אם הראפרים בישראל התמודדו עם תקרת זכוכית מסוימת, אמש (חמישי) היא התנפצה לרסיסים בזכות שני אומני ההיפ הופ הגדולים בישראל: טונה (איתי זבולון) ורביד פלוטניק (לשעבר נצ'י נצ'). על המופע המשותף של השניים בלייב פארק ראשון לציון דובר לא מעט, עוד הרבה לפני שהם עלו לבמה לעיני כ-15 אלף איש, וזאת בעקבות טירוף הכרטיסים שהתחולל והוביל לפתיחת חמישה מופעים נוספים שיתקיימו בהמשך החודש. הכרטיסים להופעות נחטפו כולם בתוך ימים בודדים, "סולד אאוט" בשפה היח"צנית, ועל כן טונה ופלוטניק עתידים להופיע מול כ-90 אלף איש בסך הכול. במונחים כאלה, מי צריך את פארק הירקון?
"תרשו לנו לעשות היסטוריה", אמר טונה על הבמה, "אל תקפידו על המילים הלילה. עד ההופעה השלישית אנחנו נתפור את זה פיקס". פרט לפקקים הקשים בכניסה למתחם וביציאה ממנו, צריך להתחיל עם מילה טובה על עמידה יחסית בזמנים. הראפרים היו על הבמה כבר ב-21:20 וההופעה עצמה נמשכה יותר משעתיים. בעידן שבו אומנים מרשים לעצמם להתחיל באיחורים בלתי סבירים וחלקם גם ממהרים לסכם אחרי שעה, ערב ארוך שחולק כבוד להיפ הופ - ובו בזמן לקהל רוכשי הכרטיסים - אינו דבר של מה בכך.
ואחרי כל הציפייה והשיח ברשתות, ללא מסע פרסום או יחסי ציבור, הגיע החלק החשוב באמת - המוזיקה. התוכנית האומנותית ברובה הייתה בעלטה; הקהל לא ידע מה בדיוק יכלול המופע המשותף, באיזה קונספט הוא יתנהל ומי יתארח - אם בכלל. טונה ורביד שניהם מנצחים על מופעים משל עצמם, ולכן כל שיר שמשובץ בליין-אפ הוא עניין מהותי. בסופו של דבר, רוב הסט ליסט הלך על בטוח וכלל את הלהיטים הגדולים של השניים לסירוגין: מ"בסיבוב" ל"שווארמה", מ"גם זה יעבור" ל"כל הזמן הזה" ומ"סמוראי" ל"סהרה".
רגע מרגש במיוחד התרחש כשטונה לא הצליח לעצור את הדמעות בביצוע לשיר "יום חדש" של פלוטניק. הוא סיפר כי השיר מזכיר לו את הימים הראשונים, עוד כשהיה ראפר אנונימי. היו להם כמה דוגמאות לכך במהלך הערב, כמו הפעם שטונה אמר כי עלה להופיע עם תפוח באחת ההופעות. רביד התרפק בעזרת אחד השלטים שהונפו בקהל: "זוכרים שהופעתם מול 15 איש בתיאטרון תמונע ועכשיו אתם בלייב פארק מול 15 אלף איש?"
למרבה ההפתעה, ואולי לא בעצם, הראפרים לא אירחו שום זמר במהלך ההופעה פרט לנבחרת הנגנים המעולה שליוותה אותם. אירוחים הם מסורת מקובלת וכמעט קבועה בהופעות, אבל החלק הזה לא בלט בהיעדרו הפעם. שילוב הכוחות האדיר בין השניים והאינטראקציה המשעשעת עם הקהל הם עולם ומלואו והשראה לכל אותם ראפרים שחשבו, ואולי עדיין מאמינים, כי אם הם לא זמרים עם קול סוחף הם כבר לא יכבשו את הבמות הגדולות.
בלי לחלק סופרלטיבים מיותרים, טונה ורביד פלוטניק עושים היסטוריה בהתהוות, לא פחות. חלק תהו, גם ביציאה מההופעה אמש, למה הם כבר לא סגרו את העניין עם הופעת ענק בפארק הירקון. זה לא העניין. ניתן להניח שיש לכך שיקולים מקצועיים וארגוניים כאלה ואחרים. גם שני הראפרים, שהתחילו את דרכם הארוכה בטקסטים אותנטיים שכתבו כנערים בפתח תקווה, לא העלו בדעתם שהמסע הזהיר והעקבי ללב המיינסטרים הישראלי יהיה מפואר כל כך.
