצר את האוטו.
בדרך לבאר שבע, הוא לוקח טרמפ את אגם בוחבוט, מי שעזרה לו להגיע לפסגת המיינסטרים הישראלי.
"זה לא ממש מוזר כאילו, שאני אוסף אותך מתל אביב לבאר שבע, כשאת גרה בבאר שבע?", הוא אומר לה. "ממש, זה הכי מוזר", היא עונה.
הלהיט הגדול של שניהם, שכנראה גם סיפק להם את כרטיס הכניסה לפסטיגל, הוא "דובשנייה", שזכה לא מזמן בשלל תארים. מהקליפ הכי נצפה ביוטיוב בישראל בשנה החולפת ועד אחד השירים הכי מושמעים ברדיו.
"משהו שם קרה, שזה היה פשוט כאילו מלמעלה", היא אומרת על השיר שלהם. "הקלטנו את השיר, זה היה סשן אחד, הקלטנו את השיר תוך שעתיים. הכול היה גמור וזה היה הסשן הכי כיפי והכי קצר שהיה לי בחיים".
"היה שם איזה עץ ספציפי שתלו שם את התיק שלי, אמרו: 'תטפס, יא קוף', כאלה. לא יכולתי להכיל יותר. אתה בוכה, אתה מושפל, עד שנשבר לך. פשוט הלכתי ורבתי איתם מכות"
שחר סאול
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
הילדות הקשה של שחר סאול
אבא של שחר, פרוספר, עלה מקונגו, הכיר כאן את הדס הקיבוצניקית ויחד הם הביאו את שחר לעולם והעניקו לו את השם האמצעי דויד. הם התגרשו כשהוא היה רק בן שנתיים ושחר, שגדל כילד עם עור כהה בשכונה צפון תל אביבית, לא יכול היה שלא לבלוט בנוף והבולטות הזו לא עבדה אז לטובתו.
"איפה שעכשיו רואים את הבניינים היפים האלה", מספרת אימו הדס מורג, "הייתה יושבת שם איזו זקנה בחלון וכל בוקר, כששחר היה עובר להסעה לבית ספר, היא הייתה קוראת לו: 'גנב, גנב, כושי גנב, כושי גנב!'"
"אתה בבוקר, שבע וחצי בבוקר עם ילקוט", הוא משחזר, "חצי עיניים פתוחות, פתאום צועקים עליך 'גנב!, כושי גנב!' כל בוקר. בשלב מסוים שיניתי את המסלול. כאילו, כבר הפסקתי לעבור מפה".
במשך שנים הוא לא ענה לכל המגדפים, הוא נעלב בשקט, התרחק מהם, בכה רק אחר כך בבית על העלבון, עד שהגיע בוקר אחד בכיתה ז'.
"איפה שעכשיו רואים את הבניינים היפים האלה הייתה יושבת זקנה בחלון וכל בוקר, כששחר היה עובר, היא הייתה קוראת לו: 'גנב, גנב, כושי גנב, כושי גנב!'"
הדס מורג, אימא של שחר סאול
"היינו בדרך כלל בהפסקה באזור ההוא שם. איפה שהקיר הזה עם ההמון גראפיטי, יש שם שורה של עצים", הוא נזכר.
ומה היה שם?
"ושם באמת היה הדיל ברייקר. היה שם איזה עץ ספציפי שתלו שם את התיק שלי, אמרו: 'תטפס, יא קוף', כאלה. לא יכולתי להכיל יותר, זה היה כאילו, די, בסדר, אתה בוכה, אתה מושפל, אתה פה, אתה שם, עד שנשבר לך. פשוט הלכתי ורבתי איתם מכות".
"זה היה כמו הר געש שמתפרץ ותוסיף לזה שזה קורה בהפסקה וילדים מסתכלים ואפילו הילדה שהייתי מאוהב בה בכיתה, היא גם שם, אז כאילו, המבוכה הזאת, שאומרים לי 'תטפס, תוריד את התיק שלך מהעץ', זה משהו שגרם לי לשים לזה סוף", הוא מסביר.
"נו, עכשיו תראה לי על איזה ספסל היית יושב, כי בלילות לא ידעתי איפה אתה יושב", אומרת לו אימו.
חיפוש באמצע הרחוב
הרגע האלים הזה, שבו הפך מקורבן לנער שכולם מפחדים ממנו, היה גם אולי הרגע שבו הגבולות בין טוב לרע החלו להיטשטש.
"היה לו גיל התבגרות לפי הספר", אומרת הדס. "לא פספס שום סעיף".
שחר נעצר על סמים פעמיים והכעס על המשטרה רק הלך ובעבע.
