משפחתו של חיים טופול והאומנים הוותיקים שעבדו לצידו נפרדים הבוקר (חמישי) מהשחקן המוערך וחתן פרס ישראל, לנצח "סאלח שבתי", שהלך לעולמו בגיל 87 בתום התמודדות עם אלצהיימר מתקדם.
עומר, בנו של טופול, סיפר בשיחה עם N12: "הוא חלה באלצהיימר בשלב מתקדם בשנתיים האחרונות. התכנסנו סביבו כבר לפני כארבעה ימים כל המשפחה, הגיעו אחיותיי מחו"ל והילדים שלהן, והיינו כל המשפחה, הילדים והנכדים סביבו. בלילה הוא עזב אותנו. אני בטוח שזו הקלה עבורו. הייתה התדרדרות והבנו שזה הולך לקראת ההתכנסות הסופית. הוא היה איש חזק, חשבתי שזה יקרה מוקדם יותר".
מג'יימס בונד לפרס ישראל ולמפעל ההתנדבות: חייו ופועלו של חיים טופול
"אני לא מסוגלת לדבר עליו, זו מכה למרות המוכנות שזה יקרה", אמרה השחקנית גילה אלמגור. "טופול היה כוכב בעיניי, כך הכרתי אותו בלהקת הנח"ל יחד עם אורי זוהר", משתפת רבקה מיכאלי. "אני מוכרחה לומר שהוא בינלאומי וישראלי בכל רמ"ח איבריו, והמפעל שהכי התגאה בו היה כפר הבראה שהקים, סמוך לנהר הירדן, לילדים עם מחלות מסכנות חיים. הוא אסף סביבו מתנדבים, עמד בראש המנוף וכך הייתה גאוותו בשנים האחרונות".
השחקן גבי עמרני, גם הוא יוצא להקת הנח"ל לצידו של טופול, הופיע עימו בהמשך בלהקת "בצל ירוק", בחברות שהמשיכה גם לחיים האישיים: "כשאתה עובר דרך ארוכה עם אנשים וחברים, היא גם יכולה להיות סבוכה. יש לה עליות, ירידות ואהבות, וזה הופך את היחסים לטבעיים כל כך באופן שאתה לא יכול לזמן את זה. באבידה של טופול יש את כל הקושי. זה לא רק מישהו שאתה אוהב ומסמפט מאוד שעוזב אותך, זה משהו שניתק ממך ואתה תחפש אותו בעתיד בזיכרונות".
"כצעירים היו לנו מלחמות על כל מילה ועל כל שורה בלהקת הנח"ל וב'בצל ירוק', וכל אלה התחלפו אחר כך בחיים האזרחיים שהפכו להיות שולחן ערוך יפה. איך הוא שיחק? זה חסר משמעות בעיניי. שמרנו על קשר, אני מכה על חטא על כך שבתקופה האחרונה רציתי לבקר אותו וזה לא הסתדר. ואז פתאום אומרים לך - זהו, ואתה מתחרט, אבל לא באמת. אולי רציתי להכחיש את העניין הזה שבוא יבוא, ואולי לא רציתי לראות אותו במצבו. רציתי לזכור אותו גדול חזק. אזכור את הצחוקים, הטפיחות על הגב, הבדיחות מהעבר שהיום כבר לא כל כך מצחיקות. הלשון כבדה כרגע, ואתה מנסה איכשהו לעבור את זה ולהתאושש".
רבים ממי שפעלו לצידו של טופול כבר לא בין החיים. "אנחנו שייכים לדור שעבר חינוך אומנותי בלהקות צבאיות", אמר עודד קוטלר. "זו הייתה הבמה שעליה התגלו היכולות והכישרונות הצעירים, וטופול היה אחד המובהקים והמבריקים שבהם. הוא היה אדם חינני ומוכשר, דמות עם חיוך תמידי שמקרינה גבריות ישראליות של 'היהודי החדש'. כל המתיקות והמרירות שאפיינו את הצבר הישראלי".
"ביימתי אותו בסרט 'רומן בהמשכים', ושמרנו על קשר אם כי לא רצוף", המשיך קוטלר. "אנחנו גרים בשכנות, והצרה היא שהשכנות הובילה אותי לראות אותו במצב של ירידה מסוימת בקוגנטיביות. זו הייתה צביטה בלב. הייתי רואה אותו הולך ברחוב פרישמן בתל אביב לעבר המקום שהכי אהב בעולם - לשפת הים. הוא נהג ללכת מוקדם בבוקר לשחות והיה חוזר בתחושה בריאה. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה גם היא בדרכו לים, כשהוא מובל בזרוע עם בנו עומר שתמך בו. רציתי לומר לו שלום, אבל עומר אמר לי שעדיף לא לטרוח כי כנראה הוא לא יזהה אותי. ראיתי את פניו של חיים נוהרים אל מול המים מרחוק".
מאמ"י, איגוד אומני ישראל, נמסר: "נפרדים בעצב מענק התרבות חיים טופול ז"ל, חתן פרס ישראל וחתן פרס אמ"י למפעל חיים. קצרה היריעה מלפרט את הישגיו הרבים, ואת תרומתו העצומה לתרבות הישראלית הבינלאומית, וכן את פועלו הענף גם בתחום החברתי. תנחומינו למשפחתו האוהבת".
טופול, שנפטר בביתו כשבני משפחתו לצידו, הוכתר במרוצת השנים לאחד השחקנים הישראלים הידועים והמוערכים בארץ ובעולם. הוא זכה בעבר בשני פרסי גלובוס הזהב על תפקידו הראשי ב"סאלח שבתי" של אפרים קישון ובעיבוד הקולנועי למחזמר "כנר על הגג" שהוצג בברודווי בשנות ה-60. פרט לכך, הוא הועמד לפרסי אוסקר וטוני, ונודע בפעילותו כסופר, צייר, מדבב וזמר. טופול הניח אחריו את אשתו גליה ושלושת ילדיהם: עומר, ענת ועדי. טרם פורסם מועד הלוויה.