בסוף השבוע האחרון נערך פסטיבל המוזיקה "ג'נסיס" זו הפעם השלישית בגן הלאומי מעיין חרוד, למרגלות הגלבוע. ניסינו להבין מה עושה אותו שונה ומיוחד במדינה קטנה אך שטופת פסטיבלים. ברצינות, כמה מאיתנו ידעו להבדיל בין פסטיבל התמר ל"יערות מנשה"? מתפקדי ההופעות כבר יעמדו על הפערים, ובכל זאת - "ג'נסיס" מביא ערך מרכזי אחד שלא בהכרח בא לידי ביטוי בכל הפסטיבלים הגדולים: מגוון. וכמה זה חשוב ומורגש.
בערב חמישי החלו לנהור אלפי צעירים לפסטיבל, שיזם והפיק איתי פיינגולד מחברת toMix, כשרבים מהם שילבו את החוויה המוזיקלית עם קמפינג סמוך למעיין. יום ההופעות הראשון נפתח עם שירה מרגלית, ששיגעה את הרדיו והפלייליסטים עם "אחותי כבר לא סובלת אותך". יש נטייה לחשוד בכל שיר וזמר שנהנים מחשיפה נרחבת בזכות או בגלל הטיקטוק, אבל עצם ההזדמנות שנתנו למרגלית כאחת מפריצות השנה היא מבורכת. הקהל אהב והתחבר, וכל עוד ההפקה קשובה לרחשי הקהל שמצביע באוזניים - כנראה שהם פועלים נכון.
הערב נמשך עם הופעות של בר צברי, ג'יין בורדו ועמרי סמדר כשכל אחד מהם מביא את הקול שלו לבמה הגדולה. אחריהם עלה הראפר פלד, שלאחרונה השיק את אלבומו החדש TATE WE MADE IT, ואין ספק שזה היה אחד הרגעים המצופים שהניע את רוכשי הכרטיסים להצפין עד לגלבוע. אם מדברים על גיוון, הדוגמה הבאה היא הבולטת שבהם: נינט, שבזכותה חובבי הרוקנרול עוד מרגישים רלוונטיים בארץ, באה לתת בראש בטון הכובש והבלתי מתנצל. זה היה הפסטיבל הראשון שלה בישראל מאז שחזרה מלוס אנג'לס, והקהל, שלא בהכרח יודע לדקלם כל שיר ושיר, נשבה בקסם שהיא מחוללת על הבמה. לכו להופעה ותבינו בדיוק על מה אנחנו מדברים.
ההפסקות בין ההופעות היו קצרות יחסית כשבמהלכן עלה תקליטן לנגן. אם נסכם: הוא קלע ברוב הפעמים לטעמו של הרוב שהשתגע מהשיר "מגבת באוויר" של נורוז ועידו בי וצוקי, "יוניקורן" של נועה קירל ו"זה בדם שלי" של יסמין מועלם וטדי נגוסה. אנחנו בכוונה מתעכבים ומציינים לטובה את שלב ה"בין לבין", שידוע גם כאחד החלקים המשמימים בערבי פסטיבלים - בטח אם הוא נמשך לנצח בעקבות עיכובים ותקלות טכניות מסוג כזה או אחר.
הבאה בתור הייתה להקת "פול טראנק", שניגנה בין היתר את להיטיה Hey Hey, As a Stone ו"סתלבט בקיבוץ", כשאחריה עלה עטר מיינר, האומן שמגלם את סיפור העלייה האולטימטיבי מהאינדי למיינסטרים. כמעט אין שיר של מיינר, שהואשם בעבר בהטרדה פיזית ונפשית מצד מוזיקאית, שהקהל הצעיר לא מכיר; "פרפר" ששומר על תעופה עצמית, "את" הנוגע ללב ו"זמן לדיכאון" שמעיד בדיוק ההפך. אחרונים חביבים היו "הדג נחש", שכבר מכירים היטב את המתכונת הפסטיבלית ולא בכדי. לרוב מקפידים לשבץ אותם אחרונים בליין-אפ כהרכב בקונצנזוס ששומר על כתיבה רלוונטית ובועטת כבר 20 שנה - וגם יודע לחתום ערבים בטעם הכי ישראלי.
הבמה המרכזית הוחשכה מעט אחרי אחת עשרה בלילה, אך כמו שהקלישאה אומרת: הערב רק התחיל. בבמת האינדי הופיעו בין היתר טאפש ואברהם לגסה, שמות מבטיחים בסצנה האלטרנטיבית המקומית. בכלל, לאורך שני ימי הפסטיבל התקיימו מופעים של אומני אינדי בולטים, בהם ג'יי למוטה ומעיין ליניק, בתה של אתי אנקרי, ודיג'יים שונים תקלטו עד השעות הקטנות. כשמדברים על מגוון, הכוונה היא גם לאיזון שבין המרכז לאלטרנטיבי, וכאן בג'נסיס יצרו השנה תמהיל מדויק שעשוי לספק מענה לחובבי זרמים שונים במוזיקה. הרוק, למשל, לא הסתיים בנינט. בליל שישי התארחו "הזאבות" על במת האינדי - גם רוק וגם להקת בנות. כן, זה קיים.
מאבק נוסף שעודנו קיים מתייחס לייצוג הנשי, רחמנא ליצלן, בפסטיבלים. למרבה השמחה, בג'נסיס מצאו מספיק אומניות שכשירות לעשות זאת - שבע מהן (כולל דורון טלמון מ"ג'יין בורדו") רק על הבמה המרכזית. הביקורת כלפי המקום השולי שתופסות נשים בפסטיבלי המוזיקה הגדולים בארץ אינה חדשה. על במות שונות בעשור האחרון מורגש חסרונן של מוזיקאיות, בעוד הנימוק המרכזי מצד ההפקות שחוזר על עצמו הוא הבולטות הגברית בשוק המוזיקה, למרות שהנשים מככבות כבר תקופה לא קצרה במצעדים ובסטרימינג. חלק מהמארגנים מסרו שהם לא דוגלים בליהוק על בסיס מגדרי ולעיתים טוענים לחוסר התאמה אומנותית של חלק מהאומניות. יש היגיון בדבר, אך אם יש פסטיבל אחד שמקדש גיוון כמו השאפל בספוטיפיי, ולא מתמקד בקונספט מסוים, מה טוב.
לראיה, ביומו השני של הפסטיבל, הופיעו בין היתר להקת שאזאמאט, נערכה קבלת שבת ראוותנית עם מועדון הקצב של אביהו פנחסוב, קרולינה נתנה מנת גרוב מרשימה וג'ימבו ג'יי שמר על קשר עין עם הקהל, גם כשספג חטיפים בשיר "תביאו חטיפים" כשאירח את שדרנית גלגלצ שיר הדס מאיר. בהמשך עוד עלו והופיעו נטע ברזילי, נונו שנאלצה להופיע על כיסא במרכז הבמה בעקבות קרע של הרצועה (ועדיין עשתה סקנדל), דודו טסה עם כל השירים המוכרים והאהובים, נגה ארז שכבר רגילה לכבוש במות ענק בפסטיבלים מעבר לים, ולסיום - מרסדס בנד בהובלת גל תורן שווידאו שאף אחד בקהל לא נותר שפוי בהופעה האחרונה בהחלט.