"מה שהיו עושים, היו פשוט באים באמצע הרחוב ועושים עליך חיפוש. בודקים אם יש עליך סמים, משהו לא חוקי. עכשיו, הייתי שם לב שזה קורה הרבה יותר עליי, מאשר על חברים שלי".
ואתה מייחס את זה למראה שלך?
"כן, הוא משחק פה, משחק לחלוטין".
הטרגדיה היא שכשהם עשו את החיפושים האלה - הם לפעמים מצאו.
"התחלתי לעשן בגיל 13", הוא חושף. "הפעם הראשונה שעישנתי ג'וינט, זה היה עם חבר, אצלו בבית. גיל 14, פעם ראשונה שפתחו לי תיק. כן, מצאו עליי חשיש. אמרו לי: 'בוא אליך עכשיו הביתה' ואז אני זוכר שפשוט דפקתי בדלת ואני בא עם שני בלשים, 'אימא, תכירי, אלה החברים החדשים שלי'".
"מה שהיו עושים, היו פשוט באים באמצע הרחוב ועושים עליך חיפוש. בודקים אם יש עליך סמים, משהו לא חוקי. עכשיו, הייתי שם לב שזה קורה הרבה יותר עליי, מאשר על חברים שלי"
שחר סאול
ומהצד שלך הדס? הדלת נפתחת?
"מה? הלב בו-בום בו-בום. מפחיד".
איך הגעת לזה בכלל? סמים ודברים כאלה, כאילו, מה הוביל אותך לשם?
"הייתי בחברת נוער שמחפש הרבה אקשן. זה הפך אותי להיות באמת נער יותר מורד, יותר כועס, פחות נחמד".
העתיד של שחר נראה רע
אחרי שהתחבר לכנופיות רחוב של נערים מהשכונה, הוא נעצר פעמיים על עבירות אלימות והעתיד היה נראה רע.
"היינו צעירים, אז זה היה חלק מהאקשן שלנו בבילויים. זאת אומרת, היינו יוצאים למסיבה, 80-90 אחוז שאיפשהו זה היה נגמר במכות".
למה?
"כי לכולנו היה פתיל מאוד קצר".
ומה היה צריך לקרות בשביל שזה יקרה?
"מספיק דחיפה לא במקום, מספיק נשפך עליך משקה, מספיק מישהו זורק לך מילה, וזה היה מתלקח ככה. וכן ולפעמים זה נראה כמו מלחמת ספרטה - הראש בראש, שכולם אחד בשני".
"היינו צעירים, אז זה היה חלק מהאקשן שלנו בבילויים. זאת אומרת, היינו יוצאים למסיבה, 90 אחוז שאיפשהו זה היה נגמר במכות"
שחר סאול
מה זה אומר מתלקח? מכות, דקירות?
"ראיתי דקירות, זה מחזה לא נעים. אני לא נדקרתי אף פעם, לא. גם לא דקרתי אף פעם".
"פעם שנייה שנעצרתי זה בכלל היה על מכות", הוא משחזר. "התנאים זה שכל הרצפה מוצפת מים בכזה גובה, אני יושב עם בגירים, שזה לא כזה תקין, עם אזיקים בידיים וברגליים. הסוהרים היו... היו לא הכי נחמדים".
כמה פעמים היית בסך הכול בסיטואציה הזאת?
"לא ספרתי אף פעם, אבל שבע-שמונה פעמים. מה שהציל אותי מחיים עברייניים, היה השירות הצבאי".
"פעם שנייה שנעצרתי זה בכלל היה על מכות. התנאים זה שכל הרצפה מוצפת מים בכזה גובה, אני יושב עם בגירים, שזה לא כזה תקין, עם אזיקים בידיים וברגליים"
שחר סאול
מה שחר סאול עשה בצבא?
אמנם הוא גויס כג'ובניק עם פרופיל נמוך בגלל סעיף של קשיי הסתגלות, אבל מרוב פחד להשתגע במסגרת הזו לחלוטין, הוא החליט מהר מאוד לעשות הכול כדי להעלות את הפרופיל ולהפוך ללוחם.
"בסופו של דבר הצלחתי להעלות פרופיל, להוריד את סעיף הכעס והתגייסתי במירכאות מחדש. הצטרפתי למחזור של נח"ל ועברתי להיות לוחם".
את השירים שלו הוא התחיל לכתוב עוד בזמן הצבא, אבל רק לפני שלוש שנים הוא נכנס רשמית למיינסטרים, כשמי שפתח לו את הדלת הוא המפיק המוזיקלי המצליח, ג'ורדי.
"המנהל שלו זה המנהל שלי", מספר המפיק המוזיקלי ירדן פלג (ג'ורדי), "ואני מכיר את את המוזיקה שלו כבר מלפני, את השירים שהוא הוציא ועשינו את 'מיליון דולר' של נועה קירל, ואנחנו יושבים פה ואנחנו אומרים, בא לנו לעשות שת"פ", ג'ורדי משחזר. "איך שאמרנו שת"פ, ישר עלה שחר".
למה?
"פשוט התאים. גם 'מיליון דולר' זה שיר כזה מאוד כבד והקול שלו פשוט היה נשמע נכון בראש".
"בסופו של דבר הצלחתי להעלות פרופיל, להוריד את סעיף הכעס והתגייסתי במירכאות מחדש. הצטרפתי למחזור של נח"ל ועברתי להיות לוחם"
שחר סאול
"פתאום אני מקבל וואטסאפ, תגיד, שחר, מה אתה אומר על לעלות על שיר עם נועה קירל?" מספר שחר. "עכשיו, כאילו, בשבילי, באותה תקופה, זה היה כאילו 'מה? מאיפה זה בא כאילו? מה הקשר?' ואז עניתי - ברור!"
מבקר את אבא שלו בקונגו
אחרי שכבש את הרדיו והפך כוכב נוער גדול, שחר סאול גם יצא למסע שורשים בקונגו ופגש את בני המשפחה שלו שנשארו שם. מעין דלתות מסתובבות למה שהיה יכול לקרות אם.
"זו הייתה חוויה משוגעת", הוא מספר, "וזה היה מדהים לבוא ולראות את המשפחה, שלא באמת יצא לנו להיות יותר מדי בקשר, לא ראיתי אותם כמעט".
"כשהייתי שם, אז את כל הכסף שהבאתי לעצמי לבילויים, או מה שלא יהיה, אמרתי לאבא שלי, 'אבא, קח, תביא להם'. אפילו 100 דולר בשבילם זה עולם ומלואו"
שחר סאול
כמו שכבר אמרנו, אבא של שחר, פרוספר, נולד בקונגו, למשפחה מרובת ילדים, הוא התחבב על אחד השכנים שם, יהודי בלגי עשיר, ללא ילדים שהחליט לקנות את הילד מהוריו בכסף ולאמץ אותו רשמית. אז טס פרוספר לבלגיה ועבר גיור בגיל שש.
"ואז בעצם אבא שלי נהיה יהודי", שחר מספר, "הפך להיות יהודי בלגי, עם השכלה, כן. אבא שלי למד בפנימייה מאוד נחשבת, בגיל 20, 20 וקצת הוא עלה לפה, עלה לארץ".
"הדיסוננס בין העושר לעוני הוא ענק", אומר שחר. "יש להם למשך שעתיים ביום מים, זרימה של מים. אז הם ממלאים את כל המים שלהם, שזה המים של השירותים, של המקלחת, של הבישול, של השתייה, ממלאים בפשוט גיגיות ענקיות ועם זה הם עוברים את היום. מציאות מטורפת. זה היה פסיכי, כן? אתה יודע, להתקלח ככה, עם גיגית, מים קפואים".
"כשהייתי שם, אז באמת גם כל הכסף שהבאתי לעצמי לבילויים, או מה שלא יהיה, בשנייה שראיתי את זה, אמרתי לאבא שלי, 'אבא, קח, תביא להם'. אפילו 100 דולר בשבילם זה עולם ומלואו, זה הרבה מאוד כסף", הוא מספר.
אחרי המסע שעבר, מילד שסופג קריאות גזעניות מכל עבר, דרך נעורים קשים עם תיקים שנפתחים במשטרה, ועד שורה של הישגים לא מבוטלים במוזיקה, שחר סאול מתבגר עוד קצת, ממשיך קדימה ועובד על הלהיט הגדול הבא.
"לדעתי זה מקדים את זמנו בכמה שנים פה, אחי, ממש כאילו, כן, בכמה שנים טובות. זה משהו שבחו"ל עכשיו היה מתפוצץ עכשיו ובארץ זה ממש מקדים את זמנו - אבל זה צריך לצאת", אומר ג'ורדי על השיר שלו.
"לא האמנתי שיהיה את השינוי כל כך קיצוני", אומר שחר, "מזה שעוצרים אותי ברחוב לבדיקות שגרתיות, מסתכלים עליי מוזר ושונה בגלל הצבע, לבין זה שיקבלו אותי עד לרמת פסטיגל, הערצה, להתקבל למיינסטרים, משהו שהרגיש לי מאוד מאוד מאוד רחוק, מאוד רחוק, אפילו על גבול הבדיוני".